בקשת צו מניעה כנגד הוצאת שם רע

רקע:

הנתבע פירסם בקבוצת וואטספ של עסקנים ומשפיעים במפלגת דגל התורה כי התובע הוא זה שהדליף שמועה הפוגעת בנכדו של ... שליט"א, וכי משום כך צריך לטפל בו.

התובע פנה לבית הדין בבקשה לקבל צו מניעה צופה פני עתיד לפיו ייאסר על הנתבע לפרסם נגדו השמצות, בנוסף הזמין את הנתבע לדיון בבקשה לשלם לו על הבזיונות שנעשו לו שכן לדבריו מדובר ב'הוצאת שם רע', הנתבע הסכים לדיון בפני בית הדין אך ורק אודות צו המניעה, להפתעת בית הדין, שכן משתמע מכך שהוא רוצה להמשיך ולהשמיץ את הנתבע, לגבי חיובי ממון על השמצות שכבר השמיץ בעבר ביקש להתדיין בביה"ד 'הישר והטוב' בירושלם בהרכב של הגרמ"מ הכהן שפרן שליט"א.

נקבע דיון בהסכמת הצדדים על 'צו המניעה', במהלכו הודה הנתבע כי אין לו הוכחות לכך שאכן התובע הוא זה שפירסם את ה'פוסט' נגד נכדו של ... אך טען כי מאחר והתובע נלחם בחצרו של ... כבר זמן רב פירסום הפוסט היה רק ה'קש ששבר את גב הגמל' ולכן הוא כתב נגדו מה שכתב, והסביר כי התובע נלחם ברע"ב ממקורביו הגדולים של ... וכן במוקד הודעות שבניהולו של התובע יש פגיעה ... לאחר בירור הודה כי אין מדובר בפגיעה אלא בהרגשה שמנסים לשדר רושם נגד התנהלות חצרו של ... בין השאר בענין ה'קורונה', לגבי פירסום הפוסט נגד התובע אף שאין לו הוכחות לכך שהתובע הוא שהדליף נגד נכדו של ... ומדובר בשמועות בעלמא מאחר ומדובר בביזוי תלמידי חכמים הרי שעד שלא יוכח לו שאכן התובע לא פירסם את ההדלפה איננו מוכן להתנצל, אך הצהיר כי יותר הוא לא ישמיץ את התובע, בהמשך הוסכם להפוך את צו המניעה מזמני לקבוע ולהתדיין אודות 'תביעת הדיבה' בבית הדין הנ"ל.

התובע הכחיש את המיוחס לו הן בענין פירסום ההדלפה, והן בענין אותו מוקד הודעות שאיננו בניהולו אף שיש לו שם שייכות, ולא ניתן להצביע על שום פגיעה ..., לגבי הפגיעה ברע"ב הסביר שמדובר בעניין אישי, כי רע"ב מעכב את משכורתו לחינם, למרות הוראתו הישירה של הגרי"ג אדלשטין כי אין לו שום זכות לעכב את משכורתו, ולמרות הסכם הפשרה שהוביל נכדו של ... ביניהם איננו מסכים בשום אופן לתת לו משכורת, ואדרבה הוא מכבד מאד את ... ומתייעץ עמו בענייניו האישים ומכבד רבים ונכבדים בחצרו של ... ואין צורך לכבד דווקא מכובד זה או אחר שיש לו איתו עניין אישי.

ביה"ד הציע לנתבע להתנצל ובכך לגמור את הענין והוא סירב, ביה"ד הציע לנתבע שוב להתנצל תוך הבהרה שההתנצלות הגיעה מכח כפיית ביה"ד ולא באופן אישי והנתבע הסכים לכך, וביה"ד רשם את הסכמתו בפרוטקול, לאחמ"כ התחרט וביקש זמן להתייעץ עם אביו ולא יותר מיום אחד, לאחר מכן כתב שהתייעץ עם מורה הוראה והחליט שאיננו מעוניין להתנצל.

דיון והכרעה:

תחילה לגבי הפירסום על כך שהתובע הוא זה שהדליף הדלפה הפוגעת בנכדו של ... כתב הרמב"ם (דעות פרק ז הל' א - ב):

המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רכיל בעמיך, ואף על פי שאין לוקין על דבר זה עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך, צא ולמד מה אירע לדואג האדומי. אי זהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אף על פי שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם.

זאת אומרת גם אם הנתבע צודק ומדובר באמת לאמיתה, הרי העושה כן הוא רכיל והוא עובר בלא תעשה והרי הוא מחריב את העולם, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שיתכן שאינו אמת, כפי שהודה הנתבע שמדובר בשמועה בעלמא אך איננו מוכן להתנצל לפני שיוכיח בפניו הנתבע שמדובר בשקר, ובזה פסק שם הרמב"ם:

אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו.

ואמנם אין לנו דרך לברר אם אכן מדובר בהוצאת שם רע, שכן לא הובאו בפנינו הוכחות לכך, אבל ברור שבשעה שהופיע בפנינו הנתבע לא היה לו מושג אם מדובר בשקר או באמת, אבל למעשה אין זה נוגע לנו, שהרי ברור הדבר שהוא עבר על לאו דאורייתא של 'לא תלך רכיל בעמך' ואף שלדבריו היה זה משום שהמדובר על ביזוי ת"ח, לא מצאנו בשום מקום שמותר ללכת רכיל ולספר לת"ח שפלוני דיבר עליו רעה, ולא מצאנו בזה שום חילוק.

למעלה מן הצורך יצויין שביה"ד איננו רואה כל ביזוי ת"ח בהדלפה על התנהגות של פלוני או אלמוני מבאי ביתם של ת"ח, ואף שאמרו חכמים (חולין דף ד עמוד ב):

ודלמא גברי דיהושפט נמי לא הוו מעלו? זבוח גברי דאחאב אכול גברי דיהושפט, זבוח עובדיה אכל יהושפט! לא סלקא דעתך, מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, הא לדבר אמת משרתיו צדיקים.

וכתב ר"י בכור שור (ויקרא פרק יט פס' ב):

קדושים תהיו כי קדוש אני. ונאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים; כי אין מושל קדוש יכול לסבול סביביו משרתים אלא אם כן קדושים.

ואם כן היה מקום לומר שהאומר לה"ר על משרתיו או אנשי ביתו של צדיק הרי הוא מבזה אותו שהרי אם היה צדיק היו צריכים גם משרתיו להיות צדיקים, אמנם זה אינו שהרי מצאנו גחזי משרתו של אלישע, ואע"פ שגחזי רשע ואין לו חלק לעולם הבא (חגיגה טו ע"ב) אעפ"כ לא אמר אדם מעולם שזה משליך גם על אלישע, ועי' בשו"ת שלמת חיים (סי' קעד) שנשאל בסתירת דברי הגמ' בחולין מהא דגחזי ויישב שבשעה שבחר בו אלישע היה צדיק אבל אח"כ הרשיע, והאמת יורה דרכו שהרואה יראה שדברי הגמ' לא א"ש עם התי' הזה שהרי לא מוזכר בשום מקום שעבדי יהושפט היו חדשים וא"כ יתכן שהם כבר החמיצו, ועי' במקראי קודש (אבועלפיה – ברכות י ע"ב, נג ע"א מדפי הספר) שתי' שיש יוצאים מכן הכלל, ולפ"ז לא קשה מהגמ' שהרי לא ניתן להגיד שכל עבדי יהושפט יוצאים מן הכלל, וע"ע בדברי תורה (מונקטש מהדו' ו – אות טו"ב ע' תקלא) שבי' ע"פ דרכו לחלק בין מושל שמשרתיו צדיקים לנביא שאין מוכרח שיהיו משרתיו צדקים.

וא"כ ה"ה והוא הטעם שאפשר לומר כן על משרתו של כל צדיק, וא"כ מה ביזוי ת"ח יש כאן?

ומה שטען שמפרסם נגד רע"ב הרי כבר הסכים עמדו שאם זה מריבה פרטית אין בזה פגיעה בכבוד הרב.

ומה שטען שיש פגיעה בכך שאין מכבדים אותו מספיק ביחס לאחרים, הנה זה באמת נחשב כפגיעה, וכפי ששמעתי מהגרא"י צוקר ה' ירפאהו ויחיהו כי אם אין מכבדים את הת"ח לפי מה שמכבדין אותו אחרים אף שלפי כבודו לא היה צריך לכבדו כ"כ הרי זה ביזוי ת"ח, אמנם התובע הרי הכחיש שהוא אחראי לזה והתובע לא הביא לזה שום ראיות שהתובע דנן אחראי על אותו מקוד הודעות', ולגבי הפגיעה בכבודו של ... גם הנתבע הסכים שזה דבר של הרגשה ולא ניתן להוכיח, א"כ מכל הדברים נראה שלא ניתן היה לבזות אותו על כך, וודאי שלא היה היתר לפרסם נגדו על כל אחד מהדברים האלה שהוא עושה אותם.

והנה שנינו במשנה (בבא קמא דף צב עמוד א):

אף על פי שהוא נותן לו, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר: ועתה השב אשת וגו'. ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי? שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'. ואמרו שם בגמ'. ת"ר: כל אלו שאמרו - דמי בושתו, אבל צערו - אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו.

ופירש"י שם:

אבל צער - שדואג על בושתו אינו נמחל לו.

והנה אמרו שם ולא יהא המוחל אכזרי אבל מחילה הוא צריך לבקש וכאן הרי אינו חייב למחול לו כמו שאמרו בירושלמי (פרק ח הלכה ז) על המשנה הזו: 

א"ר ייסה הדא דתימר שלא הוציא לו שם רע אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית.

א"כ כיון שלטענת התובע הוא הוציא עליו שם רע אין חייב למחול לו, שאין לו מחילה עולמית.

ואף שלטענת הנתבע הוא שמע שזה אמת ובהמשך גם אמר שיש לו הוכחות על כך הרי בלאו הכי אף אם זה אמת ואין זה הוצאת שם רע הרי הוא צריך לבקש מחילה בפני אותם אנשים שעשה לו את הבושת כמו שכתב בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן ריב) בביאור דברי הירושלמי הנ"ל:

וטעמא רב אית ביה לע"ד, דדילמא איניש שמע באפוקי קלא בישא ולא שמע בפיוסו, ולא נפיק להא האי גברא מידי חשדא.

הרי שהמבזה את חברו בפני אנשים צריך לפייסו בפניהם, וא"כ ודאי שהוא חייב להתנצל בפני אותם אנשים שהוא ביזה אותו בפניהם, וכ"כ הסמ"ג (עשין טז).

וכיוצא בזה אמרו חכמים (יומא דף פו עמוד ב) לגבי תשובה שצריך לעשות תשובה באותו ענין שעשה את העבירה:

היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה, מחוי רב יהודה: באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום.

ואף שכתב הים של שלמה (בבא קמא פרק ח סי' סג):

ומ"מ נראה, שמדת ענוה וחסידות הוא, שיכול לכוף יצרו, ולמחול במחילה גמורה, אף שהדבר קשה.

הרי פשוט הדבר שהמדובר במי שבא לבקש מחילה, אבל מי שאינו מוכן לבקש מחילה נראה שאין כאן אף מידת ענוה וחסידות למחול למי שלא מבקש ואינו רוצה בזה בכלל.

הכרעה:

א.     אסור לנתבע להשמיץ את התובע בשום דרך ואופן, בוודאי לא בנימוקים של ביזוי ת"ח באופן שלא נשמע עליו שהוא מבזה ת"ח בפועל.

ב.     הנתבע יפרסם התנצלות על כך שהשמיץ את התובע בלא ידיעה ברורה על אשמתו, ויבקש את סליחתו בפני אותו הפורום שהשמיץ אותו.

ג.   במידה והתובע ירצה להמשיך ב'תביעת הדיבה' הרי שהמנהג הוא שתובע הולך אחר הנתבע ועל כן מתקבלת בקשתו להתדיין בפני הרכב בראשות הגרמ"מ שפרן שליט"א.

ד.   במידה והנתבע ירצה להשמיץ את התובע על כל דבר שהוא, עליו לקבל עדויות על כל השמצה ששמע בפני בי"ד ובפני התובע ולענין זה התובע הוא הנתבע וזכותו לבחור הרכב בו הוא חפץ.

ה.     מפני חשש לשה"ר ורכילות אין היתר לפרסם פס"ד זה או להראות את זה לאי מי, ורק לצורך דיון אם יצטרך יותר להראות את זה לביה"ד בלבד.

באנו על החתום היום י"ט אייר ל"ד לעומר התש"פ

שלמה שרגא – אב"ד                   עובדיה ועקנין – דיין                      משה פרקוביץ – דיין

נ.ב. לגבי בקשת הנתבע לקבל את הפרוטקול, אף שהצדדים התנהלו בבוררות ובחוק הבוררות (תוספת ראשונה סי"ג) נאמר: הבורר יעמיד את תיק הבוררות לרשות בעלי-הדין, בכל עת סבירה, לעיון ולהעתקה.

הרי ראשית ע"פ יעוץ משפטי שקיבל ביה"ד פרוטקול הדיון שאיננו חייב להכתב על פי חוק הבוררות איננו נחשב חלק מתיק הבוררות, ואף אם נאמר שכיון שהוא נכתב הוא נחשב כחלק מתיק הבוררות, הרי הצדדים קבלו על עצמם בבוררות זו להתדיין לפי דין תורה, ואין לנו שום רשות לפי דין תורה ללכת לפרסם פרוטקול אשר הוא מלא במידע אשר הוא ספק לה"ר ספק הוצאת ש"ר, ועוד שהרי היתה הסכמה בדיון שהפרוטקול לא יצא לאור, על כן בית הדין החליט לדחות בקשה זו.