בקשה לדון ללא פשרה

נוסח שטר בוררות

הנתבעים מוכנים להגיע לדין תורה רק על סמך שטר הבוררות המנוסח על ידם ואינו תואם את שטר הבוררות המקובל בבית הדין. וזה נוסח שטר הבוררות המוצע: 

הבוררים יכריעו במחלוקות כפי שיקבעו בכתבי הטענות שיוגשו מטעם הצדדים, לאחר ששמעו את עמדות כל הצדדים.

(א)       בית-הדין יפסוק במחלוקות על-פי דין תורה ועל פיו בלבד. הרכב הבוררים יהיה רשאי לתת את אותם הסעדים שניתן לתת על-פי דין תורה.

(ב)       בכל מקרה בו, על-פי דין תורה, רשאים דיינים לפסוק לפשרה, יהיה רשאי הרכב הבוררים לפסוק לפשרה. 

החלטה

בית הדין דוחה את שטר הבוררות המוצע. בית הדין נותן לנתבעים שלושים יום להמציא שטר בוררות חתום על ידי בית דין אחר. ובמידה ולא יומצא לידינו שטר בוררות חתום, יפרסם בית הדין כתב סרוב כנגד הנתבעים. 

נימוקים 

א.       אין אפשרות להציע שינויים בשטר הבוררות הקבוע בבית הדין. 

ב.       השינוי המוצע על ידי הנתבעים הינו משמעותי וחורג מהנוסח המקובל המופיע בספר נחלת שבעה "הן לדין הן לפשרה". נוסח זה נותן סמכות לבית הדין לחרוג מהדין ולהנהיג במקום הצורך פשרה הקרובה לדין.

ג.       נתבע שאינו מוכן לחתום על שטר הבוררות נידון כסרבן אלא אם כן ממציא לבית הדין שטר בוררות חתום בבית דין אחר. הדברים מתבססים על הדברים הבאים שכתב הרב אליעזר שפירא בפסק דין מטעם בית הדין האזורי ירושלים, כאשר הנתבע מוכן לחתום על שטר בוררות אך ללא פשרה:

"בשולחן ערוך (חושן משפט סימן יב סעיף כ) נכתב: צריכים הדיינים להתרחק בכל היכולת שלא יקבלו עליהם לדון דין תורה. על פי סעיף זה נהגו בתי הדין בישראל לדון בפשר הקרוב לדין. משמעותו של 'פשר הקרוב לדין' היא שבית הדין אמנם מנסה לברר את הדין כמיטב יכולתו, אבל על מנת להימנע משבועות וכדומה, וכן על מנת להימנע מחשש טעות בדין, רשאי בית הדין לעשות פשרה המבוססת על הדין, אך לא זהה לו.
זו היא משמעותו של הסעיף המקנה לבית הדין סמכות 'בין לדין ובין לפשר' המופיע בשטר הבוררות. בנדון דידן נראה שאין להתיר פניה לערכאות, שהרי סו"ס התובע יכול לתבוע על פי דין ולקבל את המגיע לו בדין תורה, וכל ההיתר לפנות לערכאות הוא רק כדי להציל את ממונו של התובע, מה שלא שייך בנדון דידן. מאידך, ניתן לפרסם כתב סירוב על כך שהנתבעת מסרבת לעשות כדברי בית הדין... בית הדין אינו חייב לדון במידה ואחד הצדדים אינו רוצה בפשרה, ולכן אם הנתבעת אינה מוכנה בשום פנים ואופן לפשרה, יש לבית הדין רשות להסתלק מן הדין."
(פסקי דין רבניים כרך יא עמוד 259 – 274). 

על החתום:  הרב דרור טוויל – דיין,  הרב אריאל בראלי - אב"ד, הרב דוד פנדל- דיין.