תביעות הדדיות בין קבלן שיפוצים לבין בעל הבית
הרב גולד תנחום
הרב בן נון ונונו אבישי
על פסק זה התקבלו הערות, להערות - לחץ כאן
על פסק הדין הוגש ערעור;
לדיון האם לקבל את הערעור משום שהוגש באיחור - לחץ כאן (דיון בבית הדין, ודיון בערכאת הערעור)
לפסק של בית הדין לערעורים - לחץ כאן
הרקע לתביעה
ע' הינו קבלן שיפוצים, אשר ערך שיפוץ נרחב בבית הנתבע [להלן: ג']. קודם להתחלת העבודות נערכה הזמנה מסודרת בין הצדדים אשר כוללת פירוט של השיפוצים השונים בבית, ונקבעה בין הצדדים עלות כוללת לביצוע העבודות.
במהלך העבודה ג' ביקש מהקבלן לעבוד לפי הוראותיה של מעצבת פנים אשר הוא שכר בכדי לעצב לו את הבית.
לאחר סיום השיפוץ ביקש הקבלן מג' להוסיף לעלות הראשונית שנקבעה בין הצדדים גם את עלות ההוצאות הנוספות שנדרש לבצע בזמן העבודה בגלל הוראותיה של מעצבת הפנים.
ג' סירב לשלם את התוספת תשלום, כל עוד לא הובררה תלונתו על ליקויים בבית, ושילם עד כה רק את הסכום הראשוני שנקבע בין הצדדים.
לטענתו, לאחר שנכנס לבית שם לב לליקויים רבים (לדעתו) בעבודת הקבלן. כתוצאה מכך הוא שכר מומחה לערוך עבורו בדק בית עם הערכת עלות תיקון. ג' דורש מהקבלן לתקן או לשפות אותו עבור הליקויים שנמצאו בעבודה שלו בהתאם לדו"ח המומחה.
בית הדין הזמין מומחה מטעמו לבירור כמה מן הטענות.
נפנה תחילה לטענות הקבלן על התוספות, ואחר כך לטענות ג' על הליקויים.
א. פירוט תביעת קבלן
1. סינרי גבס למזגן בסלון, מטבח ונישה מעל המקרר – 4800
הקבלן, התקין סינרים של גבס בשביל המזגנים. מוסכם על הצדדים שבעה"ב צריך להוסיף תשלום עבורם. המחלוקת היא לגבי תמחור העבודה, מכיוון שלא נקבע מחיר מראש.
ג' טוען ששאל את הקבלן לגבי התמחור שלו (4800 ₪). הוא אמר שזה הסכום שנראה לו והוא לא פירט. אך מבירור שעשה נראה לו שלא מדובר במחיר השוק.
הקבלן לעומת זאת טוען שהמחיר שלקח הוא המחיר הרגיל שהוא לוקח עבור עבודה מהסוג הזה.
המומחה שבית הדין לקח התייחס בדבריו לשאלה זו (סעיף טז לחוו"ד):
מחיר השוק בסינרי גבס הוא 350 ₪ למטר רץ כולל קונסטרוקציה, לא כולל צבע.
על פי התמונות נראה כי חלק מאוד נכבד (של הקונסטרוקציה) היה קיים עוד לפני שהקבלן נכנס לעבוד. הקבלן בפועל פירק את כל הגבס הישן ללא פירוק הקונסטרוקציה. על הקונסטרוקציה הקיימת בוצע עבודות גבס כולל קונסטרוקציה בחלק קטן, בכ 8 מטר רץ בלבד .
הקבלן מכחיש את דברי המומחה וטוען שהוא פירק ובנה מחדש את כל הקונסטרוקציה לפי מידות חדשות.
דיון והכרעה:
דברי המומחה התבססו על תמונות ש-ג' סיפק לו. מהתמונות אכן עולה שבשלב הפירוק רק הורידו את הגבס מעל הקונסטרוקציה ללא פירוק הקונסטרוקציה עצמו. אבל אין להביא מכאן ראיה לכך שהקבלן לא פירק בשלב מאוחר יותר גם את הקונסטרוקציה. בנוסף מסתברים דברי הקבלן שהיה עליו להתאים מחדש את הקונסטרוקציה למידות החדשות.
נראה שיש לקבל את דברי הקבלן מהנימוקים הבאים:
לא הוכח שאכן הקבלן השתמש בקונסטרוקציה הישנה.
לפי דברי הקבלן, 4800 ש"ח זה המחיר שהוא רגיל לקחת עבור עבודה מעין זו, גם אם יתכן ויש קבלנים זולים יותר. לא הוכחה אונאה.
אם הקבלן באמת נאלץ לפרק את הגבס והקונסטרוקציה הישנה לפני בניה של הקונסטרוקציה החדשה הרי שזכותו של הקבלן לבקש תשלום עבור העבודה הנוספת. וממילא הגיוני שהמחיר שנתן יהיה קצת גבוה מהמקובל.
דיין ב מוסיף: לכאורה, באין מחיר מוסכם מראש, אין המעביד משלם אלא כמחיר הנמוך שבשכר הפועלים, ואם אמר לו כמקובל, יתן כמחיר הממוצע. כך כותב ערוך שלחן [חו"מ שלא, ח]:
השוכר את הפועל ולא קצב לו מקח וגם בעיר לא היה מקח קצוב יכול ליתן לו כפחות שבעיר, דהבא להוציא עליו הראיה, ואם א"ל כאחד וכשנים מבני העיר אשלם לך מחשבין היתר שבשכירות והפחות שבשכירות ומה שביניהם נותן החצי כגון אם היתר בשש והפחות בארבע נותן לו חמש...
עם זאת כאן אין מדובר בהסכם מזדמן, אלא במערכת יחסים ארוכה, ויש להניח שהנתבע סומך בדרך כלל על המחיר שהתובע נוהג לקחת. גם לא ברור לנו אם אכן יש מחיר שוק ידוע בתחום האמור, כך שאין מקום לטענת אונאה.
דיין ג: אף אני מסכים עם דיין א. אין ספק שאם ביקש מהקבלן לעשות עבודה הוא אינו יכול להתווכח כעת על המחיר, שהרי ברור שלקבלן יש מחיר, ואם לא שאל אותו הרי שסמך עליו, ומצאנו שבמקרה שסמך עליו נתן לו נאמנות כמו בדין החנווני על פנקסו, שליש וכיו"ב. לענ"ד פשוט שערוך השולחן דיבר במקרה שאין לפועל מחיר ידוע, בפרט שמדובר שם בפועל, דהיינו שכיר יום, ולא בקבלן, ולפועל שהוא שכיר של בעל הבית בדרך כלל אין מחיר קצוב אלא הוא תלוי בבעל הבית, ומכיוון שלא סיכמו ביניהם יש לשלם לו כפי המחיר המינימלי. עוד יש להוסיף, שלפי המחיר הממוצע שכתב המומחה הרי שהקבלן דרש מחיר נמוך מהממוצע (14 מטרים כפול 350 ₪).
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 4800 ₪.
חיפוי קיר אבן בחדר ילדים בקומה השנייה – 1200
הנתבע מסכים לשלם.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 1200 ₪
ריצוף המרפסת בהדבקה - ₪ 2,880 = ₪ 160 X 18 מטרים
הקבלן ריצף מחדש 3 חלקים בבית: 1. פנים הבית 2. חלק מהמרפסת המקורה שצורף אל הבית 3. יתר המרפסת הפתוחה.
הקבלן טוען שבהצעת מחיר שנתן מראש כתוב שהעבודה כוללת 70 מטר ריצוף. ובפועל כדי לרצף את שלושת חלקי הבית היה נדרש בערך 90 מטר. משום כך הקבלן דורש תשלום עבור תוספת הריצוף.
ג' לעומת זאת טוען שבהצעה כתוב גם שהעבודה כולל את הבית "והמרפסות". המרפסות (לשון רבים) כולל את שני חלקי המרפסת. הקבלן לעומת זאת טוען שהכוונה היתה לגבי החלק המקורה של המרפסת בלבד, שהוא בכלל ה-70 מטר.
המומחה של בית הדין בסעיף ט קבע:
שטח הקומה התחתונה היא כ 70 מ"ר (כולל המרפסת ) כפול 160 ₪ לעבודת הריצוף בהדבקה סה"כ לעבודת הריצוף הוא 11,200 ₪ כפי שמופיע בסעיף 10 שבהצעת המחיר
המומחה כותב בסוף דבריו:
כל מה שנותר הוא למדוד את השטחים שהתווספו מעבר ל70 מ"ר ועליהם לשלם את תוספת העבודה עם זה בהדבקה או בטיט.
המומחה לא מדד את השטחים שהתווספו.
הקבלן הגיב לדברי המומחה וטען שלפי המדידות שמסר המומחה הבית הינו 60 מ' וממילא רק 10 מ' של המרפסות הינם בכלל המחיר שנקבע, כלומר נשאר עדיין כ-8 מ' שלא שולם לו עליהם, היינו 8 *160 = 1280.
אולם מכיוון שבהמשך התברר שהיה צורך בעקירת הריצוף לתיקון הנזילה שנוצרה במרפסת, וממילא לא היתה תועלת בריצוף זה, הרי שאין לחייב על פי סעיף זה (בהמשך יתברר שהקבלן אף הציע דבר זה כפשרה).
דיין ג: לדעתי מגיע לקבלן שכר עבודתו על ריצוף המרפסת. אולם מתוך תביעתו בסך 2880 עבור 18 מטר, מתברר שעל עשרה מטר הוא כבר קיבל שכרו, שהרי הם נכללים בתוך ה-70 מטר, שכבר שולמו, היינו 10*160=1600, ואם כן נותר חיוב בסך 2880-1600=1280.
הכרעה: תביעה זו נדחית ברוב דעות.
נקודת אינסטלציה לפינת נטילת ידיים – 900 ₪
הקבלן דורש 900 ₪ עבור נקודת אינסטלציה. ג' טוען שלפי מה שסוכם עלות הנקודה היא 400 ₪ בלבד. הקבלן הסביר שאמנם נקודת מים עולה 400 אבל בתוספת עבודה וחיבור לנקודת ניקוז העלות היא 900 ₪ . כראיה הצביע על נקודת חיבור נוספת (מזגן),שם לא היה צורך בניקוז ולא נגבתה תוספת.
עוד נעיר שבהצעת מחיר מפורש שעלות נק' אינסטלציה הוא 900 ₪.
בית הדין קיבל את הסבר הקבלן, אולם מן הראוי היה לפרט מראש דברים מעין אלו.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 900 ₪.
נקודת מים בלבד ללא ניקוז למרפסת (מנגל) – 500 ₪
ג' טוען שלפי מה שסוכם עלות הנקודה היא 400 ₪ בלבד. בדיון הקבלן הסכים לדבריו.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 400 ₪.
ניקוז למזגן בפינת האוכל – 400 ₪
הנתבע הסכים לשלם עבור סעיף זה.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 400 ₪.
ריצוף הכניסה לבית כ-3 מ"ר – 660 ₪
הקבלן טוען שעל ג' להוסיף תשלום עבור הריצוף הנוסף של 3 מטר בכניסה לבית [בריצוף זה המחיר הוא 220 למטר].
ג' הנתבע טוען שריצוף זה הינו בכלל ה70 מטר ריצוף שסוכם עליו כבר. לעומת זאת הקבלן טוען שמדובר בתוספת על 70 מטר של ריצוף הבית.
המומחה קבע לגבי סעיף זה (סעיף יד):
על פי מדידת הקומה התחתונה נמצא כי שטח הקומה הוא 60.12 מ"ר נטו על זה יש להוסיף פחת של 20% לפחות עקב גודל האריח. לאחר הוספת הפחת הלקוח היה צריך להזמין כ72 מ"ר והדבר היה אמור להספיק לפגמים, שברים וגם לפנלים.
בפועל על פי הזמנת הלקוח נמצא כי הוזמן לפחות 85 מ"ר בהזמנה הראשונה, מעל ומעבר למה שצריך, וביצע הזמנה נוספת של אריחים בנוסף.
כלומר המומחה מסכים שאכן 3 מטר אלו לא כלולים בהצעת מחיר המקורית אולם טוען מנגד שהחומרים שהוזמנו היו אמורים להספיק.
בכל זאת נראה שיש לקבל את דברי הקבלן מכמה טעמים:
המומחה קבע ש3 המטרים האלו לא היו כלולים בהצעת מחיר המקורית.
לגבי הכמויות, הקבלן היה צריך להשתמש בהם גם לצורך המרפסת.
לקבלן יש נאמנות בקשר לכמות האריחים שנדרשו לו לעבודה, שהרי ג' סמך עליו.
דיין ג: אני מסכים שהדין עם הקבלן. המומחה טעה בזה שחישב את כמות הריצוף לפי 60 מ"ר, בעוד שהיה צריך לרצף הרבה יותר מכך, גם את המרפסת, ולכן אין זה נכון כלל וכלל שהייתה כמות "מעל ומעבר". טענותיו של ג' הן רק שהדברים כבר סוכמו, ואין לנטות מהם, אך אין זה נכון כלל אם בפועל היה צורך ליותר ממה שסוכם, בפרט שכבר התברר שהריצוף היה מעבר למה שסוכם.
סכום לחיוב עבור סעיף זה: 660.
חיפוי קרמיקה כפולה באמבטיית ילדים -6 מטר 6*200=1200 ₪
ג' ביקש ריצוף באמבטיית ילדים. כשהגיע הריצוף הקבלן הסביר לו שאין אפשרות לשים את הקרמיקה שהוא הזמין (-'בריקים') ישר על הקיר, אלא יש צורך קודם לשים ריצוף פשוט ואז להדביק עליו את הקרמיקה שהוא הזמין.
הקבלן אמר לג' שהוא יכול למצוא משהו זול לחיפוי הראשוני, בעלות של 30 ש"ח למטר.
הקבלן טוען שמה שהבטיח לו 30 ₪ למטר הכוונה לקרמיקה עצמה אבל לגבי תוספת העבודה הוא לא קבע איתו מחיר. הקבלן לעומת זאת טוען שהוא קבע מחיר על העבודה של הקבלן לשיפוץ השירותים, ובעוד שהוא מסכים שעל תוספת חומרים הוא צריך לשלם, היינו 30*6=180, הוא אינו צריך לשלם עבור תוספת עבודה זו מכיוון שכבר נקבע תשלום עבור עבודה זו.
נראה שבמקרה זה עיקר הדין עם הקבלן. שכן סוף סוף הוא עבד מספר שעות וזה השווי של עבודתו.
עוד יש להוסיף, שמכיוון שמסתבר שגם אם היה מפרט את התשלום עבור תוספת העבודה בכל זאת הנתבע היה מסכים לכך (מכיוון שזה מופיע בתוכנית של המעצבת) אז מכח הפשרה יש לחייב בשני שליש על העבודה.
מנגד יש לומר שמכיוון שהקבלן התעניין במחיר תוספת העלות עבור הקרמיקה, ובמקום לפרט לו את כלל העלויות של הדבקת הקרמיקה, הקבלן החליט להרגיע אותו ולספר לו על העלות הנמוכה של הקרמיקות עצמם (180 ₪) בעוד שאינו מוסיף שתהיה תוספת נוספת [של מעל 1000 ₪] עבור העבודה. לפיכך יש להפחית קצת מהמחיר שנקבע, היינו שליש.
דיין ב: ויש להטעים מדוע הורדנו שליש: כי יש מקום לומר שאת העבודה עשה הקבלן ללא הסכמת ג' לשלם עבורה, הוא ייחשב כיורד לשדה חברו ומשביחה, שחייב כנהנה, ובחיוב נהנה מצינו חיוב של שני שליש, ראה למשל כתובות לד, ב - דמי בשר בזול.
דיין ג: לענ"ד אין להפחית כלום, אני לא חושב שהייתה הטעיה מכוונת מצד הקבלן, מצוי שהשפה של בעלי המקצוע אינה נהירה למי שאינו בעל מקצוע וכתוצאה מכך יש אי הבנה, ולכן מגיע להקבלן שכר מלא עבור עבודתו ולא מדין יורד בלבד. לכן לענ"ד מגיע להקבלן 1200 ₪.
סכום לתשלום [לדעת הרוב] עבור סעיף זה: 800 ₪.
קידוח כוס יהלום 2 צול והכנת צנרת עבור יונקרס – 500 ₪
ג' מסכים לדרישת הקבלן.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 500 ₪.
קרמיקה פינות זוויות 8 קניית - 320 ₪
ג' מסכים לדרישת הקבלן.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 320 ₪.
הכנת צנרת לרמקולים ומצלמות ראשי - 500 ₪
ג' מסכים לדרישת הקבלן.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 500 ₪.
שיטוט 2 נקודות צנרת לרמקולים – 300 ₪
ג' מסכים לדרישת הקבלן.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 300 ₪.
2 נישות לסבונים ביחידת הורים – 400 ₪ לכל נישה
בניית ספסל מיציקת בטון וחיפוי קרמיקה ביחידת הורים – סה"כ: 600 ₪
הקבלן טוען שמכיוון שעבודה זו לא הופיעה בהצעת מחיר המקורית הרי שהם בכלל תוספת שיש לשלם עליה.
ג' טוען שתוספות אלו כלולים בהצעת המחיר של שיפוץ לפי הוראת המעצבת. שכן הקבלן לא אמר דבר גם אחרי שראה את ההוראות שלה.
בדיון בבית הדין הייתה הכחשה בין הצדדים האם נאמר שתהיה תוספת מחיר עבור עבודה זו אחרי הפגישה עם המעצבת.
נראה שבשני סעיפים אלו הדין עם הקבלן, שכן ככל ומדובר בדרישה לעבודה מיוחדת ויוצאת דופן אין לראות זאת ככלולה בעבודת השיפוץ הכללית. הרי לא יתכן שהמעצבת תוכל לבקש כל בקשה ודרישה בלי לשלם על תוספת.
סכום לתשלום עבור סעיפים אלו: 1400 ₪ [600+400+400=1400].
נקודת אינסטלציה 900 +500 עבור התקנת אינטרפוץ נוסף ביחידת הורים – סה"כ: 1400
ג' טוען שהקבלן אמר במפורש שלא יחייב על התקנת אינטרפוץ אחד ביחידת הורים לכן מגיע 900 עבור נקודת אינסטלציה בלבד ולא 1400 ₪ שביקש.
בדיון השני הקבלן החליט לקבל את דברי הנתבע ולבטל את תביעתו עבור התקנת האינטרפוץ.
סכום לתשלום: 900 ₪.
פירוק חלון בחדר הורים, סגירה בבלוק מבפנים, אספקה והתקנת תריס חיצוני בלבד –סה"כ: 800 ₪
ג' מסכים לדרישת הקבלן.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 800 ₪.
נקודות חשמל נוספות – 11960
תומחרו 21 יחידות. בפועל יש יותר. לטענת הקבלן ישנם 46 נקודות, לדברי ג' יש רק 32, לכן מודה שחייב 2860 (260 ליחידה כפול 11).
בדיון בבית הדין הצדדים התווכחו מה נחשב כנקודת חשמל.
המומחה (בסעיף י) השיב שאין ביכולתו לענות על שאלה זו מבלי לראות את התוכניות המקוריות.
מכיון שאפילו המומחה לא יכול לדעת כמה נקודות יש, הרי שאי אפשר לראות את טענת ג' כטענת ברי אלא כטענת שמא. להלכה קי"ל שברי ושמא לאו ברי עדיף. אולם במקרה שלנו כל טענת השמא נובעת מכך שג' סבר שביכולתו לספור בסוף הבניה את מספר נקודות החשמל. מכיוון שלדברי המומחה הדבר בלתי אפשרי הרי שכל הבסיס לטענה של ג' מתרועעת.
נראה שבמקרים כאלו, כאשר אי אפשר לברר איזו עבודה נעשתה, הקבלן נאמן. הרי ג' קיבל עצמו את נאמנות הקבלן שאינו משקר. דומיא לחנווני על פנקסו, או לאומר לחנוני: תן לבני סאתים חטין, ונתן לו נאמנות שיהא נאמן לומר: נתתי [וראה עוד סמ"ע מה, ג]. כלומר, בעה"ב מגלה דעתו שסומך על דברי החנווני אף אם לא יביא ראיה לדבריו. גם כאן כיון שביקש ממנו עבודה שאי אפשר להוכיח אח"כ אם אכן ביצע אותה, ולא היה הסכם מראש כמה נקודות חשמל יש לעשות, יש לסמוך על דברי הקבלן.
אמנם נכון הוא שאם יש ויכוח בין בעה"ב לחנווני יש מקום להשביע את החנווני, אבל זהו דווקא כשיש סיבה שגרמה לבעה"ב לחשוד שמא החנווני טעה או שיקר [שכן הפועלים מכחישים אותו]. אבל במקרה שלנו, מכיוון שכל הטענה של ג' מבוססת על צורה ספירה של נקודות חשמל שאיננה נכונה (לפי דברי המומחה), אין לראות זאת כטענה מספקת כנגד הקבלן לחייבו שבועה.
סכום לתשלום עבור סעיף זה 46*260: 11960 ₪.
נקודות תאורה- 1440
תומחרו 20 נק'. נחלקו כמה יש בפועל: לדברי הקבלן הקבלן- 28, לדברי ג' הנתבע- 43 (180 ₪ ליחידה) לכן מודה שחייב 4140 ₪ עבור סעיף זה.
גם כאן טען המומחה שאין ביכולתו לדעת. אין לחייב את ג' על פי הודאתו, אלא מכיוון שלפי המומחה אין דרך לדעת ממילא יש לראות את דברי ג' כשמא, וכמי שסמך על דברי הקבלן.
ממילא יש לחייב רק עד סכום התביעה של הקבלן (8 יחידות).
בכתב התביעה הקבלן טעה בחישוב שלו, וביקש פחות מ-1440. אמנם כתב הרמ"א בחו"מ סי' יז, שאי אפשר לחייב יותר מהסכום שנתבע. אולם דבריו נאמרו רק כשיש ספק מחילה, אבל כאן ניכר שיש כאן טעות בחישוב, ואין כאן ספק של מחילה. מאידך, ברור שאינו מבקש אלא לפי החישוב שלו, שהוא 8 יחידות.
סה"כ לחייב לפי סעיף זה 8*180=1440 ₪.
שקעים כפולים – 5 יחידות- 1950 ₪
ג' מודה לדברי הקבלן.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 1950 ₪.
שלישיית שקעים - 500
ג' מודה לדברי הקבלן.
סכום לתשלום עבור סעיף זה: 500 ₪.
קופסת אופיס (חשמל ותקשורת) בחדר עבודה - 600 ₪
ג' מודה לדברי הקבלן.
סה"כ לחייב לפי סעיף זה: 600 ₪.
קופסת אופיס על הטיח במזנון – 600 ש"ח
ג' טוען שהקופסה היתה שם קודם השיפוץ. הקבלן מודה שהקופסא היתה קיימת, אבל מכיוון שהיה צריך להזיז את המיקום שלו ולהחליף הרבה מהחיבורים, משכך נידון כקופסא חדשה.
בבדיקת המומחה (סעיף טו) נקבע:
על פי בדיקתי שני קופסאות האופיס חדשות ולא משומשות.
ממילא הדין עם הקבלן.
סה"כ לחייב לפי סעיף זה: 600 ₪.
ספוטים – 240
בהצעה תומחרו 50 יחידות.
לדברי הקבלן בפועל יש 52 ספוטים, ולכן תובע 120*2 היינו 240 ₪.
לדברי ג' יש 61, ולכן טוען שחייב 1320 ₪.
המומחה לא התייחס לנקודה זו. אולם גם כאן יש לקבל טענת הקבלן שהיא בגדר ודאי כנ"ל. נראה שג' מנה נקודות חשמל כספוטים, ובשאלת נקודות החשמל כבר עסקנו לעיל. עכ"פ אין לחייב את הנתבע יותר מאשר התביעה של הקבלן.
סה"כ לחייב לפי סעיף זה: 240 ₪.
ב. התביעה שכנגד
התביעה שכנגד מורכבת מהמון סעיפים, סעיף נפרד על כל ליקוי. את הליקויים יש לחלק ל-3 קטגוריות:
ליקויים מוסכמים אותם הקבלן מוכן לתקן בעצמו.
ליקויים מוסכמים אותם הקבלן אינו מוכן לתקן בגלל שהוא איננו אחראי על הנזק שנוצר.
ליקויים שאינם מוסכמים ברמה העובדתית, דהיינו מקרים בהם יש מחלוקת בנוגע לעובדות האם קיים ליקוי או לא.
לבסוף יש לדון בתביעה עבור פיצוי בגין עוגמת נפש של מגורים בבית עם ליקויים.
24 הליקויים בבית
קיר הדף מול הממ"ד
כדי להוזיל עלות הקבלן הציע לבנות את הקיר בצורה חלקית. לפני גמר הקיר, כלומר, לפני עשיית הטיח שבקיר, שאל הקבלן את ג' הנתבע האם הדבר בסדר מבחינתו. ג' שאל מומחה מטעמו (מהנדס) שאמר לו שזה בסדר. על סמך זה הקבלן סיים את בניית הקיר.
הקבלן טוען (על סמך דו"ח המומחה שהביא) שהקיר איננו קיר הדף תקין. בדיון הראשון שהתקיים בפני בית הדין התלבט האם לבקש פיצוי כספי או תיקון של הקיר (דף 3 של פרוטוקול הדיון):
הוא בנה את הקיר מחדש בלי לשאול אותי והוא בנה את הקיר, וכאשר שאלתי מהנדס הוא אמר לי שזה לא כל כך טוב, ואני רוצה להוריד את המחיר על זה. אני לא בטוח מה אני רוצה לעשות עם זה.
בדיון השני שהתקיים בפני בית הדין, הבעה"ב דרש תיקון של קיר ההדף (הוא אף הכחיש כי ביקש פיצוי כספי בדיון הראשון, טענה שבית הדין אף העיר לו לגביו) יצויין שגם במסמך שהגיש ג' אחרי הדיון הראשון לבית הדין, ביקש תיקון של הקיר ולא פיצוי.
בדיון א הקבלן לא הכחיש שאכן מומחה מטעמו אמר לו שאיכות הקיר הוא בסדר. בדיון השני הסביר כך (עמוד 6 לפרוטוקול):
שלחתי למהנדס (מומחה) והוא אמר שזה סוג של קיר אבל לא קיר הדף אבל אפשר להסתדר עם זה.
בין הצדדים ישנה הכחשה האם לפני נתינת הטיח על הקיר התנהל שיחה בו הקבלן ביקש רשות להמשיך עם הקיר כמו שהוא או לא. הקבלן טוען כי שיחה כזו התנהלה, וכי הוא קיבל אישור מג' להמשיך. ג' מכחיש כי התקיימה שיחה שכזו.
הכרעת בית הדין:
המומחה קבע בסעיף א שהקיר שנבנה אכן איננו עומד בתקן של קיר הדף.
ככלל, קבלן מחויב לבנות על פי התקן (שבדר"כ מחייב מדין מנהג המדינה). אולם במקרה בו קיבל רשות מפורשת רשאי הוא לסטות ממנהג המדינה.
במקרה שלנו, מכיוון שג' הודה (בשני הדיונים) כי דיבר עם מומחה מטעמו שאמר לו שהקיר המתוכנן הוא "בסדר", ניכר שאכן הסכים להתפשר באיכות העבודה. שכן אם ג' היה סומך על דברי הקבלן בלבד, אז יתכן והיה יכול לטעון כנגד איכות העבודה. אולם לאחר שהודה כי לא סמך על דברי הקבלן אלא התייעץ עם מומחה חיצוני מטעמו אין לו להלין אלא על עצמו. ג' היה מודע לכך שלא מדובר בקיר הדף תיקני, אלא בקיר שהוא "בסדר", ממילא טענתו יכולה להיות רק לגבי המחיר.
ככלל, עבודה באיכות נמוכה יותר עם פחות חומרים וברזל אמורה גם להוזיל עלויות. אולם יש להתלבט האם ההסכמה של ג' לבניית הקיר שהוא רק "בסדר" כללה גם הסכמה לגבי המחיר. משכך יתכן ויש מקום לעשות פשרה מסוימת בעניין זה, ולהפחית מן החוב סך 2000 ₪. כלומר, על הקבלן להחזיר לג' סכום של 2000 ₪ מתוך 6000 ₪ שקיבל.
עוד נוסיף שיש לדון מצד אונאה, דקי"ל אין אונאה בקרקעות אבל כאן הרי היה קנין של חומרים ואח"כ חיברו, ונחלקו בדין תלוש ולבסוף חברו [ראה רמ"א חו"מ צה, א וש"ך שם סק"ח] אם נחשב כקרקע או לא.
דיין ב: באונאה, המתאנה לא ידע ממחיר השוק. אך כאן, ג' המתאנה ידע מן המחיר שנקבע מראש ל-6000 ₪ וכעת שהסכים לקיר פחות טוב, לכאורה מחל על הפרש המחיר. במלים אחרות, בשעה שהסכים לקיר לא תקני, מדוע לא אמר להקבלן אבל תוריד מן המחיר.
אבל, נראה לי שבעצם לא ממש הסכים לקיר לא תקני, אלא שבדיעבד הסכים כדי לסיים את העבודה מהר, ולא שת לבו כי יש לתמחר מחדש, ומעולם לא מחל על המחיר, או שחשב כי בסוף כאשר יעשו חשבון כולל, יעלה גם את הסעיף הזה.
דיין ג: לענ"ד היות שמדובר בסוגיית אונאה ולא מקח טעות, שהרי ג' הסכים לעבודה, ומכיוון שאין אונאה בקרקעות הרי שמגיע להקבלן 6000 ₪ כפי שסוכם בהצעת המחיר (וכך אכן שולם כבר).
הכרעה: החיוב מכח פשרה לסעיף זה (לדעת הרוב): החיוב על קיר ההדף הוא 4000 ₪. אולם מכיון שהקבלן כבר קיבל 6000 ₪, כעת יש לחייבו להחזיר לג' 2000 ₪.
הריסת מדרגות השיש טרם הרכבת לוחות העץ
ג' ביקש לכסות את מדרגות השיש בציפוי עץ. לשם כך שכר נגר. כשהנגר בא להדביק את העץ למדרגה הוא שם לב שגודל מדרגות השיש לא מאפשר להדביק אותם כראוי, ושיש צורך לשבור במעט את המדרגות. הקבלן שמע את השיחה והציע (ללא עלות) לבקש מאחד הפועלים שלו לשבור חלק מהמדרגות.
ג' הסכים לבדוק ולשם כך שברו מדרגה אחת. לאחר כחודש ביקש ג' מהקבלן שישברו גם את שאר המדרגות בכדי לאפשר הדבקה טובה.
אולם בזמן ההתקנה של העץ ג' שם לב שהמדרגות נשברו בצורה לא טובה, שכן במקום לחתוך את הקצה הבולט של מדרגות השיש הפועלים השתמשו בפטיש לשבור את המדרגה. שבירה בצורה כזו של המדרגות גורמת נזק לטענתו בשתי צורות: הראשונה היא שההדבקה איננה מיטבית, כך ששומעים רעש כשעולים ויורדים במדרגות. השניה היא שאם בעתיד ירצה ג' להחליף את הכיסוי של המדרגות, יהיה צורך לבנות מחדש את המדרגות שנהרסו.
גם כאן נראה שדין סעיף זה להידחות, מהנימוקים הבאים:
מכיון שהקבלן פעל ברשות ג', לאחר שהלה הסביר לו כיצד הוא מתכוון לשבור את המדרגות.
ג' הוא זה שבחר בנגר כדי לכסות את המדרגות, וממילא על הנגר להעלות בפניו את הבעיה של שבירת המדרגות במיוחד לאחר שראה את שבירה שנעשתה במדרגה הראשונה.
משקיבל על עצמו לבנות את המדרגות האחריות על המדרגות הוא של הנגר, אשר אישר את עבודת הקבלן.
אריחים מחליקים בחדרי רחצה
מעצבת הפנים ביקשה מהקבלן להשתמש בחדרי רחצה באריחים מסוימים. בבדיקת המומחה מטעם ג' התברר שלא מדובר באריחים נגד החלקה אשר נצרכים לפי התקן.
הקבלן טען שתי טענות להגנתו: 1. הוא פעל לפי בקשת מעצבת הפנים 2. מכיוון שמדובר בשירותים שבחדרי הרחצה ולא בחדרים שמתרחצים בהם, הרי שאין חשש אמיתי להחלקה וממילא אין באמת צורך לאריחים נגד החלקה. ג' טען שבתור איש מקצוע היה עליו להתריע על הצורך באריחים נגד החלקה בשירותים כנגד המלצת המעצבת פנים.
קביעת בית הדין שדין התביעה בסעיף זה להידחות. מהטעמים הבאים:
ג' ביקש מהקבלן לשמוע בקול מעצבת הפנים. משכך הוא העביר את מערכת השיקולים של יופי מול חשש רחוק להחלקה ממנו למעצבת הפנים.
במהלך הדיון התרשם בית הדין שגם ג' לא כל כך מודאג מחשש החלקה, ואם היו שואלים אותו לפני השיפוץ באיזה אריח להשתמש לא מן הנמנע שהיה בוחר להשתמש באריח עליו המליצה המעצבת פנים.
שיפועים מוגזמים בסלון ובמטבח כתוצאה מהרכבת האריחים בצורה עקומה
ג' מצא כי נוצר שיפוע במטבח ובסלון אשר גורם לכך שקשה לגרוף מים מהמטבח והסלון בזמן שטיפת הרצפה. הוא דורש פיצוי כספי על הנזק ועוגמת הנפש על הצורך לפרק חלק מהמטבח והסלון כדי לתקן את השיפוע.
הקבלן טוען שהבעיה לא נוצרה כתוצאה מהעבודה שלו אלא בגלל בעיה באריחים שג' בחר בהם. לטענתו נוצרה "בטן" באריח עצמו שגורמת למים להאגר. לדבריו מדובר באריח אחד בלבד שיוצר את הבעיה. הוא אף הציע לפצות את ג' עבור זה אך הלה סירב. במהלך הדיון הקבלן אמר שאם מדובר בתיקון של "אריח אחד או שניים" הוא יבוא לתקן, אך לא אם מדובר בתיקון של הסלון כולו.
מומחה בית הדין קבע (סעיף יא):
יש מקומות שעל פי הפלס הדיגיטאלי מרכז האריח מפולס אך בקצוותיו יש שיפוע קל, דבר המוכיח כי לאריח יש בטן קלה.
על פי התמונות שהיזם הראה נראה שהקבלן עבד עם שיטת פילוס נכונה לישור האריח ככל שניתן.
אך יש מקום אחד צמוד לאי שבמטבח שיש שם שיפוע שלא נגרם עקב האריח אלא אי-דיוק של הרצף בזמן עבודתו.
בנוגע לשאלה "האם השיפוע בר תיקון"? הוא בר תיקון אך בעלויות גבוהות, מה שמצריך לפרק את האי שבמטבח, ארון מזווה שלצידו, פירוק שטח די גדול של האריחים ולרצף מחדש.
משקבע בית הדין שחלק מהשיפוע הוא באשמת הקבלן וכי לא ניתן לתקן ללא הוצאה גדולה, נראה שעל דרך פשרה יש לחייב את הקבלן בפיצוי חלקי.
דיין ג: לענ"ד יש לפטור את הקבלן. כפי שנראה מהדיונים השיפועים אינם מוגזמים וניכרים, רק בעת שטיפת המטבח יש הצטברות של מים כתוצאה מהשיפוע. יצוין שההמלצה לשטיפת בית היא לא לשפוך כמות מים אלא לעבור על הרצפה בסמרטוט לח בלבד, אחרת יש פגיעה בריהוט וארונות מטבח. אם כן אין פה בעיה אמיתית כלל ואין מקום לפיצוי. בנוסף לכך, מדובר בסוגיה של אונאה (ולא מקח טעות, שכן לא מדובר ברמה ירודה כל כך שאפשר לטעון שמדובר במקח טעות), וכבר כתבתי לעיל שקיימא לן שאין אונאה בקרקעות.
דיין ב: דין אונאה במחיר עוסק בהערכת מחיר המוצר, אך בנ"ד מדובר בקבלת עבודה באיכות ירודה מן המוסכם, ויש לדונו במסגרת מקח טעות, שעוסק גם בקרקע, ולא בדין אונאה.
הסכום לפיצוי עבור סעיף זה (לדעת הרוב): 1000 ש"ח.
טיט על מנוע הג'קוזי בחדר רחצה הורים
הקבלן התקין ג'קוזי עבור ג'. לאחר הכניסה לבית התגלו לכלוכי טיט על מנוע הג'קוזי דבר שדורש תיקון.
הקבלן טען שמדובר בלכלוך בלבד שניתן לתקן ע"י ניקיון יסודי.
הכרעה בסעיף זה: מכיון שברור הדבר שמקור הטיט הוא מעבודת השיפוץ של הקבלן, על הקבלן לנקות את המנוע של הג'קוזי ולהעמיד אותו על מכונו. אם יתגלה שהדבר איננו אפשרי, יפנה ג' לבית הדין בנוגע לשיפוי.
איטום לא תקני ברצפת חדר האמבט היכן שהרכיבו אמבט
ג' טוען כי לא נעשה איטום תקני של רצפת האמבט. הקבלן טוען שהוא עשה איטום וכי ניתן לראות זאת בבירור בתמונות.
בדו"ח של המומחה מטעם בית הדין (סעיף ב) נקבע:
דעתי היא שהקבלן לא ביצע איטום כלל או לא ביצע כראוי.
הקבלן הגיב שהוא עשה איטום בגובה 30 ס"מ בתחתית.
הכרעת בית הדין: על הקבלן לתקן את האיטום בחדר אמבטיה כפי שעולה מדו"ח המומחה.
חדר רחצה הורים - מריחות עודפות של טיט
דו"ח המומחה של הנתבע הצביע על מריחות עודפות של טיט. הקבלן טוען שיש צורך בניקיון בלבד.
משכך על הקבלן לנקות את הלכלוך המדובר.
חדר רחצה הורים - חיתוך שגוי של אריחי ריצוף במקלחון
בדו"ח המומחה של בית הדין (סעיף 3) נקבע שלא נמצאו חיתוך שגוי של אריחי ריצוף במקלחון בחדר ההורים. ממילא דין התביעה להדחות.
10. חדר רחצה הורים - טיח גס וגבשושי בתקרה /בליטות טיח בפינות העליונות
הקבלן מוכן לתקן את הליקוי הזה. משכך, עליו לתקן את הליקוי.
12. חדר רחצה הורים – הפרשי גובה באריחים \ העדר משקי הפרדה בין האריחים
הקבלן טוען שלא מבין מהתמונה מה הליקוי. אך מנגד לא מכחיש את חובתו לתקן אם ליקוי כזה אכן קיים. לפיכך עליו לבחון את הליקוי המדובר ולתקנו.
המומחה בסעיפים ג-ד קבע: בנכס לא נמצאו הפרשים לא סבירים. על כן, יש לדחות את התביעה.
אבל, בסעיף 12 התביעה היא על העדר משקי הפרדה במפגש הרצפות. המומחה מסכים לטיעון זה, אבל אומר שאולי עם הזמן תהיה בעיה. ג' מצדו מאריך בגודל הבעיה.
קשה לנו להעריך, ולכן נראה שהקבלן צריך לפצות על ליקוי זה, נציע 1000 ₪.
דיין ג: המומחה בדק את העניין ומצא שאכן חסרים משקי הפרדה במקלחון. הוא כתב שכרגע זה לא בעיה, אך בעתיד יכולה להיות בעיה. ג' כתב שזו בעיה עכשווית מצד האיטום, אך למיטב ידיעתנו האיטום נעשה מתחת לריצוף. אלא שג' טוען שכיוון שהתברר שהקבלן לא עשה איטום אם כן אין מנוס אלא מאיטום ע"י הפוגות. גם טענה זו אינה מתקבלת, לא הוכח שלא נעשה איטום מלמטה, וגם למיטב ידיעתי איטום מלמטה למרות שזהו התקן מכל מקום לא ברור שזה אכן נצרך ומועיל. על האמור יש להוסיף שמדובר באונאה ולא במקח טעות, ואין אונאה בקרקעות כאמור לעיל.
דיין ב: כבר מלתי אמורה שעבודה גרועה נידונית במסגרת מקח טעות ולא במסגרת דיני אונאה.
הכרעת בית הדין (לדעת הרוב): על הקבלן לתקן דבר זה או לחילופין לפצות בסכום של 1000 ₪.
חיבור כיורי רחצה בצורה לא תיקנית שגורם לריח
ג' טוען שהקבלן חיבר את כיון הרחצה בצורה ישירה ולא באמצעות סיפון תקני, דבר שגורם לריחות רעים בבית (ריח ביוב). הקבלן טוען שהוא התכוון להתקין סיפון, אבל אשתו של ג' רצתה להתקין כיור מטבח ולא כיור סטנדרטי. משכך הוא כבר לא יכול להתקין בצורה רגילה. ג' טוען שלדעת המומחה ששכר ניתן היה לחבר את הכיור בצורה תיקנית.
בסעיף יב קבע המומחה:
מקור ריח הרע עקב יצירת וואקום במערכת הדלוחים. הקבלן חיבר לנקודת מחסום ריח שלושה נקודות, אמבטיה, כיור ומכונת כביסה.
מחסום ריח הוא בפועל סיפון המונע מריח רע לחדור לחדר. כמו כן, חובר סיפון שרשורי בכיור אמבטיה, דבר הגורם ליצירת וואקום ומשיכת ריח הרע ממערכת הדלוחים.
הצעתי לקבלן להחליף את סיפון השרשורי בסיפון ברך, הדבר אמור לפתור את בעיית ריח הרע שמורגש ליד מכונת הכביסה.
הכרעת בית הדין בסעיף זה: על הקבלן לנסות את הפתרון של המומחה למניעת הריח הרע.
קופסת ניקוז ברצפת המטבח במקום לא נגיש
ג' טוען שקופסת הניקוז ממוקמת מתחת לארונות של המטבח, במקום שקשה לגשת אליו במקרה הצורך.
הקבלן מודה שאכן הדבר כך, אך טוען: 1. במידה שיש סתימה יש אפשרות להגיע לפתח (מתחת לארון של מדיח הכלים) 2. הוא פעל לפי הוראותיה המדויקות של המעצבת אשר קבעה היכן למקם כל פתח.
הכרעה: נראה שבסעיף זה הדין עם הקבלן:
בזמן עיצוב בית אנשים מוכנים לשלם מחיר של נוחות בשביל יופי, ולכן לא מן הנמנע שהמעצבת העדיפה למקם את הפתח של הניקוז במקום מוסתר למרות שע"י כך הוא נהיה פחות נגיש.
הקבלן פעל לפי הוראות המעצבת, וממילא האחריות היא עליה.
ריצוף שקוע בכניסה לבית גורם למי גשמים שעומדים ויוצרים סכנה
הקבלן מודע לבעיה של הריצוף השקוע בכניסה לבית ומוכן לתקן אותה.
הכרעה: על הקבלן לתקן את הריצוף השקוע.
חסר סף מתכת תקני בכניסה לבית במפגש בין ריצוף המבואה לריצוף הדירה
הקבלן מוכן להוסיף את הסף מתכת.
הכרעה: על הקבלן להוסיף את הסף מתכת.
רטיבות בדירת השכנה
כחלק מהשיפוץ הקבלן פירק את מבנה המרפסת אשר היה סגור בכולו, כך שחלקו פתוח. לאחר גמר השיפוץ, כשירדו גשמים נתגלה נזילה בבית של השכנה.
ג' טוען שהנזילה היא כתוצאה מפגיעה באיטום שנוצר בזמן שהקבלן התקין כיור. הקבלן לעומת זאת אומר שיתכן והנזילה היא כתוצאה מפגיעה באיטום שקדם לשיפוץ אך בגלל שהמרפסת היתה סגורה הוא לא נתגלה עד עכשיו.
עוד טען הקבלן שהוא הזמין מאתר נזילות (על חשבונו) ובדיקת הזרמת מים (אך לא בדיקת הצפה) כדי לאתר את מקור הנזילה. לפי הבדיקה, מקור הנזילה איננו מהאיזור במרפסת בו חצב לצורך התקנת הכיור.
עוד ציין הקבלן שאמנם החליף את הריצוף במרפסת אבל לא נגע באיטום, והאיטום הוא אותו איטום שנשאר קודם.
בדיון השני הוחלט על בדיקת הצפה שתיבחן האם הנזילה מגיעה מהמרפסת או לא.
בדיקת ההצפה קבעה כי מקור הנזילה הוא אכן מן המרפסת.
מומחה בית הדין גם כן התיחס לנקודה זו וקבע (סעיף ו):
בתמונה המצורפת הקבלן ביצע עבודת סטוט במרפסת למערכת הדלוחים ופגע באופן ישיר באיטום הקיים.
מבדיקת הצפה שביצע הקבלן אכן יש חדירת מים לדירת השכנים עקב גשמים ולא ממערכת האינסטלציה. האיטום לא בוצע כנדרש אם בכלל בוצע.
מוסכם בין הצדדים כי הוסכם מראש שהקבלן איננו אחראי על נזילות מן המרפסת אלא רק על נזילה שהיא תוצאה של התקנת הכיור והחציבה שעשה ברצפת המרפסת. ממילא, הידיעה כי מקור הנזילה מן המרפסת אין בה לקבוע כי הקבלן אחראי על הנזק.
לדברי המומחה, עבודות הקבלן פגעו באיטום וממילא יש רגליים לדבר שהוא אכן אחראי לנזילה, אך לא וודאות מוחלטת.
לבסוף, נוסיף כי גם אם הקבלן היה מזיק בטעות למרפסת בזמן עבודתו, אין הדבר ברור שהדין מחייבו. שכן יש לבחון את אחריות הפועל לנזק שנגרם ע"י בזמן עבודתו כדין פועל שהזיק בטעות, בו דנו כבר במקום אחר [פסק מס' 1726] והבאנו דברי הפוסקים בהרחבה, כאן נזכיר רק את מסקנת הדברים.
אומן בשכר שקלקל חייב, כפי שנפסק בשו"ע חו"מ סימן שו סעיף ד:
המוליך חטים לטחון, ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן; נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין; בהמה לטבח, וניבלה; בשכר, חייבים לשלם דמיהם.
שתי שיטות עיקריות בהסבר החיוב:
שיטת תוס' - תוס' בב"ק כז, ב (ד"ה ושמואל) שואל מדוע בחנם פטור הרי אדם מועד לעולם, ועונה כי באונס גמור פטור, תוס' שם מוכיח כי רמת אחריות של אדם המזיק נמצאת בין גניבה לאבידה שנאמרו ביחס לשומרים. כלומר, הוא אחראי על אונס כעין אבידה, ופטור על אונס כעין גניבה.
אבל אם עבד בשכר אחריותו עולה, והוא נחשב כאונס כעין אבידה וחייב. וכך כותב הסמ"ע סימן שו סקי"ג:
בחנם, אם היה טבח מומחה פטור. דכיון שהוא מומחה ואינו רגיל לבוא מכשול זה לידו, אמרינן דמזל דבעל הבהמה גרם לו שבא מכשול זה לידו, אבל שחטו בשכר חייב דה"ל ליזהר טפי.
שיטת הרמב"ן - הרמב"ן בחידושיו לבבא מציעא פב, ב חולק על תוס' וסבור שאדם מועד לעולם, גם באונס גמור, ובאשר לאומן שהזיק: "אין באומן הטועה במלאכתו משום מזיק". כלומר, אומן שהזיק נבחן רק בגדרי שומר, ולא בגדרי אדם המזיק. ובגדרי שומר הבחנו לעיל בין חנם לשכר. אלא שגם כאן יש לחקור האם אומן אינו בגדר אדם המזיק רק כשהזיק במהלך הטבעי של מלאכת האומנות את הכלי שנשכר לתקנו, כגון שקלקל בצביעת הקיר, ואז בנידוננו כשהזיק דבר אחר (יריעת האיטום) חזרנו לגדרי אדם המזיק, שלפי הרמב"ן הוא חייב גם באונס [ראה קובץ שעורים בבבא מציעא שם]. או שאומן שפועל ברשות ברכוש הזולת, אינו בגדר אדם המזיק, גם כשהזיק תוך כדי עבודתו חפץ אחר, ויש לדונו במסגרת דיני השומרים, ולהבחין בין חנם לשכר.
בין כך ובין כך, אומן בשכר שקלקל חייב. ואם כן הקבלן שבטעות פגע באיטום ובכך הביא לנזילה, נידון כאומן בשכר, שחייב.
עם זאת יש כמה סיבות לערער על החיוב:
בגמ' בבא מציעא פג, א מסופר על מקרה שרב פטר פועלים שהעבירו חבית ושברוה בשוגג, ואף חייב את המעסיק לשלם להם שכרם, לקיים הפסוק: "למען תלך בדרך טובים" (משלי ב, כ) היינו לפנים משורת הדין. הרמ"א (שולחן ערוך חושן משפט יב, ב) ציין שיש מחלוקת בפוסקים האם כופים לקיים לפנים משורת הדין, אבל הב"ח והש"ך שם כתבו שנוהגים לכפות עשיר לותר על נזקי הפועל שהזיק בשוגג. כך מופיע במרדכי בבא מציעא רמז רנז בשם הראב"ן והראבי"ה. אמנם בערוך השולחן חושן משפט סי' שלא, ז כתב שתקנו לפטור נזקי פועלים בנזקים קטנים. ואם כן בנידוננו שמדובר בנזק יקר, צ"ע.
לדעת הרב יעקב אריאל (מובא בהסכמה לספרו של הרב יעקב אפשטיין, חבל נחלתו א, עמ' 13) יש להתחשב במנהג המדינה, ולשלם לפועל כל שכרו, ולא לגבות תשלום עבור הנזק:
נלע"ד שמצינו הטבות דומות בימינו שאין באים על הפועלים בתביעות מצד הדין. כגון, פועל שהזיק בעבודתו לרכוש בעה"ב אינו משלם. לכל היותר יפטרוהו אם נזקו רב מתועלתו, אך תשלום נזיקין מאן דכר שמיה?! ונראה שנוהגים כמו שדרש רב מרבה בר בר חנה (בבא מציעא פג ע"א) 'למען תלך בדרך טובים'. המעבידים מבינים שאי אפשר להטיל את כל האחריות רק על הפועלים, ולכן הם פוטרים אותם מחיובים מסוימים... ונלענ"ד שאע"פ שכל זה הוא רק לפנים משורת הדין. אולם הנוהג ההופך זאת לחיוב הוא נוהג טוב... ואכן כל תנאי עבודתם של הפועלים השתנו לטובה, כולל פיצויים וכדו' ואע"פ שיסודם הוא 'לפנים משרת הדין' מנהג המדינה הופך אותם לדין וכך נאה וכך יאה.
אולם דברי הרב אריאל עצמם קצת קשים, שכן לא ברור מנין לו שאכן קיים מנהג מדינה שכזה.
אולם מכח הספיקות, קרי העובדה שיש רק רגליים לדבר שהקבלן הוא מקור הנזק, וההנחה שיש מקום להתחשב בפועל שמזיק בשוגג, נראה היה לחייב רק בשליש עלות התיקון. סה"כ עלות התיקון הגיע לסכום של 17785 ₪. שליש העלות הוא 5928 ₪.
דיין ב: לפי המומחה הנזק נגרם ע"י הקבלן שקדח בקרקע, ובטעות עשה חור באיטום שגרם לנזילה. וכבר אמר חברי כי אומן בשכר שקלקל חייב. אמנם גם אני סבור שיש להפחית, מן הנמוקים שהוא פירט. בנוסף, ג' מקבל כעת מוצר יותר טוב משהיה לו קודם, ואין לחייב את הקבלן בשיפור זה. לכן נראה לי לחייב את הקבלן בהשתתפות של שני שליש מדמי התיקון בסך 17785 היינו=11856 ₪. בסכום זה אני כולל גם את הסך של -1600 ₪ שכבר קיבל הקבלן כאמור.
אכן, דיין ג טוען כי לפי הרמב"ן אומן, שפעל ברשות, נידון כשומר ולא כאדם המזיק, ומכיון שאין שמירה בקרקעות, נמצא שהוא פטור. ויש להשיב: ראשית, לפי החקירה שהובאה לעיל, כאן שהעבודה לא הייתה אמורה להתבצע באיטום, יש צד לומר כי הקבלן נחשב כאדם המזיק גם לרמב"ן. שנית, בפסק של הרב ברוך פז [https://www.yeshiva.org.il/ask/33853] הוא מוכיח כי גם לרמב"ן אין האומן נחשב ממש כשומר על כל דיניו, כך שאין בו הפטור של שמירה בקרקעות. הוא מסתמך, בין היתר, על הטור בסי' שו, שכתב שגנן העיר, שתל מתא, חייב אם מזיק את הנטיעות שנטע, אע"פ שדינם כקרקע. שלישית, דברי הרמב"ן לא הובאו ברמב"ם ובשו"ע, כך שלא לא ברור אם הם מסכימים לשיטתו, ואכמ"ל.
דיין ג: המומחה כתב שהייתה פגיעה באיטום. גם לאור הרטיבות אצל השכנה ברור שהאיטום כעת אינו טוב, אך לא ברור האם הקבלן עשה איטום או עשה אך לא כראוי. יצוין שגם הקבלן מודה שפגע באיטום, אלא שטען שחזר ואטם את מה שפתח. אין לנו ראיה שלא עשה את המוטל עליו ושהבעיה אינה במקומות שבהם לא נגע. בנוסף, כשג' סיכם עם הקבלן על הדבקה ולא על איטום הוא קיבל על עצמו שלא יתבע את הקבלן על בעיות איטום, והוא לא יכול לבוא כעת בטענות להקבלן. ביום 3/11/22 כתב הקבלן שהוא מוכן לקזז את הסכום שהוא תובע עבור ריצוף המרפסת [18 מטר לפי תביעתו], ומכיוון שהסכים לכך יש להורות כך, דהיינו לקזז את עלות הדבקת הריצוף ותו לא, דהיינו 160 ₪ כפול 18 מ"ר, ובסה"כ 2880 ₪.
באשר לדיון בעניין אומן שהזיק. אם היינו באים מצד זה אז היה מקום לפטור את הקבלן לדעת הרמב"ן, שהרי חיובו מדיני שומרים, ואין שמירה בקרקעות. רק על פשיעה יש לחייבו, שאז הוא מזיק ממש ולא שומר (ובזה יש לדחות את הראיה משתל מתא, ששם הוא פושע ונחשב כמזיק ולא כשומר). את הטענה של למען תלך בדרך טובים אין לקבל כלל וכלל – בכדי לטעון כן צריך לבדוק היטב את מצבם הכלכלי של הצדדים וכו'. גם הטענה שיש מנהג לפטור בעלי מקצוע שהזיקו – אני לא מכיר כלל וכלל מנהג כזה, ובעיניי ראיתי ההיפך. אולם במקרה דנן בלא"ה נראה לי לפטור מעיקר הדין כפי שכתבתי לעיל, אלא שיש לקבל את הצעת הפשרה של הקבלן.
הכרעת בית הדין: הקבלן ישתתף בדמי התיקון בסך 5928 ₪, שהוא הסכום האמצעי, ולו לפחות מסכימים שני דיינים [ראה סמ"ע סי' קג, ה ומהר"י בן לב ח"ב סי' כט].
19. רטיבות בקיר הכניסה לבית ובחדר שינה
הקבלן טוען שהדבר בר תיקון. משכך, עליו לטפל ברטיבות זו.
הכרעה: על הקבלן לטפל ברטיבות המדובר.
רטיבות בחדר שינה במקום בו הותקן תריס
ג' ביקש מהקבלן הקבלן שבמקום חלון יותקן תריס סגור קבוע. ג' טוען לרטיבות בקיר זה. גם כאן הקבלן מציע לעשות איטום מחדש.
הכרעה: על הקבלן לטפל ברטיבות המדוברת.
נזק בעקבות הפעלת המזגן בזמן השיפוץ
ג' טוען לנזק שנוצר למזגן בעקבות שימוש של הקבלן במזגן בזמן השיפוץ. עלות התיקון 1700 ₪. הקבלן טוען כי גם ג' היה מדליק את המזגן. עוד טען שמדובר בסכום גבוה לתיקון של מזגן.
בסעיף זה נראה שהדין עם הקבלן מכמה טעמים:
ג' ידע על השימוש במזגן ע"י הפועלים ולא מחה.
האחריות של הקבלן על המזגן הוא כשל שומר, וממילא נראה לפטור נזק של לכלוך שנוצר בעקבות שימוש, בדומה לפטור של מתה מחמת מלאכה [לפי הרמב"ן] בשואל.
מדובר בנזק לא ישיר (גרם הוצאות ניקיון).
בעה"ב תיקן עצמאית את המזגן מבלי לתת לקבלן את האפשרות לתקן בעצמו.
יתכן ומדובר בנזק שהצטבר במשך שנים (לכלוך).
23. אריחי ריצוף שנשברו
ג' טוען שעל הקבלן לפצות עבור אריחי ריצוף בגודל מטר על מטר בפינת אוכל שהוצרך לפתוח מחדש, לאחר שריצף את המקום מבלי לראות את פינת נטילת הידיים . סכום הפיצוי 559 ש' (3.5 מטר 159 ₪ עבור כל אריח).
הקבלן טוען שרק אריח אחד נשבר בהרכבה מחדש (159 ₪).
עוד תובע ג' פיצוי בגין אריחים נוספים בכניסה לבית שנשברו 449 ₪ ( 3.5 מטר ב159 ₪).
גם כאן ג' טוען שרק אריח אחד נשבר (159 ₪).
בדיון השני הודה ג' שהוא לא טוען בברי שיודע כמה אריחים נשברו, רק שטוען שהוא שילם עבור יותר אריחים ממה שהשתמשו בפועל.
הדין עם הקבלן, כל זאת מהנימוקים הבאים:
ג' טען שמא ואילו הקבלן ברי.
ג' לא הביא ראיה לדבריו.
על שבירה של כמות אריחים סבירה בזמן התקנתם יתכן והקבלן פטור, על פי מה שנתבאר בסעיף 17 לגבי אומן שהזיק בטעות.
משכך אין מקום לחייב את הקבלן על האריחים שנשברו.
דיין ב: אילו הדיון היה רק באשר לאריחים אלו הייתי מסכים, אבל מכיון שאנו מדקדקים בכל מיני התביעות ההדדיות, איני רואה סיבה לפטור את הקבלן בנזק שהוא עצמו מודה בו.
לכן יש לחייב את הקבלן בסעיף זה בסך 159*2=318 ₪.
דיין ג: צריך לחייב על שני אריחים שנשברו, 318 ₪
הכרעת בית הדין: הקבלן ישלם 318 ₪.
24. שריטות בג'קוזי ובאבמטיה
שריטות בג'קוזי בעלות תיקון של 1000 ₪ - הקבלן מכחיש שהיו שריטות כאלה בזמן שמסר את הדירה.
יתכן שיש לבחון את אופי השריטות.
המומחה בסעיף יג קבע:
תשובה – על פי התמונות שהראה היזם במהלך שיפוץ חדר האמבטיה, נראה כי הג'קוזי מחובר למקומו טרם קילוף הטייח מהקירות.
את עבודת הקילוף ביצעו על גבי הג'קוזי עם כיסוי חלקי מגבס וקרטון, סביר מאוד להניח שבמהלך סיטוט הטייח והבלוק ליצירת הנישה נפלו חתיכות גדולות ופצעו את הג'קוזי .
הקבלן טוען מנגד כי:
השריטות הם בתחתית הג'קוזי מקום שהיה מכוסה היטב בזמן העבודה.
הג'קוזי היה מכוסה גם בנילון שהוסר רק בתום העבודה.
הג'קוזי נמסר ללא שריטות, והראיה כי ג' לא התלונן על השריטות במשך מספר חודשים אחרי המסירה.
אכן נראה שהג'קוזי נמסר ללא פגם. לא התלונן על שריטות עד לאחר שראה והשתמש בו, וכעת אינו יכול לטעון לפגם [ראה שו"ע חו"מ רלב, ג].
לגבי הטענה שהקבלן גרם לנזק, בשעת עבודת הקילוף, לפי מה שבררנו לעיל בדין אחריות פועל שהזיק חפץ שהוא עוסק בו, נראה שגם אם נגרם נזק לא היתה כאן פשיעה ברמה של גניבה ולכן יש מקום לפוטרו, כל שכן מדין למען תלך בדרך טובים.
הכרעה: דין סעיף זה להדחות.
25. אביק אמבטיית ילדים הרוס - ג' טוען שמדובר במוצר פגום מלכתחילה, עלות החלפה 300
הקבלן טוען - לא ממני, מצאתי גוש שערות.
שוב הקונה צריך להוכיח מום בזמן הרכישה [ראה שו"ע חו"מ רלב,יא]. בין כך ובין כך אין לטעון למקח טעות לאחר שהשתמש במוצר כאמור.
הכרעה: דין סעיף זה להדחות.
צביעת הבית
ג' טוען שרמה הצביעה של הבית ירודה ועלות תיקון הצביעה 3000 ₪.
הקבלן טוען שמדובר בצביעה ברמה גבוהה.
המומחה של בית הדין בסעיף ח קבע שהצביעה נעשה ברמה תקינה:
מבדיקת הקירות אכן נעשה עבודת תיקוני שפכטל וצביעה רגילה. יש מקומות בדירה שתיקוני השפכטל דורשים עוד יד וצביעה אך לרוב הדירה צבוע בצורה ראוייה עם ליקויים קטנים שאפשר לתקנם.
דיין ג: אני מסכים לפטור של הקבלן, אבל עליו לתקן ליקויים קטנים, כפי שהזכיר המומחה.
הכרעה (לדעת הרוב): דין סעיף זה להדחות.
שכר מומחה
בעה"ב תובע את שכר המומחה שהוצרך להביא לבחון את כלל הליקויים שמצא בבית.
הכרעה: הקבלן פטור מהנימוקים הבאים:
מדובר בנזק לא ישיר אלא גרמא.
ככלל הליקויים המדוברים אינם של רשלנות פושעת.
הקבלן השתתף כבר בעלות הבאת מומחה מטעם בית הדין. ואין סיבה שישלם גם על שכר מומחה פרטי שהביא בעה"ב.
ג' פעל על דעת עצמו, ולא שיתף לא את בית הדין ולא את הקבלן בפניתו למומחה. אם כן, פעל על דעת עצמו.
28. עוגמת נפש
כל עוד לא היה התנהגות זדונית של הקבלן אין מקום לחייב על עוגמת נפש.
פסק הדין
נבחין בין חיוב ממוני לחיוב לתקן.
בית הדין ציין במהלך פסק הדין מספר דברים שעל הקבלן לתקן בעצמו.
ברמה הממונית הוספנו לסכום החיוב מע"מ, כפי שציין הקבלן בפרוטוקול.
הסכומים שנפסק לטובת הקבלן: 31,170 ₪ ללא מע"מ.
הסכום שנפסק לטובת ג': 9246 ₪.
סכום שנותר לג' לתשלום לקבלן הוא 21924 ₪.
ועוד מע"מ (את המע"מ יש להוסיף רק על מה שמשלם בפועל), ובסה"כ 25,651 ₪.
רשימת תיקונים של הקבלן:
ג'קוזי - על הקבלן לנקות את המנוע של הג'קוזי ולהעמיד אותו על מכונו. אם יתגלה שהדבר איננו אפשרי יפנה ג' לבית הדין בנוגע לשיפוי.
חדר אמבטיה - על הקבלן לתקן את האיטום בחדר אמבטיה כפי שעולה מדו"ח המומחה.
חדר רחצה הורים - על הקבלן לנקות מריחות טיט בחדר רחצה הורים.
חדר רחצה הורים - על הקבלן לתקן את הטיח גס וגבשושי בתקרה / בליטות טיח בפינות העליונות בחדר רחצה הורים.
חדר רחצה הורים - לתקן העדר משקי רצפות או לחילופין לפצות בסכום של 1000 ₪.
חיבור כיורי רחצה - על הקבלן לנסות את פתרון של המומחה למניעת הריח הרע בשירותים, אם לא יצליח יחזרו הצדדים אלינו לקביעת פיצוי כספי.
ריצוף שקוע בכניסה לבית - על הקבלן לתקן את הריצוף השקוע בכניסה לבית.
סף מתכת - על הקבלן להוסיף את הסף מתכת.
רטיבות בקיר - על הקבלן לתקן את הרטיבות בכניסה לבית ובחדר שינה.
רטיבות בחדר שינה במקום בו הותקן תריס- על הקבלן לעשות איטום מחדש כפי שהוצע בדיון.
בסה"כ ג' חייב לשלם: 21,924 ₪ ועוד מע"מ (את המע"מ יש להוסיף רק על מה שמשלם בפועל), ובסה"כ 25,651 ₪.
ג' ישלם 18,651 ₪ תוך 15 יום מתאריך קבלת פסק הדין. את היתרה בסך 7000 ₪ ישלם לאחר גמר התיקונים כאמור לעיל.
ניתן ביום שני ט' טבת תשפ"ג 1.1.23
הרב תנחום גולד הרב איתמר ורהפטיג הרב אבישי ונונו
על פסק זה ניתנו הערות, להערות לחץ כאן
על פסק הדין הוגש ערעור;
לדיון האם לקבל את הערעור משום שהוגש באיחור - לחץ כאן (דיון בבית הדין, ודיון בערכאת הערעור)
לפסק של בית הדין לערעורים - לחץ כאן
