אי פרעון הלוואה בטענת "יש לי בידך כנגדן"
הרב ציצוביץ זאב
הרב וייס מנדל
מס' תיק: 117
ע"ז
התובע:
הנתבע:
פסק דין
הופיעו הצדדים והציגו טענותיהם באריכות
ובפרוטרוט, בהמשך הגישו חומרים שונים וסיכומים. ממכלול דבריהם עולה כדלקמן.
בתחילת חודש אלול תשס"ח (ספטמבר 2008) קיבל
הנתבע מהתובעת הלוואה בסך 30,000$ לפי היתר עסקה של 11% לשנה, וכהוכחה להנ"ל
הציגה אישור דוא"ל ששיגר לה הנתבע. כעבור חודשים ספורים החזיר הנתבע לתובעת סך
4,500$ (3000$ ע"ח הקרן ו- 1500$ ע"ח רווחים). לטענת התובעת, מאז ועד ליום זה לא קיבלה ממנו מאומה ולפיכך היא דורשת את השבת הקרן בסך 27,000$ בתוספת 11%
רווחים לשנה שהצטברו ושיצטברו עד למועד סילוק החוב בפועל.
הנתבע הודה על העובדות הנ"ל, אולם לטענתו
הוא פטור מתשלום בגין התחשבנות נגדית שיש לו עם התובעת משלהי שנת 2009- תחילת שנת
2010. לטענתו, התובעת נהגה ללוות ממנו כספים רבים לתקופות קצרות עבור העסק אותו
ניהלה (מכירות בגדים ביתיות), הלוואות אלו ניתנו באמצעות שיקים ו/או העברות
בנקאיות ו/או באמצעות שימוש בכרטיסי האשראי שלו, כמו כן התובעת נהגה בתקופה זו
להחליף אצל הנתבע מזומנים תמורת צ'קים (לצורך ביצוע תשלומים לספקים והדומה). הנתבע
טען כי הוא לא ניהל חשבון כלשהו אלא סמך על התובעת אשר נדרשה על ידו כל העת לנהל
חשבון מדוייק של הלוואותיה ופירעונותיה.
בשלב מסויים (כעבור ששה חודשים בערך), החל
הנתבע לחשוש כי התובעת אינה מנהלת דוחו"ת כספיים כנדרש ומוציאה מחשבונותיו
כספים רבים ללא בקרה ראויה, לאור זאת ביקש
הוא ממנה לעצור את ההתנהלות ודרש דו"ח מפורט על כל הפעילות הכספית. התובעת אכן
הציגה בפניו דו"ח שלדבריו לוקה בחסר וביתר רב. [יצויין, כי כיום הדו"ח
המקורי איננו בידי הנתבע מאחר ולדבריו הוא אבד, אך במסגרת הדיון בביה"ד הציגה
התובעת דו"ח שלדבריה הינו העתק מדוייק מהדו"ח המקורי, אולם הנתבע פקפק
בכך].
לדברי הנתבע בסיכומיו, התובעת משכה כ-27,500$
מעל ומעבר לסכום המדווח בדו"ח הנ"ל כפרוע, ולבקשת ביה"ד הוא יכול
להמציא את ההוכחות לכך, משכך טוען הוא "יש לי בידך כנגדו" דנאמן במיגו
דפרעתי.
מנגד משיבה התובעת, כי אכן התקיימה באותה עת התנהלות כספית בין הצדדים כתיאור הנתבע, אך בניגוד לדברי הנתבע כי אכן הובטח לו על ידה כל העת דו"ח מפורט של רישום כל הלוואה ופירעון, הרי שהנתבע נהג לומר לה באופן סתמי "את אוחזת חשבון, נכון?" ללא הוראות מפורטות איך וכיצד לעשות זאת (ובאנגלית: You're keeping cheshbon, right?). לדבריה, היא אכן פעלה כדבריו בזה שרשמה בשעתו כל הלוואה שלקחה והקפידה שלא לקחת הלוואה חדשה עד לפירעון ההלוואה הקודמת, כך שלאחר פירעון כל הלוואה מחקה היא את החוב מרשימותיה. כמו כן, את החלפת המזומנים בצ'קים לא הקפידה לתעד בכלל היות ובפעולות האלו לא נוצרו חבויות כלשהם.
אמנם, כאשר
דרש ממנה הנתבע דו"ח מפורט השתדלה היא למלא את מבוקשו ואכן הרכיבה מתוך
רשימותיה השונות דו"ח שלטענתה הינו די מלא ואמין, אך בהחלט יתכן כי החסירה נתונים
כאלו ואחרים. לטענתה, בשום פנים ואופן אין
להתייחס לדו"ח זה כעיקר טענה וכאסמכתא לפירעונותיה, אלא אך ורק על בסיס טענתה
כי היא לא נטלה כל הלוואה עד לסילוק מלא של ההלוואה הקודמת.
יצויין עוד, כי מתוך ההתכתבות שבין הצדדים עולה
כי בעת שהנתבע עצר את המשך ההתנהלות הכספית ביניהם, נשארה התובעת חייבת לו סך
1750$. אין תיעוד שסך זה שולם בהמשך והתובעת אף לא טענה בוודאות כי כספים אלו הוחזרו.
אחר העיון בדברי הצדדים, במסמכים הרבים ובסוגיות ההלכה, ביה"ד אינו מוצא אסמכתא לטענת הנתבע כי הוא אכן דרש כל העת מהתובעת ניהול דו"ח מפורט
ומקצועי. אדרבה, בהתחשב בנסיבות העניין,
לרבות אופי הידידות הוותיקה ששררה בין משפחות התובעת והנתבע, ניתן לקבוע בוודאות
שבצורת ההתנהלות שתיארה התובעת לעיל יצאה היא ידי חובת הרישום בשופי. משכך, טענת
התובעת שפרעתי היא ברי ואילו טענת הנתבע על משיכות יתר שלא נפרעו אינה אלא טענת שמא
שכן לא מפי הדו"ח המדובר אנו חיים, ממילא נשמטה טענת הנתבע "יש לי בידך"
במיגו דפרעתי וחיובו לתובעת בגין הכספים
שניתנו בהתאם להיתר עסקה עומד בעינו.
לאור כל האמור ביה"ד פוסק כדלהלן:
החלטה
א. על הנתבע
להחזיר לתובעת את יתרת הקרן בסך 27,000$ בתוספת רווחים בסך 11% לשנה שהצטברו
ויצטברו עד למועד סילוק החוב בפועל. מהסכום הכולל ביום הפירעון יש להפחית את הסך 1500$ שכבר ניתן
ע"ח הרווחים, וכן סך 1750$ שנותרה התובעת חייבת בתום ההתנהלות הכספית בין
הצדדים בשנת 2010.
ב. על הנתבע להציג בפני ביה"ד ובפני התובעת הצעה לקביעת מועדי תשלום וזאת תוך 7 ימים ממתן פס"ד זה. לאחר קבלת התייחסות התובעת להנ"ל, ביה"ד ישקול את ההצעה
וייתן את החלטתו בעניין מועדי התשלום.
ג. בהתאם לסיכום
הצדדים בשטר הבוררות, התובעת מנועה מלאכוף את פסה"ד בהוצל"פ.
ד. ביה"ד מפציר בצדדים לנהוג בכבוד זה לזה.
