שכר דירה שהיה צריך להיות משולם בשמירה כשהמשכיר אינו סומך על השוכר

ביה"ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ג' קפט-קצ

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ׳׳ל), אב״ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד בשוכר דירה שהתחייב לשמור עליה בנשק

נושא הדיון

ראובן שכר דירה במעונות, התנאים של השכירות הם שהשוכר צריך לשמור פעם בשבוע, ואז שכר הדירה 15 דולר לחודש, אבל בלא שמירה שכ״ד הוא 150, ויש חדרים ששכ״ד הם- 125. וגם צריך השומר ללוות פעמים בשנה לאלה הבאים ארצה לטיולים. בפרוספקט של התנאים לא נזכר כלל שהשומר צריך להיות יוצא צבא, שפירושו שיש לו רשיון בר תוקף לעוזי, כי במחסן יש להם מהצבא רק עוזי. ואכן ראובן שמר שלש פעמים בנשק עוזי שקבל מהמחסן, והמחסנאי לא חקר ולא דרש אם יש לו לראובן רשיון בר תוקף לעוזי, ולפי דברי המשכיר הי׳ בזה משום חשש של הפללה בין להנהלה ובין לשוכר במה שהשתמש בעוזי בלי רשיון בר תוקף, לכן החליטו להוציא את השוכר מהדירה, אבל בסופו של דבר הסכים המשכיר שימשיך השוכר לגור שם בשכירות של 125$ חדשי, אמנם השוכר מסר מודעה שלא מסכים על הסכום הזה כי אנוס הוא, כי במצבו המיוחד אינו יכול להטלטל ממקום למקום. ואמנם שלם ע״ח שכ״ד 75$ והוא מבקש שיעמידו את שכר הדירה על 15$ ומוכן לקבל עליו שמירה ע״י שיקבל רשיון לעוזי. והמשכיר טוען כיון שאין השוכר אחראי לא רוצה בכלל שילך בשמירה אף אם יקבל רשיון לעוזי.

והנה זה פשוט דבלי שמירה מחיר של שכ״ד בחלק זה הוא 125 דולר, וכיון שנתברר שלא הי׳ לו לשוכר רשיון בר תוקף לעוזי, וכיון שהאחריות היא גדולה מבחינה בטחונית, יש לו למשכיר הזכות ואולי החוב לא לסמוך על השוכר בענין שמירה, ואם אפילו יהי׳ לו קרבין ברשיון, אבל מפני הענינים המיוחדים שהרשיון צריך להיות דוקא על עוזי, אין לחייב את המשכיר שיטיל על השוכר אחריות של שמירה, כי סוף סוף המשכיר יש לו אחריות בטחונית חמורה מאד, לכן אף אם יקבל השוכר רשיון בר תוקף לעוזי, אינו יכול לסמוך עליו, דהמשכיר שהוא האחראי על בטחון המוסד בכללו נשבר לו האימון בשוכר מבחינה ביטחונית.

המקורות לדיון

א. חשש אבטחתי באדם המתגורר בבית

בים של שלמה בפרק המניח סי׳ ט׳:

"ת״ר נרצע שכלו ימיו וכו׳ וכתב במרדכי וכן הג״ה מהרי״ח דמשמע דה״ה משרתו, ואפילו קודם הזמן אם חושש מגניבה וכ״ש אדם מעלמא שיצא עליו שם שהוא גנב עכ״ל, ולאו דוקא כשחושש רבו מגניבה דאית לי׳ פסידא כי אפילו בלא פסידא נמי עביד דינא לנפשי׳, והגמ׳ שתי׳ האי ברייתא בעבדא גנבא, היינו אליבא דר׳ יהודה אבל אליבא דרב נחמן נוקי הברייתא כפשוטו, ואפילו בלא פסידא הוא יכול להוציאו, רק שאורחא דמילתא שאין דרך שאדם מגרש את עבדו קודם זמנו א״ל בחשש גניבה או בשאר חסרונות המזיקות" וכו׳ עכ״ל.

ומכ״ש בגוונא שנוגע לבטחון המוסד ויש חשש שהשוכר קל בעיניו סדורי הבטחון, עביד אינש דינא לנפשיה, והיות ושכר דירה הוא 125$ לחודש, אלא דהשמירה היא בחשבון שכר דירה, וכששומר מנכה משכר הדירה, אבל כשיש לו למשכיר רשות ואולי חובה לא להטיל על השוכר אחריות של שמירה, אין כאן שמירה שתהיה חלק מהפרעון של שכר דירה, לכן מדינא צריך השוכר לשלם שכ״ד במלואו אם רוצה לגור בדירה, ומה שטוען שאין לו לפרוע שכר דירה, אין לו ברירה אחרת אלא לפנות את הדירה.

ב. הגדרת ההסכם כהסכם שכירות כשהשכר משולם בדירה

והנה מסתבר שהמוסד מעונין בעקר בשומרים והדירה הוא תשלום דמי השכירות של השמירה, ואם יתברר שמה שאין לו רשיון בר תוקף על עוזי, כיון שהתאמן על עוזי יותר מכל השומרים שם במוסד, אין זה אלא פחד שווא, ממילא אין יכול להוציאו קודם זמן השכירות, וכמו שפסק הרמ״א חו״מ סי׳ תכ״א סעיף ו׳ מי שיש לו משרת וחושש שיגנוב לו, יוכל להוציאו קודם זמן השכירות ע״כ ועי׳ במה שהבאנו דברי היש״ש דאין דרך האדם לגרש את עבדו קודם זמנו אי לאו בחשש גניבה או בשאר חסרונות המזיקות, ולא אורחא זה ג״כ דין המחייב, דלא מסתבר כלל שלהוציא משרת תוך זמנו זה דינא שעביד לנפשיה ואין זה אלא עושק.

ג. במידה והשומר כשיר אין לפטרו ללא עילה

ואם יתברר שראובן זה שהתאמן בעוזי כשר להיות שומר בעוזי שיתנו לו מהמחסן, אין למוסד שום עילה לפטר את השומר בתוך הזמן, ומה שלא שמר כל הזמן בגלל בעל הבית, חייבים לשלם לו כפועל בטל עד גמר השכירות והשיעור של פועל בטל, הוא בכמה היה מסכים להוזיל ממשכורתו למשל מאה דולר לחודש, לא לעמוד בשמירה, וכמובן ששומר זה כיון שמשכורת זו נותנת לו דירה, ודאי לא היה מסכים להוזיל הרבה, כיון שהוא עני ואין לו דירה.

הרב ברוך יצחק לוין.