תביעת שותף לפריעת חובות מחמת חברה שהתפרקה

התובעת: גב' ר. 

הנתבעת: חברת ב.

הופיעו הצדדים והציגו את טענותיהם בפנינו, להלן עיקרי העובדות:

התובעת הציגה לחברה מיזם לפני כ5 שנים, לאחר שהחברה בחנה את המיזם החליטה להתקשר עם התובעת בהסכם ולהשקיע במיזם. הוסכם בין הצדדים כי תיפתח חברה בשם כ. שדרכה יוקם ויתוחזק המיזם, וכי התובעת תרשם כבעלים של החברה, אך עפ"י ההסכם תהיה החברה שייכת 80 אחוז לנתבעת ו20 אחוז לתובעת, גם בדירקטוריון החברה מונו שני נציגים מטעם הנתבעת והיא. בהמלצת הנתבעת פתחה התובעת חשבון בבנק מרכנתיל ע"ש החברה. החברה השקיעה במיזם קרוב למליון ₪, אך מחמת סיבות שונות שלא היו צפויות מראש המיזם לא צלח והנתבעת החליטה שלא להמשיך להשקיע בו כספי משקיעים. התובעת רצתה להמשיך לנסות להציל את המיזם ולשם כך לקחה הלוואה מהבנק בסך קרוב ל90 אלף שקל והשקיעה גם אותם במיזם. לאחר סיום הפעילות נדרשה התובעת להחזיר את ההלואה לבנק מאחר וחתמה לבנק על ערבות אישית, חלק מסכום ההלואה נפרע מכספים שהשיגה התובעת מקרן לעידוד עסקים בירושלים, אך כיום נותר חוב לבנק בסך 50,000 ₪, והתובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום חוב זה.

טענות הצדדים:

לדברי התובעת, עוד טרם כניסתה למיזם התנתה בכמה דרכים שאינה מוכנה לקחת על עצמה ערבות אישית כל שהיא וכל האחריות על מימון המיזם מוטל על כתפי הנתבעת. לדבריה, ההחלטה ללקיחת ההלואה נתקבלה בדירקטוריון בו היו נוכחים שני הנציגים מטעם הנתבעת, ואחד מהם אף היה עמה בפגישה בבנק. לאור הנ"ל דורשת התובעת מהנתבעת לשלם את סכום החוב לבנק ולסגור את החברה.

ב"כ הנתבעת טען כי לא סביר שהחברה המחזיקה בכספים רבים של משקיעים תקח הלוואה בנקאית ולא תשתמש בכספים של המשקיעים, הוא אף זוכר כי באותו זמן כבר החליטה החברה שלא להשקיע עוד כספים במיזם, אך אינו יודע האם אכן נציגי הנתבעת היו שותפים ללקיחת ההלוואה ולאישורה. לדבריו מאחר והוא לא יכול לקבל החלטות אישיות כיצד לפעול בכספי משקיעים, הוא מבקש את הכרעת ביה"ד בעניין זה.

דיון והכרעה:

עפ"י ההסכם עולה כי בכל מקרה הנתבעת אחראית על כל חוב שיש לחברה מכח בעלותה ב80 אחוז מהחוב. גם אם התובעת אכן חייבת לעמוד בערבותה האישית אל מול הבנק, מחוייבת הנתבעת להשיב לה 80 אחוז מהחוב בכל מקרה עפ"י ההסכם בין הצדדים. בנוגע ל20 אחוז הנותרים נראה גם כן שיש לחייב את הנתבעת לשאת בחוב זה מכמה טעמים. א' מהמסמכים שהגישה התובעת לאחר הדיון עולה בבירור כי נציגי הנתבעת היו שותפים להחלטה ללקיחת ההלואה והמשך ההשקעה במיזם. ב' התובעת הודיעה לנתבעת בכמה הזדמנויות בתחילת הדרך כי כל כניסתה למיזם ופעילותה הם על תנאי שלא תקבל על עצמה כל חיוב ממוני, רק על דעת כן נתקשרו הצדדים בהסכם. נציגי הנתבעת הודו בדיון כי התובעת לא היתה מודעת כלל לכך שהבנק החתים אותה על ערבות אישית, למרות שהחתימה על הערבות האישית מחייבת גם כאשר היא נעשתה מבלי ידיעתה, ניתן ללמוד מעובדה זו כי מעולם לא היתה כוונה של לקיחת אחריות על חובות החברה, 

לאור כל האמור מכריע ביה"ד כדלהלן: 

פסק דין

1. על הנתבעת לשאת בכל יתרת החוב לבנק.

2. על הצדדים לשאת בשווה בעלות הדיון.

        באעה"ח ביום ט"ו אלול תשע"ט (15-09-2019)

       ( - )  עובדיה יוסף טולדאנו– דיין        ( - ) אשר וייס – גאב"ד ( - ) הלל קצנלבוגן דיין