ערב שפרע חובו של הלווה
הרב לוין אברהם דב
הרב ביבס שמואל
יק פד"ר ירושלים כרך א' עמ' לז-לח תיק מס׳ 277
־ נא
תשרי התשנ"א
פס"ד בענין ערב שפרע חובו של הלווה.
נושא
התביעה
התובעים היו ערבים להלואתו של הנתבע, ומשלא פרע את חובו גבה המלוה
את החוב מהערבים באמצעות ניכוי ישיר ממשכורותיהם הממשלתיות. התובעים מוחלים על
תביעת פיצוי עבור עגמת נפש וכו', אבל דורשים שביה"ד יחייב את הנתבע לפרוע להם
את מה שפרעו ממשכורותיהם, ולדאוג לכך שיותר לא יחוייבו בגלל אותה ערבות.
הנתבע מודה בחיובו, ומבקש זמן כדי לסדר הלואה בנקאית כדי
לפרוע חוב זה ועוד חובות שיש לו.
פסק דין
בהסכמת הצדדים מורה ביה"ד לנתבע לסלק
את חובו כלפי התובעים בתוך 30 יום, ובאם לא, יצטרך הנתבע למכור את דירתו כדי לפרוע את החוב.
נימוקים
הלכה פסוקה היא ברמב"ם מלוה ולוה פכ"ו
ה"ו:
"ערב שקדם ונתן לבע"ח את חובו, ה"ז חוזר וגובה מן הלוה כל מה שפרע על ידו אע"פ שהיתה מלוה ע"פ או בלא עדים כלל".
וכתב המ"מ שדין זה פשוט ומוכח בברייתא פרק
גט פשוט ב"ב דף קעד ב, וכוונתו לברייתא שם- "ערב שהיה שט"ח יוצא מתח"י
וכו'", והיינו שהערב בא לגבות מהלוה החזר פרעון החוב עפ"י שט"ח היוצא מתח"י, מפורש יוצא שדין הלווה להחזיר לערב את מה שפרע במקומו. וכן נפסק בטוש"ע חו"מ סי' קל סעי' א.
