על פסק 987

לפסק עליו ניתנו ההערות לחץ כאן.

שאלה:

לכאורה הוא צריך להיות שואל, ולא שוכר, זאת משום שהגמרא בב"מ פא הביאה ברייתא לגבי אדם שלוקח כלי לבית חמיו, אם יקבלו אותו הוא יקנה, ואם לא הוא ישלם דמי שימוש הרי שבהליכה הוא כשואל (כמו קונה אולי לדעת רשב"ם) ובחזרה הוא שוכר, ואם כן כאן הוא שואל.

תגובת בית הדין:

ביחס לתגובה של אחד הגולשים שיש להחשיב את הלוקח של הרכב כשואל ולא כשוכר- ראשית במקרה המדובר אין נפק"מ בכך שהרי חייב גם מדין שוכר. לעצם ההערה בפשטות הצדק עמך כפי שמבואר בבא מציעא פא. אולם יש לעיין בכך שכן כאן הוא משלם דמי שכירות ואולי שונה מהגמרא שמשלם רק טובת הנאה (והדגישו הראשונים שאין בכך ריבית כי זה דמי הפחת). דמי שכירות מוכיחים שמראש הוא שוכר אלא שישנה הטבה שימחל לו על דמי השכירות אם יקנה. בנוסף לפי השיטה שחייב באונס בגלל שהוא לוקח (רש"י) כתב קה"י בנדרים כ'ד שזה רק בתנאי שנעשה קניין שמהני וכאן כל עוד שלא הייתה העברת בעלות הקנין לא הסתיים ואי אפשר להחשיבו כלוקח.