מגשר שרוצה לייצג את אחד הצדדים

ב"ה

בא כוחו של התובע, טו"ר [אלמוני], הודה בדיון היום ובדיונים הקודמים כי הוא שימש מגשר בין הצדדים וניסה לערוך להם הסכם גירושין. טו"ר [אלמוני] הודה כי "שניהם ישבו אצלי כחצי שנה פעמיים בשבוע" (שם, שורה 48). הוא טען כי "לא הייתי מגשר אולם ישבתי עימם פעמיים בשבוע" (שם, שורה 127). כבר בדיון שנערך בכ"ג באלול תשע"א, 22/9/2011, דרשה הנתבעת את פסילת ייצוג התובע באמצעות טו"ר [אלמוני] (שורות 26 ואילך ושורה 134 ואילך לפרוטוקול).

לכאורה, ייצוג התובע בתיק זה נעשה  בניגוד אינטרסים ותוך פגיעה קשה בכללי האתיקה. בית הדין העיר כבר בדיון הקודם לטו"ר [אלמוני] על אודות הבעייתיות המשפטית שקיימת בייצוג עכשווי של צד אחד (התובע) לאחר שהנתבעת חשפה לפניו בתום ליבה את מחשבותיה וטענותיה בהליך הגישור האמור. היום שוב הופיע טו"ר [אלמוני] כמייצגו של התובע, ולהגנתו טען כי הוא לא נטל מהצדדים כסף על הגישור האמור, ולהשקפתו אין כל בעיה משפטית בייצגו את התובע.

הנתבעת מבקשת את הכרעתנו, והרי היא להלן.

בסעיף 10 לתוספת לתקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג־1993 נקבע:

"10.   המגשר מתחייב שהוא לא ייתן בעתיד שירותים מקצועיים לבעלי דין בכל עניין הקשור לסכסוך נושא הגישור ללא הסכמת כל בעלי הדין האחרים."

הדברים ברורים. הליך גישור הוא הליך חסוי בו שוטחים הצדדים את צפוני לִבם, מתוך אמון במגשר – מתוך תקווה שזה יוכל לסיים את הסכסוך האישי שלהם – לטב או למוטב. מגשר המנצל את תום ליבם של הצדדים ומתמנה לאחר מכן לבא־כוחו של אחד מהצדדים מפר את האמון הבסיסי כלפי הצד האחר תוך ניצול תום לבו לצורך קידום ההליך המשפטי של מרשו הנוכחי.

בדומה לכך, לפי כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו–1986, "עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת (סעיף 19), וכן: "לא ישתמש עורך דין בידיעה שהגיעה אליו מאת לקוחו במילוי תפקידו, ואשר עורך הדין לא יכול היה לקבלה בדרך אחרת, במאמץ סביר" (סעיף 21).

כללים אלה חלים גם על טוענים רבניים כאמור בסעיף 15(ג) לתקנות הטוענים הרבניים, תשס"א־2001: "כללי האתיקה המקצועית, כפי שקבעה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, לפי סעיף 109(4) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א־1961, יחולו על טוען רבני, בשינויים המחויבים בהתאם לתקנות אלה."

וראו בספרו של פרופ' א' שוחטמן "סדר הדין בבתי הדין הרבניים" (תשע"א) א, פרק שני, עמוד 202 ואילך, שהביא את דברי המהר"י ברונא (מגדולי חכמי אשכנז במאה הארבע־עשרה) בתשובה קל"ב שכתב שלמרות שמעיקר הדין אין כל מניעה שמי שטוען עבור בעל דין אחד יוכל לטעון גם עבור בעל הדין שכנגד, ולמרות שהוא יודע את ענייניו וסודותיו של הראשון ויוכל מעתה לגלות כל זאת ליריבו – שהרי גם אם יימנע ממנו מלשמש כטוען עבורו, יוכל ללמד זאת בחשאי גם בלי לטעון עבורו – אולם פסק המהר"י ברונא כי אין לעשות כן משום שאסור לאדם לעשות שום מעשה המעורר עליו חשד ולזות שפתיים, גם אם הדבר מותר מעיקר הדין וכלשונו:

"חובתו של אותו מורשה הוא "לקדש את ה' למען לא ילעיזו עליו: 'ראה זה שלמד תורה היאך עושה' דאפילו הערלים, להבדיל, מרחיקים מזה... כל שכן אנו, שאנו מצווים לקדש עצמנו אף במותר לנו."

וראו גם בערעור תשנ"ז/936 ("שורת הדין" ח' [תשס"ג] עמוד 159) שקבעו כי אל לו למורשה שייצג בעבר צד אחד לייצג כעת את הצד השני, למרות שחלף פרק זמן ארוך מאז שהוא ייצג את הראשון וכיום הוא איננו מייצגו – "והייתם נקיים מה' ומישראל"!

דברים אלה באים בקל־וחומר בנוגע להליך גישור שנערך בעבר על ידי מגשר שהופך כעת להיות בא כוחו של אחד הצדדים. כאן המצב גרוע שבעתיים. לא בייצוג של טענות הלכתיות או משפטיות עסקינן כאן – כפי שדובר במקורות הנ"ל אלא גרוע מכך – מדובר בסודות אישיים עובדתיים להם הוא נחשף בתום ליבם של הצדדים – בטרם החלו הליכים משפטיים כלשהם.

הפרת האמון וניצול תום הלב זועקים את זעקת חוסר הצדק. זעקה זו מהדהדת כאן באולם בית הדין וצורמת את אוזנינו!

נציין כי כבר דרשו דורשי רשומות את הפסוק "צדק צדק תרדוף" – כי גם רדיפת ועשיית הצדק צריכה להיות בדרכי צדק ויושר. המטרה איננה מקדשת את האמצעים.

סיכומו של דבר, טו"ר [אלמוני] נפסל מלייצג בתיק זה את התובע.

ניתן ביום ד' בתמוז התשע"ב (24/06/2012).

הרב מיכאל עמוס – אב"ד           הרב שניאור פרדס – דיין                 הרב אריאל ינאי – דיין