הכחשה ופדיון שבועת היסת

תש"ס/8

התובע: מר א', מוכר הירקות.

הנתבע:  מר ב', מספק שירות למכירת הירקות.

בנושא: תשלום עבור ירקות ופירות שנמכרו ע"י מר א' דרך הקופה של מר ב'.

תיאור הרקע:

מר א' סיכם עם מר ב' שהוא ימכור ירקות ופירות, וזה ירשם בקופה של החנות ומסכום הפדיון יקבל מר ב' סך 7.5 אחוזים.

טענות הצדדים:

התובע: לפי החישובים שיש אצלי מגיע לי עוד למעלה משמונת אלפים ש"ח.

הנתבע: שילמתי לו הכל לפני שעזב ולא מגיע לו כלום.

בית הדין ביקש מהצדדים להגיש רשימות, הצדדים הגישו, ולטענת מר ב' מה שקובע לגביו זה מה שהיה רשום בקופה ע"י הנהלת חשבונות, ולפי דבריו שילם הכל.

הצדדים הרחיבו והסבירו את כל השתלשלות הדברים. הם חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

בית הדין עיין ברשימות שהוגשו לפניו, ולא ניתן היה לקבוע במאה אחוז אם הן אמינות, שאפילו אם נניח שרשימותיו של התובע אמינות וזה מה שמכר, הרי הנתבע טען שהוא שילם אפילו מראש על מה שעתיד להמכר, ככה שקשה מאוד לקבוע בודאות. ולכן בית הדין סבור שכאן שייך להשתמש עם הכלל הידוע בתלמוד, המוציא מחבירו עליו הראיה והיות ואין ראיה חותכת שמגיע לתובע תשלום, והנתבע טוען טענת ברי ששילם את הכל אין מקום לחייב את הנתבע בכלום.

שבועת היסת

אמנם מדרבנן הנתבע היה חייב להישבע שבועת היסת אפילו בכופר הכל, ונהגו בבתי הדין לפדות שבועה באיזה תשלום, כאן בית הדין סבור שהיות והנתבע מסתייע ברשימות של הקופה שאושרו ע"י הנהלת חשבונות, אין בית הדין רואה מקום לפדיון השבועה.

לסיכום: אין לחייב את הנתבע בסכום התביעה.

אנו מקווים שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

     הרב דוב ליאור                     הרב אהרון אליהו                         הרב שלום אילוז