בס"ד


מס. סידורי:12954

מתווך שנאמר לו על ידי המוכר שלא יתווך

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין ברוך יצחק
הרב קצנלבוגן אליהו
הרב הרצברג חיים
תקציר:
אדם פרסם מודעה בעיתון שביתו מיועד למכירה, מתווך שלח קונה לקנות את הדירה, המוכר אמר גם לקונה שהוא לא רוצה למכור דרך מתווך, ולכן הוא מסרב לשלם דמי תיווך למתווך, והמתווך תובע דמי תיווך.
פסק הדין:
הנתבע מוכר הדירה, פטור מלשלם דמי תיווך לתובע.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ג' עמ' רכז-רכח

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ׳׳ל), אב״ד; הרב אליהו קצנלבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד בתביעת דמי תיווך שהמתווך ידע ממודעה שפרסם המוכר

נושא הדיון

ראובן עמד למכור ביתו והדפיס מודעה בעתונות, גם הסרסור ראה את המודעה, ושלח את שמעון לקנות, ועפ״י טענת הסרסור השפיע על שמעון שיקנה, וראובן לא רצה למכור ע״י סרסור, ואמר גם לשמעון כי אינו רוצה בסרסור כי לשם כך הדפיס מודעה, לבסוף השתווה שמעון הקונה עם ראובן המוכר ונגמר המקח ביניהם, ובא הסרסור לתבוע דמי סרסרות מראובן כי הוא עשה לו טובה וחייב לשלם לו אפילו אם הטובה היתה שלא ברצונו ולא צוה לו ע״ז. וראובן טוען, כיון שלא רצה למכור ע״י סרסור וקפצו הרבה קונים עפ״י המודעה ורק מזלו דשמעון גרם שמכר לו, אבל ראובן לא קבל מהסרסור שום טובה.

פס"ד

הדין עם ראובן אע״פ שיש לו הנאה וטובה ע״י הסרסור.

הצדדים בהלכה

נראה שדינו כזה נהנה וזה לא חסר כמבואר ברמ״א חו״מ סי׳ רס״ד סעיף ד׳ בשנים שנתפסו והשתדל ראובן בהוצאות דאפילו בשבילו לבדו היה צריך לכל ההוצאות האלו, וירד על דעת שניהם להציל חייב ליתן לו מה שנהנה, מאחר שהציל את של חבירו, וכתב בנה״מ שם ס״ק ו׳ דהטעם נראה כיון דא״א להנצל בלי הוצאות ממילא כ״א יכול לכוף את חבירו ליתן, כמו שיירה שעמד עליו גייס בסי׳ רע״ב, ועמ״ש בסי׳ קע״ח שכך הדין בכ״מ כשהדבר צריך לשניהם וא״א לאחר לתקן הדבר מבלי חבירו שכופין זא״ז עכ״ל. הרי רק בכה״ג ששמעון לא היה יכול להנצל בלי הוצאות אז אם ירד על דעת שניהם חייב שמעון לשלם, ואם ירד על דעת ראובן לבד, אלא דיצא לו להשתדל ממילא גם עבור שמעון, ושמעון לא היה יכול להנצל בלי הוצאות מ״מ פטור שמעון מטעם זה נהנה וזה לא חסר.

ה״ה בנידון דידן אפילו אי נימא דבסרסור זה נקרא שירד על דעת שניהם, מ״מ ראובן המוכר היה אפשר לו להנצל בלי שום הוצאות והשתדלות, כי זבינא חריפא והרבה קופצים באו, וגם הסרסור לא הוציא שום הוצאות יתר בשביל ראובן המוכר, דלמעשה השתדל רק עבור שמעון, ולפי דבריו השפיע רק על שמעון, אלא דמהשתדלות הזאת נהנה גם ראובן, הרי זה זה נהנה וזה לא חסר, ופטור ראובן מלשלם לסרסור.

והא דפסק הרמ״א לעיל מיניה ואם לא יצא רק ע״י השתדלות האחר לא יוכל לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה, אע״פ שהאמת אתו מ״מ חייב ליתן לו כפי מה שנהנה לפי ראות ב״ד כנ״ל עכ״ל, היינו דהשתדל עבור שמעון בהשתדלות יתר, דאל״כ קשה רישא לסיפא דרמ״א, אבל בנידון דידן דלא השתדל השתדלות יתר עבור ראובן, אלא דאותה ההשתדלות עבור שמעון הועילה גם לראובן, אין שום סברא לחייב את ראובן בדמי הסרסרות, ויוכל ראובן לומר איני צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה.

הרב ברוך יצחק לוין.

תגיות