פיצויי פיטורין ותביעת תשלום על שימוש בשמו.
הרב טולדאנו עובדיה יוסף
הרב קצנלבוגן הלל
ג. תשלום על כך שהשתמשו בשמו להביא תלמידים לישיבה.
יתר התביעות ההדדיות נדחו.
התובע: ה"ה ג.
הנתבע: ה"ה ב.
הופיעו הצדדים והציגו את טענותיהם בפנינו, להלן עיקרי העובדות:
לפני כשנתיים פתח הנתבע ישיבה קטנה בנוסף לת"ת שבניהולו. עם פתיחתה שכר הנתבע את התובע כאחראי על ענייניה הרוחניים של הישיבה וכר"מ בשיעור א'. בין הצדדים נערך הסכם לפני התחלת העבודה, לשני הצדדים אין העתק מההסכם החתום, אך הנתבע הציג טיוטה לא חתומה של הסכם זה. בטיוטה זו נכתב כי התובע יפעל תחת סמכותו של הנתבע וע"פ הנהגתו, וכי הוא מתחייב לא להתערב במינויים בישיבה.
בתחילת השנה השניה להעסקת התובע חתמו הצדדים על הסכם נוסף שהוצג בפני ביה"ד, בו הורחבו סמכויותיו של התובע בישיבה ונוספו לו כמה אלפי שקלים למשכורתו בהסכם זה גם לא הוזכרה שוב ההתחייבות לעבוד תחת סמכותו של הנתבע.
במשך השנתיים בהם עבד התובע בישיבה, היו חיכוכים שונים בין הצדדים בכמה עניינים, אך בסופו של דבר המשיכו לעבוד יחד והגיעו להבנות כיצד לנהל את הישיבה תוך שמירה על זכויות שני הצדדים.
במהלך חודש ניסן תשע"ט ביקש התובע להחיל שינויים מסויימים בסמכויות שיש לו ובנוגע לאיש צוות בישיבה, אף נערכה פגישה בין חמיו של התובע לנתבע, אך הצדדים היו חלוקים על מסקנות הפגישה. בפועל לדברי התובע לא חלו השינויים שהבטיח הנתבע לחמיו ועל כן ביקש שוב מהנתבע להיפגש עמו ולהציב לו את דרישותיו בכדי להמשיך בתפקידו בישיבה. הנתבע התמהמה בקביעת הפגישה במשך מספר שבועות, באמצע חודש סיון נפגשו הצדדים, בפגישה זו העלה התובע בפני הנתבע כמה בקשות והציב לו שני תנאים שרק בהתקיימם הוא ימשיך לעבוד בישיבה. הנתבע ביקש לחשוב על הדברים ולאחר שבועיים הודיע לתובע שאינו מקבל את התנאים, לדברי התובע סוכם ביניהם בפגישה זו כי יגשו לברר את העניין בפני אדם שלישי. ביום למחרת הפגישה הגיע התובע לישיבה כרגיל, אך במשך שלשה ימים שלאחר מכן לא חש התובע בטוב ולא הגיע לישיבה. כשעמד לחזור לישיבה הודיע לו הנתבע בליל ט' תמוז שלא ימשיך את העבודה בישיבה בחודש אלול, אך ביקש ממנו שלא להפיץ בישיבה את הידיעה על פיטוריו בכדי לא להפריע את שגרת הלימודים בישיבה. בפועל הדברים פורסמו בישיבה, ושנת הלימודים הסתיימה לאחר שחלק מהבחורים והוריהם ניהלו מאבק מול הנתבע בגין פיטורי התובע כאשר התובע לא פעל למנוע מהם לפעול כך.
טענות הצדדים:
התובע מבקש לחייב את הנתבע בגין 3 תביעות נפרדות, א. בגין הפיטורין הוא מבקש לקבל פיצויי פיטורין בסך 23,926 ₪ ברוטו (גובה משכורת חודש לשנתיים). ב. בגין הפיטורין בחודש תמוז זמן בו לא ניתן למצוא עבודה חילופית, ומחמת כך החוק מחייב להודיע לאנשי על פיטורין עד סוף חודש מאי למניינם, תשלום שכר מלא לכל שנת הלימודים תש"פ. ג. מכיון שהוא ייסד את הישיבה ובאמצעות שמו הקימו את הישיבה ואת רישום התלמידים לשנת תש"פ, מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום נוסף עבור כך עפ"י השערת בית הדין.
לדברי הנתבע, מתחילת השנה פעל התובע מבלי לבקש את הסכמתו כדי לחזק את מעמדו, בין היתר התחיל למסור שיעור כללי, התחיל להוסיף שאלות במבחנים, והעמיד תנאים נוקשים שבלעדיהם לא ימשיך בעבודתו ובכך הביא על עצמו את פיטוריו, לדבריו הוסכם בין הצדדים בתחילת הדרך באופן ברור כי התובע לא ישפיע על קבלת אנשי צוות לישיבה כפי שמופיע בטיוטה שהוצגה לביה"ד, ועל כן משהחליט התובע להתנות את המשך עבודתו בתנאים שאינם תלויים בו, לא הותיר לנתבע אפשרות להמשיך להעסיק אותו עפ"י הכללים המסוכמים מתחילה. עוד טען הנתבע כי התובע דיווח לבחורים והוריהם על פיטוריו ועמד מאחורי המחאות שנעשו בעקבות כך. לאור כל הנ"ל טוען הנתבע כי אינו מחוייב כלל בתשלום פיצויי פיטורין מחמת שהוא לא פיטר את התובע, למרות שבדרך כלל נהג לשלם למלמדים פיצויים גם כאשר עזבו מעצמם. מטעם זה גם אינו מחוייב כלל לשלם לו שכר עבור שנת תש"פ בפרט כאשר התובע בהודעותיו המאוחרות גרם לכך שהפיטורין נעשו בשלב מאוחר.
התובע השיב לטענת הנתבע כי התנאים שהציב לא היו תוך סיכום שבאם לא יתקבלו הוא יעזוב את הישיבה, רק דובר ביניהם שבמקרה שכזה יפנו לגורם שלישי שישמע את טענות הצדדים, ולדבריו במידה שלא היו בקשותיו מתקבלות היה ממשיך בעבודתו למרות זאת. עוד טען התובע כי כל בקשותיו היו לטובת הישיבה ובכדי להביא לידי מיצוי תפקידו והרמת קרנה של הישיבה.
דיון והכרעה:
1. תחילה יש להכריע האם התובע פוטר או התפטר, לשאלה זו ישנה השלכה לכל תביעותיו. מהתנהלותו של התובע טרם ולאחר הודעת הנתבע שלא ימשיך ללמד בישיבה בשנה"ל הבאה, ניתן ללמוד שלא התכונן לעזוב את משרתו בישיבה שפעל להקמתה ולחיזוקה במשך שנתיים, רק לנסות להשפיע על דעתו של הנתבע לבצע שינויים בישיבה, יש להניח כי אם היה הנתבע מציב לתובע את הבחירה אם לקבל את הוראותיו או לעזוב את הישיבה, היה התובע מקבל את הוראותיו ולא עוזב את מטה לחמו. מאחר ובפועל הנתבע הודיע לתובע על פיטוריו וכן מחמת המנהג הנפוץ לשלם פיצויי פיטורין גם לעובד שמתפטר מעצמו, יש לחייב בכל מקרה את הנתבע לשלם לתובע את מלוא הפיצויים המגיעים לו.
2. בנוגע לתביעת התובע לתשלום שכרו עד סוף שנת תש"פ בגין ההודעה המאוחרת, עפ"י ההלכה מאחר והשכירות מתחילה הינה לשנה, אין מקום לחייב את מי שהודיע לקראת סיומה של השנה על אי המשך העסקתו בתשלום פיצוי כל שהוא לשנה נוספת. אכן עפ"י חוק הזמן להודיע לעובדים במערכת החינוך על פיטורין הוא עד סוף חודש מאי ומי שמבקש לפטר לאחר מכן ייאלץ לשלם לעובד את שכרו עד סוף השנה. מנהג זה נפוץ גם לגבי מלמדים ומורים במשרות תורניות, אך בשונה מחיוב תשלום פיצויים שהוא מעוגן בחוק המדינה במשך שנים ונהוג בכל המוסדות, עניין ההודעה המוקדמת לעובד הוראה עד סוף חודש מאי אינו חוק אלא הוראה של חוזר מנכ"ל שנהגו להקפיד עליה, גם עפ"י מנהג המדינה אין תחולה אוטומטית לנוהל זה, ויש לדון בכל מקרה ומקרה לגופו. בנידון דידן ובתפקיד ממנו פוטר התובע, אין הגיון בהקפדה על התאריך של סוף חודש מאי, מאחר וגם לאחר מועד זה משתנים תפקידים באנשי צוות בישיבות מחד, ויש קושי גדול בכל זמן נתון למצוא תפקיד הדומה למשרה בה עבד התובע מאידך, אין להניח בפשטות שבכל מקרה יהיה סוף חודש מאי המועד הקובע לעניין זה.
זאת ועוד, אף לו נניח שבאופן כללי אכן יש לחייב בתשלום שנה נוספת למי שפוטר לאחר חודש מאי, בנידון דידן לא היה מקום לחייב את הנתבע בתשלום זה, וזאת מאחר שבפועל הפיטורין נגרמו מחמת פעולות ותנאים שהציב התובע לנתבע רק במהלך חודש סיון, החלטתו של הנתבע לפטר את התובע באופן סופי לא יכולה היתה להתקבל לפני כן, טרם העלה התובע את דרישותיו, ועל כן הוא במעשיו גרם לכך שההודעה על פיטוריו לשנה"ל הבאה תהיה בזמן מאוחר יותר.
אמנם תביעתו הנוספת של התובע לקבל פיצוי נוסף בגין ייסוד הישיבה והשימוש בשמו גם לגבי הרישום לשנה"ל תש"פ, לאור הנתונים שהוצגו בדיון ולאור העובדה שאכן שמו של התובע היה חלק חשוב מסיבת רישום התלמידים לישיבה, וכי הנתבע לא התכחש לעובדה שהתובע פעל רבות במשך שנות העסקתו בישיבה לשם קידומה והצלחתה (מלבד בתקופה שלאחריו פיטוריו בה לא פעל לטובת הישיבה כלל) וכן בהתחשב בעובדה שלעת עתה נותר התובע ללא משרה תורנית אחרת, יש מקום לחייב את הנתבע בדרך פשרה עפ"י סמכות בית הדין בשטר הבוררות ליתן לתובע פיצויים מוגדלים כפי שנהוג ליתן למייסדים.
לאור כל האמור מכריע ביה"ד כדלהלן:
פסק דין
על הנתבע לשלם לתובע סך: 47,000 ₪ בגין פיצויי פיטורין מוגדלים. ככל שישנם כספי פיצויים המופקדים לטובת התובע בקרנות כל שהם, על הנתבע לפעול לשחרור כספים אלו והם יופחתו מהסך הנ"ל.
את התשלום האמור ישלם הנתבע לתובע בששה תשלומים חודשיים שווים.
יתר התביעות והתביעות ההדדיות נדחות.
על הצדדים לשאת בשווה בעלות הדיון.
ביה"ד מאחל לצדדים שימשיכו במלאכת הקודש ויזכו להרביץ תורה לעדרים בטוב ובנעימים ויזכו לכתיבה וחתימה טובה יחד עם כל עמ"י.
באעה"ח ביום ט"ו אלול תשע"ט (15-09-2019)
