תיק ממונות מס׳ 210א-סא, כרך ז, עמ' קסז-קע.

מינוי אפוטרופוס לנכסי חולה

הנדון

הגרש״ז פרלשטיין שליט״א, רב שכונה חרדית בבית שמש, פנה לבית הדין בהוראת מרן הגרי״ש אלישיב שליט״א כדי למנות את הגב׳ ש׳ כאפוטרופסית על נכסי בעלה החולה. יש בידה מינוי אפוטרופסות חוקית, וכעת מבקש הרב למנותה ע״י בית הדין עפ״י דין מינוי זמני עד אחרי ר״ה של מוצאי שביעית, כדי שתוכל למסור את החובות שיש לבעלה לבית דין לעשיית פרוזבול כדין. היא מפרטת את נכסי בעלה המוחזקים והראויים.

האשה בעלת נכסים של עצמה, והיא נאמנת וחכמה ונשמעת לדין. היא לא נתבעה מעולם תביעות ממוניות ולא נתחייבה בלטותא דרבנן מימיה.

פסק הדין

ממנים את הגב׳ ש׳ כאפוטרופסית על נכסי בעלה מר מ׳, כמינוי זמני עד יום ג׳ תשרי תשס״ב. נוסח המינוי כדלהלן, ע"פ המופיע בנחל"ש ס' לט.

נוסח שטר המינוי עפ"י הנחלת שבעה סי' לט

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא וקבלנו את פנייתו של הגרש״ז פרלשטיין שליט״א רב קהילה החרדית ברמת בית שמש, אשר מר מ׳ חולה ואינו מתקשר, ויש לו נכסין, והשתא לעיינו בי דינא ולימנו לו אפוטרופוס דמשתעי דינא בהדי אינש וזכי ליה וקאים בצרכיו, וכד חזינא דלית טבא דלהוי אפוטרופוס רק אשתו הגב׳ ש׳, וחקרנו ושאלנו עליה דאיתתא מעלייתא היא ונאמנת וחכימא דשמעה דינא ולא קבלה עליה שמתא דרבנן מיומוהי, בכן אנחנו בית דין יהיבנא לה רשותא בכח בי״ד יפה לאסכויי עליה דמר מ׳, ותיזכי ליה ותהפוך בזכותיה ותכניס נכסיו ופירותיו בראוי ומוחזק מקרקע ומטלטלין בכ״מ שהם ולמיקם בצרכיו. ופטרנו אותה בבי דינא מן שבועתא ומן גזירתא ומן כל טענות וערעורים ומן שמתא פתקא דלטותא ומן כל דהנעלת לה מכל ב״ד בין בד״י ובין בדא״ה ומה דהוי באנפנא כתבנו וחתמנו לגב׳ הנ״ל אפוטרופוס דבעלה החולה, ולית דימחא בידה בין לזכות בין לחובה ומה שנעשה כו׳. תוקף מינוי זה עד יום חמישי בשבת שלשה ימים לחדש תשרי שנת ה׳ אלפים ושבע מאות וששים ושתים. הכל שריר וקיים. וע״ז באעה״ח יום שני בשבת, תשעה ועשרים יום לחדש אלול שנת חמשת אלפים שבע מאות ששים ואחת.

(-) אברהם דוב לוין, אב״ד   (-)   יהושע ווייס   (-)   שמואל חיים דומב

השאלות לדיון

א. האם ממנים אשה לאפוטרופוס.

ב. האם צריך בי״ד חשוב למינוי אפוטרופוס, ומה הדין בעיר שאין בה בי״ד.

ג. האם ממנים אפוטרופוס לגדול כשאינו בן דעת.

ד. קטנים והדומים להם שבית דין אביהם כדי למנות להם אפוטרופוס, האם זקוקים לפרוזבול כדי שלא ישמטו חובותיהם, או שחובותיהם מסורים לבי״ד גם בלי עריכת פרוזבול.

תשובה

א1. האם ממנים אשה לאפוטרופוס

בגמ׳ גיטין נב א:

"אין עושין אפוטרופסין נשים" וכו׳.

ופרש״י:

"אין דרכן לצאת ולבוא ולטרוח".

ודייק הב״ח סי׳ רצ דמשמע מרש״י דהיכא שידוע שאשה זו נושאת ונותנת בטוב והיא בעלת מחיה כמו שנמצא לפעמים אף יותר מאיש, יכולין להעמיד אותה אף לכתחילה. אלא שבסוגיא דהכותב משמע דמדינא אין מעמידין אשה אפוטרופוס כל עיקר, וכ״כ תוס׳ שם להדיא. אמנם בטור סי׳ רצ כתב טעם אחד על נשים ועבדים וקטנים וע״ה שהן בחזקת חשודין על העבירות. וביאר הב״ח שם דס״ל לטור דסתם אשה לא עדיפא מע״ה ומוריא היתירא לנפשה. והרמב״ם נחלות פ״י ה״ו כתב:

"אין בי״ד ממנין אפוטרופוס לא אשה ולא עבד ולא קטן ולא ע״ה שהוא בחזקת חשוד על העבירות".

ודייק הב״ח שם שמשמע מלשון הרמב״ם שדוקא ע״ה חשוד על העבירות, אבל לא אשה וכו׳, ולא כהטור, אלא כרש״י.

א2. אשה שכבר מונתה ע"י ערכאות

אמנם אשה שכבר נתמנתה ע״י הערכאות להיות אפוטרופוס, כתב בכנה״ג חו״מ סי׳ רצ הגה״ט אות טו בשם שו״ת מהר״ם גלאנטי סי׳ קכה, דמעשיהם קיימים ומינויה קיים, ואף להריב״ש סי׳ תצה שאם מדין המלכות אפשר למנות אשה לאפוטרופוס אין אומרים בזה דינא דמלכותא דינא, היינו שאין בי״ד ממנים אותה משום דינא דמלכותא, אבל אם מינו אותה בערכאותיהם מעשיהם קיימים. לפי״ז בנידון דידן שהאשה כבר קבלה מינוי של אפוטרופוס מטעם ביהמ״ש, מינויה קיים, מה גם שהבקשה מבי״ד למנותה היתה רק באופן זמני לכמה ימים, ולצורך מסירת החובות לבי״ד שלא תשמטם השביעית.

(ושוב הראני ידידי הדיין הגר״י ווייס שליט״א שכך מדוייק מלשון הערוה״ש סימן ר״צ סעיף ז׳ שכתב דעל כל אלו אי אפשר לסמוך להנהיג אפוטרופסות לזמן רב אלא בודקין אחרי אדם נאמן, ע״כ, והרי מבואר מדבריו דלמינוי זמני כגוונא דידן ממנין גם אשה).

ב. האם צריך ב"ד חשוב, והדין כשאין ב"ד חשוב

בשו״ת הרא״ש כלל פה סי׳ ו, הובא ברמ״א בשו״ע סי׳ רצ סעי׳ א, דדוקא דיינין שממונין בכל עיר ועיר או גדולי הדור שהן אביהם של יתומים יש להם למנות אפוטרופוס ליתום, אבל לא כל שלושה אנשים דעלמא. וכתב בהגר״א ס״ק ז כמ״ש בב״ק לז א:

"ר״ג ובית דינו אביהן של יתומים הן". ע״כ.

ועיי״ש פרש״י:

"להכי נקט ר״ג דנשיא הוה ובית דינו ב״ד חשוב".

וכ״כ במאירי שם:

"דיינים הקבועים והחשובים שבכל דור ודור".

והיכא דהוי בעיר שאין בה בי״ד קבוע או בכפר קטן, כתב בשמ״ק ב״ק שם בשם הר״מ מסרקסטה שבי״ד הקבועים בכל מקום שהן הן אביהן (ועי׳ שו״ת בני שמואל ח״ב סי׳ לה שנסתפק בזה). ולפיכך בנידון דידן שהחולה גר בבית שמש שאין שם בי״ד קבוע, הופנה ע״י מרן הגריש״א שליט״א לבי״ד הקבוע בירושלים.

ג1. מינוי אפוט' לגדול שאינו בן דעת

כתב הרמב״ם נחלות פ״י ה״ח ושו״ע סי׳ רצ סעי׳ כו עפ״י כתובות מח א ויבמות קיג א, דשוטה וחרש הרי הן כקטנים ומעמידין להן אפוטרופוס. ודייק בשו״ת מהר״ם אלשיך סי׳ קלב שיש הבדל בין קטנים לגדולים שאינן בני דעה, דבקטנים אם לא מינה אביהם אפוטרופוס חייבים בית דין להעמיד להם אפוטרופוס, אבל בגדולים שאינן בני דעה לא אמרו דרך חיוב אלא כמצוה בעלמא אם ירצו.

ובנידוננו שהבעל חלה ל״ע ואינו מתקשר עם הסביבה, בכה״ג מצוה על בי״ד למנות לו אפוטרופוס. ואף בגדול בן דעת שברח שאין ממנין לו אפוטרופוס שיעסוק בנכסיו לעולם, עי׳ ב״מ לט א, מ״מ אם הניח קמה לקצור וענבים לבצור בי״ד יורדים לנכסיו ומעמידים לו אפוטרופוס וקוצר ובוצר וכו׳. אף בנידון זה שמינוי האפוטרופוס הוא זמני בלבד לצורך הפרוזבול במוצאי שביעית, אף אם היה בן דעת היה אפשר למנות אפוטרופוס, כ״ש כשאינו בן דעת.

ג2. מצוות ב"ד למנות אפוט' כשתחילה נימנו בערכאות

אלא דיש לעיין בזה האם מצוה על בית דין למנות אפוטרופוס גם כשקודם לכן פנתה האשה לערכאות כדי להתמנות אפוטרופוס חוקי, או שבאופן כזה אין מצוה על בית דין להתערב בענין, כדין מי שהלך לערכאות. ונראה דשאני מינוי אפוטרופוס שיש בו נפ״מ להרבה ענינים חוקיים שרק מינוי מערכאות מועיל לו, וע״כ גם אם פנתה האשה לערכאות, הרי זה כדי שיהיה לה תוקף חוקי לאותם ענינים, ולא איבדה בכך את זכותה לפנות לבי״ד כדי לקבל תוקף הלכתי למינוי שלה.

ד. האם קטנים, יתומים ושוטים זקוקים לפרוזבול

בגמ׳ גיטין לז א וב״ק לז א:

"אמר רב יהודה אמר שמואל יתומין אין צריכין פרוסבול, וכן תני רמי בר חמא יתומין אין צריכין פרוסבול, דר״ג ובית דינו אביהן של יתומין".

ופרש״י בב״ק שם:

"אין צריכין פרוסבול, דבלא״ה לא משמט שביעית לחוב שלהן, דאנן ידייהו דיתמי אנן, ורמי עלן לאפוכי בזכותייהו, הלכך שטרות שלהן כמסורים לבי״ד דמי, ותנן המוסר שטרותיו של בי״ד אין משמיטין, וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין" וכו׳.

ובתוס׳ שם הקשו:

"מלוה ע״פ מאי איכא למימר דכותבין עליה פרוזבול, וי״ל דהוי כאילו החוב שלהם מסור לבי״ד, ואפי׳ אין ללוה קרקע מקנים לו חכמים קרקע בשביל תקנת היתומים, שאין כותבים פרוזבול אלא על הקרקע".

וכתב הנ״י שם דדוקא יתומים קטנים דלאו בני דעה נינהו, וכל דינייהו אבי דינא רמו, אבל גדולים כאנשי דעלמא נינהו, וכן עניים שהם בני דעה, וכיון דיכלי למיכתב פרוזבול אי לא כתבו אינהו דאפסידו אנפשייהו. ונראה דה״ה מי שאינו בן דעת דדינו כיתומים קטנים שממנים לו אפוטרופוס, עי׳ לעיל אות ג, חובותיו כמסורים לבי״ד דמי, ואי״צ פרוזבול, אלא שמ״מ אם עשה פרוזבול מהני אף לאחר שיתרפא ויחזור לדעתו, כמו שכתב בכסא דוד ס״ק קלה לענין קטנים דאם עשה להם האפוטרופוס פרוזבול, מהני לענין זה שאם יגדלו ותעבור שמיטה בגדלותם לא ישמט החוב.

ובנידון דידן שהאשה כבר פנתה לערכאות וקבלה מהם מינוי של אפוטרופוס, י״ל דבכה״ג כל זמן שלא פנתה לבי״ד לקבל מינוי הלכתי, אין בי״ד מצווים להתערב בענין, כיון שהנכסים כבר מטופלים, וע״כ אם לא כתבה פרוזבול החובות נשמטים בשביעית, ורק משפנתה לבי״ד לקבל מינוי הלכתי נכנס הבי״ד לענין, וא״ש מה שהופנתה לצורך זה לבית הדין ע״י מרן הגריש״א שליט״א.