הפסקת שכירות משנה על ידי המשכיר מחמת אונס
הרב קרויזר מנחם
הרב פרשה רחמים
תיק מס': 120-03
פסק דין
בדין ודברים בין התובע: מר א' ומר ב'. ובין הנתבע: מר ג'.
בעניין פיצויים להפרת חוזה.
תאור העובדות
הצדדים קיבלו קנין וחתמו על שטר בוררות.
התובעים פנו לנתבע לשכור ממנו בשכירות משנה את הגלריה בחנות שהוא שוכר.
הנתבע הצהיר בפני התובעים כי מתוקף היותו שוכר יש לו הזכות מבע"ה להשכיר את
הגלריה כשכירות משנה. ואכן נחתם חוזה בין הצדדים לשנה + אופציה לשנה נוספת.
התובעים השקיעו בנכס בשיפוץ עיצוב וריהוט המקום עפ"י צרכי אופי החנות,
כמו כן הושקע כסף בפרסום ואמצעי שיווק.
לאחר שנה הוחלט ע"י הצדדים לממש את האופציה לשנה נוספת, ולאחר כחודשיים
בתוך שנת האופציה, הודיע בעה"ב לתובעים כי עליהם לפנות את הנכס בתוך כחודש
משום שהנכס נמכר, והמוכר השכיר את הנכס לאדם אחר. זאת בניגוד להסכם השכירות בין
הצדדים. תוך זמן קצר מצאו התובעים חנות אחרת והחלו בשיפוצה והתאמתה לצרכיהם.
התובעים תובעים פיצוי סך כל ההוצאות היחסיות שהשקיעו במושכר שכן השקיעו זאת
על דעת שישארו שם מלא תקופת החוזה, וכן את הוצאות המעבר והשיפוץ בחנות החדשה שנגרמו
להם כתוצאה מביטול החוזה. סך כל התביעה: 33,000 ₪.
הנתבע מצהיר כי לא ידע על מכירת הנכס וכי הולך שולל ע"י בעה"ב,
וכי לא היתה לו כל כוונה וידיעה כי לא יוכל לעמוד בתנאי ההסכם בין הצדדים.
החלטה
א. לאור
הנתונים שהוצגו בפני בית הדין על ידי הצדדים מר ב' ומר ג', אין במקרה כזה בכדי
לחייב את מר ג' בתשלום כלשהו לצד התובעים.
ב. יחד עם זאת במידה ויוכח שמר ג' ידע מראש על כך שהחנות נמכרה עוד לפני התחלת השנה השניה של השכירות, יש מקום לפייס את צד התובע בתשלום מה עבור ההוצאות המיוחדות שנגרמו לו, במידה והיו כאלה כתוצאה מחוסר ידיעתו על הפינוי המתקרב.
נימוקים
שורת הדין אומרת שעל המשכיר להודיע לשוכר מראש על פינוי. אולם הנפקא מינה מדין זה היא שהשוכר יכול להשאר במושכר מפני שכאמור המשכיר לא נתן לו "התראה" מספקת מראש. בנדוננו התובעים פונו מן החנות ולא נשארו בה כי הבעלים התחלפו אין לנו מה לדון על השאלה אם הם יכולים להשאר בחנות וכמה זמן הם רשאים להשאר בחנות כמבואר בסי' שיב בחו"מ, אלא אנו דנים על ה"היזק" שנגרם להם מכך. ולכן היות וכל התביעות הם בגדר "גרמא" אין לנו האפשרות להוציא ממון. זאת ועוד – והוא העיקר, לא הוכח על ידי התובעים שאכן אם היו מקבלים את ההודעה מראש היו נגרמים להם פחות נזקים ויתכן שלא היו מוצאים מקום להשכיר אף אם היו יודעים מראש מספיק זמן ולכן אין כאן "ברי היזקא" לחייב את הנתבע ממון כל עוד לא הוכח שיש קשר ישיר בין חוסר ההודעה ובין ההוצאות שלהם.
