בס"ד


מאמרים ועיונים
מס. סידורי:12715

חלוקת תשלום מים בין שוכר ובעל הבית או בין שוכרים

תאריך:
מחבר המאמר:
הרב דסקל יצחק בירך

א. חלוקת תשלום מים וחשמל בין שוכר ובעל הבית ב. חלוקת תשלום מים וחשמל בין שני שוכרים


א. חלוקת תשלומי מים וחשמל בין שוכר לבעל הבית

"בבעלותנו שתי דירות. באחת אנו דרים והשניה אנו משכירים. כיון שאין לנו מונה נפרד לדירה השכורה, אנו משלמים את כל חיוב המים, והשוכרים משלמים לנו בכל חודש כפי כמות המים שהשתמשו. מחמת ריבוי הצריכה של שתי הדירות במונה אחד, תעריף המים יקר. האם יש לחייב את השוכרים כפי התעריף הגבוה, או הרגיל".

תשובה

בעל הבית חייב לספק מונה פרטי לדירה השכורה, וכל הנזקים שנגרמו לשוכר מחמת שלא סיפק מונה פרטי, חייב בעל הבית לשלם.

ביאור ומקורות התשובה

יש להקדים, שאם כלל בשכר הדירה את ההשתמשות במים, אין המשכיר יכול לטעון שלא השכיר על דעת שהשוכר ישתמש בהרבה מים, ובתעריף גבוה, שכיון שסוכם שיכול השוכר להשתמש במים, רשאי השוכר להשתמש במים כמה שירצה, אם הוא בגדר הסביר. ושאלה זו היא באופן שהשוכר משלם בעצמו את תשלום המים, בזה יש להסתפק כמה ישלם השוכר.

והנה תשובה זאת נחלקת לכמה חלוקות: א. מה הדין אם צריכת בעל הבית והשוכר, כל אחד לבד, היא כפי התעריף הגבוה. ב. מה הדין כאשר צריכת כל אחד היא כתעריף הרגיל, ורק מחמת השתמשות שניהם יש חיוב של תעריף גבוה. ג. אם צריכת השוכר לבדה היא כתעריף רגיל, וצריכת המשכיר לבד היא כפי התעריף הגבוה. ד. אם צריכת השוכר לבד הינה כפי התעריף הגבוה, וצריכת המשכיר לבד כפי הכמות הרגילה.

בחלוקה ראשונה שכל אחד השתמש כפי התעריף הגבוה, אין ספק בדבר שהשוכר ישלם כפי התעריף הגבוה וכן בעל הבית, כיון שכל אחד בפני עצמו השתמש בתעריף גבוה, ואף אחד מהם לא גרם תשלום תעריף גבוה יותר, לפיכך יחלקו את התשלום כפי ההשתמשות של כל אחד ואחד.

בחלוקה השניה שצריכת כל אחד היא כתעריף הרגיל, ומחמת השתמשות שניהם יש חיוב של תעריף גבוה, יש לברר, האם השוכר חיייב לשלם כפי הצריכה הגבוהה, כיון שיחד השתמשו בתעריף הגבוה, ועל דעת כן שוכר את הדירה. או דלמא, כיון שהשוכר לבדו לא השתמש בתעריף הגבוה, אין חייב לשלם לפי התעריף הגבוה.

והנה על המשכיר לתת לשוכר את הדברים הנצרכים והדרושים לדור בבית, כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט (הלכות שוכר סימן שיד סעיף א) וז"ל

"המשכיר בית לחבירו, חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו, ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול. וכן אם נפחתה המעזיבה והתקרה בד' טפחים, חייב לתקנה; וכן כל כיוצא בזה מדברים שהם מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות" עכ"ל.

והנה מונה נפרד למים בעיריה הוא דבר גדול בישיבת בתים, כי אם משתתף עם אחרים עלותו יקרה יותר, ועל המשכיר לספק מונה בעיריה נפרד לשוכר, לפיכך אין חייב השוכר לשלם נזק שנגרם מחמת שאין לו מונה נפרד, ולכן חייב השוכר לשלם רק כפי שהיה עולה לו - אם היה בעל הבית מתקין לו מונה נפרד בעיריה, ובעל הבית יפסיד את ההפרש בין התשלום.

בחלוקה השלישית שצריכת השוכר הינה כתעריף הרגיל, וצריכת המשכיר לבד היא כפי התעריף הגבוה, הדבר פשוט ביותר שאין השוכר צריך לשלם רק כפי הצריכה הרגילה, כי המשכיר לבדו גרם לעלות גבוהה.

בחלוקה הרביעית, שצריכת השוכר כפי התעריף הגבוה, וצריכת המשכיר כפי תעריף רגיל, לגבי הצריכה של השוכר עצמו פשיטא שחייב לשלם כפי התעריף הגבוה, שהרי השתמש כך. אבל יש לעיין האם חייב השוכר לשלם לבעל הבית את ההפרש בין צריכה רגילה לצריכה גבוהה, שהרי בעל הבית לבדו לא השתמש כפי תעריף גבוה, ורק מחמת צריכת השוכר חלו עליו תעריפים של צריכה גבוהה, לפיכך היה סברא לומר שהשוכר ישלם לבעל הבית את ההפרש בין עלות רגילה לעלות גבוהה - כפי החלוקה הראשונה שבעל הבית חייב לשלם לשוכר את ההפרש.

אבל באמת אין זה נכון כלל וכלל, כי על בעל הבית חל החיוב לספק לשוכר מונה נפרד, ואם היה מונה נפרד לשוכר לא היה בעל הבית משלם כפי התעריף הגבוה, נמצא שבעל הבית גרם לעצמו את ההפסד, לפיכך אין על השוכר לשלם אלא צריכת עצמו בלבד, ובעל הבית מפסיד מפני שלא שם מונה נפרד לשוכר.

וראוי לציין שדין זה הינו גם בצריכת חשמל, אם יש תעריף גבוה למי שצורך חשמל יותר מהצריכה הרגילה, ודניהם שוים לגמרי, אם יש מונה אחד לבעל הבית מטעם חברת חשמל, ומונה פרטי לדירה השכורה.

וכדי למנוע דין ודברים בין שוכר לבעל הבית, יש לסכם את הדברים מראש, וכל תנאי שהממון קיים.

ב. חלוקת תשלומי מים וחשמל בין שני שוכרים

"לבעל הבית שני דירות להשכרה, עליונה ותחתונה. העליונה מחוברת למונה נפרד מחברת חשמל, ואנו דרים בתחתונה, ומשלמים לעליונה את צריכת החשמל שלנו. לאחרונה, עקב צריכה מרובה, חל עלינו תעריף גבוה, מי חייב בתשלום המחיר הגבוה".

תשובה

כיון ששניכם שכרתם יחד, אין לעליון זכויות יותר מהתחתון, ומי שגורם את התעריף היקר, חייב לשלם. ולגבי התביעה מבעל הבית - צריך עיון.

ביאור מקורות התשובה

גם בשאלה זו יש ארבעה חלוקות הנ"ל, אלא שיש חילוק גדול ביניהם. כי בשאלה זו לא מוטל חיוב על העליונה לספק מונה נפרד לתחתון, אלא על בעל הבית יש חיוב לספק מונה נפרד לכל אחד, וכיון שבעל הבית לא משתתף בעלויות החשמל, יש לברר איך נחלק עלויות אלו.

והנה בחלוקה הראשונה שכל אחד השתמש כפי התעריף הגבוה, דינה שוה לשאלה הנ"ל, שהרי כל אחד בפני עצמו צורך כפי התעריף הגבוה.

ובחלוקה השניה שצריכת כל אחד היא כתעריף הרגיל [ודוקא באופן שכל אחד צרך בדיוק כחבירו כפי שיבואר להלן], ורק מחמת השתמשות שניהם יש חיוב של תעריף גבוה, יש לדון האם יכולים השוכרים לתבוע מבעל הבית שישלם להם את ההפרש שיש בין תעריף גבוה לתעריך רגיל, כיון שעליו היה לספק מונה נפרד לכל אחד, או דלמא אינם יכולים לטעון זאת.

ונראה, שאם בשעה שנכנסו לדירה היה מונה אחד לשני השוכרים, על דעת כן נכנסו לדירה. ואין לומר שכונתם היתה שאם ישתמשו בתעריף גבוה בעל הבית ישלם להם ההפרש, שהיה להם להתנות זאת עם בעל הבית, וכיון שלא התנו, קבלו עליהם לשלם כך, שכל מום שידע הלוקח לפני הקניה אין בו מקח טעות, כמבואר בחושן משפט סימן רכח, ו וכן בנידון דידן, כיון שידעו שיש מונה משותף, ודבר ידוע הוא שצריכה רבה יש לה חיוב גבוה, הרי שקבלו עליהם מום זה. וראיה לזה מסימן של"ד בדין שכירות פועלים, שבדבר הידוע צריך המוציא מחברו להתנות, והמהרש"ם בתשובותיו (ח"ג סימן סא וח"ז סימן קפ) משווה דין שוכר ומשכיר לדין זה, שכל המוציא עליו להתנות, והוא הדין בנידון דידן.

אבל אם לא ידעו שיש מונה משותף, ועכשיו נודע להם, ונגרם להם מחמת זה חיוב גדול יותר, הרי שיש מום במקח, כי על בעל הבית לספק מונה נפרד לכל דירה. ומכאן להבא יכולים לתבוע מבעל הבית ביטול השכירות מחמת המקח טעות, או שיתחייב לשלם להם על ההפרש. אבל על העבר, צריך עיון אם יכולים לתבוע ממנו כסף, כי אולי הוא גרמא, והדעת נוטה שחייב בעל הבית לשלם ההפרש.

בחלוקה השלישית ורביעית שצריכת אחד מהם גבוהה והאחד רגילה. צריך להדגיש, שאין הבדל בין התחתון לעליון, כי אע"פ שלעליון יש מונה נפרד ולתחתון אין מונה נפרד, מכל מקום, בעל הבית השכיר את הדירה לתחתון עם חיבור לעליון, והרי הוא כאומר לשניהם שישתמשו יחד, ואין לעליון שום עדיפות על התחתון, כיון ששכרו את הדירות על דעת שישתמשו יחד.

ועכשיו יש לחקור האם מי שצרך צריכה רגילה יכול לתבוע מהשני שישלם את התעריף הגבוה, או לא. ונראה לחדש בזה כך: שכל המשתמש, יש לשני זכות שימוש כמוהו. לפיכך, אם השתמש בצריכה רגילה, וכשנכפיל אותה תהיה הצריכה גבוהה, הרי שדינה כחלוקה השניה שצריכים להתחלק ביניהם לפי צריכתם, כי אף אחד מהם לא גרם תעריף גבוה, אלא שיש חילוק לגבי התביעה מבעל הבית, שזה שצרך לבדו צריכה רבה כתעריף גבוה, אינו יכול לתבוע מבעל הבית שישלם לו ההפסד מחמת צריכה גבוהה, כי אפילו אם היה לו מונה נפרד היה צורך צריכה מרובה, אבל מי שצרך צריכה רגילה יכול לתבוע מבעל הבית ההפרש, וכבר נתבאר שהדעת נוטה שבעל הבית חייב לשלם.

אבל אם כשנכפיל הצריכה של המשתמש הרגיל, לא תהיה צריכתו בתעריף יקר, הרי שהשני גרם לו תעריף גבוה, וישלם המשתמש מעט רק תעריף רגיל, והשני ישלם את כל השאר.

אבל אם השכיר תחילה לעליון עם מונה נפרד, ולאחר מכן בנה בעל הבית עוד דירה, וחיבר לה חיבור לדירה העליונה, אז לעליון זכות יותר מהתחתון, ואין לעליון להפסיד מחמת החיבור לדירה התחתונה. לפיכך אם צרך לבדו צריכה שאינה כתעריף גבוה, ישלם התחתון את כל ההפרש, ויחזור ויתבע את בעל הבית - אם לא ידע זאת מלפני כן. ואם ידע, אינו יכול לתבוע את בעל הבית, כנראה לעיל.