ליקוים בעבודת קבלן שיפוצים - פסק דין סופי

ב"ה, כ' בכסלו תש"ף

18 בדצמבר 2019

תיק 76072

פסק דין סופי

לפסק הדין החלקי

בעניין שבין

א.    תמצית העובדות המוסכמות והחלטות קודמות

הנתבעים החליטו להרחיב את ביתם, לצורך כך הם שכרו את שירותיהם של התובעים. בשלב מסוים התובעים הפסיקו לעבוד, והנתבעים השלימו את העבודה בעזרת קבלני משנה. בין הצדדים מספר מחלוקות.

בתאריך ‏ג' בטבת תשע"ח יצא פסק דין חלקי, ובו הכרעות עקרוניות במחלוקות שבין הצדדים, בפסק הדין הארכנו בפרטי המקרה ובכללים ההלכתיים והמעשיים לפתרונם.

בפסק הדין החלקי נקבע כי הקבלן, בעליה של התובעת (להלן ולשם הנוחות 'התובע') הפר את החוזה, והפסיק את עבודתו שלא כדין. נקבע שהתובע אינו זכאי להשלמת העבודה על ידו, והנתבעים זכאים להשלים את העבודה באופן עצמאי. הנתבעים יהיו זכאים לשיפוי בגובה עלות עבודה בפועל של העובדים שנדרשו לשם השלמת העבודה, ולא לעלות מופחתת. בנוסף יש לראות את התובע כמאחר בהשלמת העבודות עד לתאריך שאותו יקבע בית הדין. התבקשו מהצדדים השלמת טענות בעניין זמן העבודה והקנסות לגבי האיחור, וכן הבהרות נוספות.

בפסק הדין החלקי נקבע (סעיף 11) כי:

לאחר הגשת כל החומרים בית הדין ימנה מומחה שיתמחר את כל סעיפי העלויות.

בהסכמת הצדדים מונה מומחה בנייה בתיק זה, אינג' ישראל גליק (להלן 'המומחה') שהוא בעל תואר להנדסה אזרחית. בתאריך י"ג באב תשע"ח (25/07/18) קיים המומחה סיור באתר בנוכחות הצדדים. לאחר הסיור הוציא המומחה דו"ח. לאחר מכן התבקשו הצדדים להגיש השלמות, והמומחה הגיש גם הוא השלמות לדו"ח שלו. את קביעותיו נביא להלן.

לנוחות הצדדים, באופן כללי השתדלנו לדון בנושאים השונים על פי סדר פסק הדין החלקי.

ב.     נושאי הדיון

1.       תשלומים – הסכמות ומחלוקות.

2.       המחלוקת לגבי פרופיל אלומיניום.

3.       מחלוקת לגבי עבודות החשמל.

4.       ליקויי ריצוף בגינה.

5.       פיצוי על איחור במסירת הדירה.

6.       שעוני השבת לתריסים.

7.       התביעה הנגדית.

8.       הוצאות משפט.

ג.      תשלומים – הסכמות ומחלוקות

1. כמה שולם עד כה?

שני הצדדים הסכימו שהנתבעים שלמו לתובע עד כה 275,000 ₪ עבור החוזה המקורי, ולאחר מכן שולמו 10,000 ₪ נוספים, סה"כ 285,000 ₪. בהשוואה לתמורה המופיעה בחוזה המקורי שעמדה על 378,000 ₪ הרי שיתרת החוב עומדת על 93,000 ₪. סכום זה הוזכר במהלך הדיונים על ידי שני הצדדים כסכום מוסכם, עיון בטענות הצדדים מלמד שיש ויכוח האם חלק מהתשלומים בוצעו עבור החוזה המקורי או עבור התוספות. מבחינת בית הדין אין חשיבות לשאלה עבור מה הכסף שולם, העיקר שמוסכם שהוא שולם, ורק בכך נעסוק.

בית הדין ביקש מהנתבעים להבהיר את נושא התשלומים על עבודות ביוב ועל נקודות חשמל, כיוון שבקובץ התשלומים שהוגש היה כתוב שלא שולם עבורן. הנתבעים הביאו הוכחות כתובות לכך שהם שילמו, והסבירו שקובץ התשלומים היה קובץ ישן, ולכן תשלומים אלה לא הופיעו בו.

כפי שכבר פסק בית הדין בפסק הדין החלקי, בית הדין מאמץ את קובץ התשלומים שהוגש על ידי הנתבעים, משום שכפי שנכתב בפסק הדין החלקי, לא נמסר כל קובץ תשלומים אלטרנטיבי על ידי התובע, ונראה מדבריו במהלך הדיונים ובסיכומים שהוא אימץ את קובץ התשלומים של הנתבעים כמעט במלואו.

לפיכך, בית הדין מכריע כי הפער בין החוזה המקורי לבין מה ששולם עומד על 93,000 ש"ח

2. קיזוז עבור דלתות

בפס"ד החלקי ביקש בית הדין מהצדדים להשלים חומרים בעניין הקיזוז על הדלתות - המחלוקת בין הצדדים הובאה בהרחבה בפסק הדין החלקי. מוסכם על הצדדים קיזוז בסך 11,700 ₪, קיזוז זה גם כתוב בחוזה בתור הפחתה מוסכמת במידה והלקוח יקנה בעצמו את הדלתות.

לטענת הנתבעים מיתרת החוב יש לקזז 12,600 ₪ עבור דלתות. בית הדין ביקש מהנתבעים להציג חשבונית מתאימה, והנתבעים הציגו שלוש קבלות על הסכומים הבאים: 10,233 ₪, 2000 ₪ ו- 500 ₪, סך שלוש הקבלות עולה: 12,233 ₪, לפיכך, מבחינת בית הדין תביעת הנתבעים לקיזוז עומדת על סך 12,233 ₪.

בהמשך הבהירו הנתבעים את דבריהם (דוא"ל שנשלח לבית הדין בתאריך ל' בשבט תשע"ח 15.2.18), לטענתם, בגלל שהתובע עצמו הפנה אותם לחנות שבה רכשו את הדלתות, לא מדובר בקיזוז על דלתות שהם קנו בעצמם, אלא בקנייה שהם ביצעו עבור התובע, לכן עליהם לקבל את מלוא הסכום המדובר.

הכרעת בית הדין: כאשר נכתב בחוזה סכום זיכוי, הכוונה היא שאם המזמין אינו מעוניין שהקבלן יספק פריטים מסוימים הכלולים בהסכם, והמזמין מעדיף לקנות את אותם פריטים בעצמו, אזי המזמין יקבל זיכוי בשיעור הכתוב בחוזה.

במקרה שלפנינו שני הצדדים מודים שהתובע הוא ששלח את הנתבעים לחנות זו, ולכן מסתבר שמדובר במימוש ההתחייבות של הקבלן לאספקת דלתות. לכך כמה ראיות: הראשונה, לא נטען שהנתבעים הם שביקשו לרכוש דלתות בעצמם, השנייה, המחיר של הדלתות קרוב לשיעור הזיכוי במקרה שהמזמין יקנה את הדלתות בעצמו.

לסיכום: בית הדין קובע כי בסעיף זה יש לזכות את הנתבעים בסך 12,233 ₪.

3. תוספות עבור קופינג וחיפוי חלון

טענות התובע: לשיטת התובע אף שבתוכנית ההנדסית מופיע חיפוי מלא, הרי שבמפרט מופיעה רק תוכנית לאדני החלון, ולכן קופינג הוא בגדר תוספות. לפיכך הוא דורש עבור חיפוי חלון - 4,000 ₪, ועבור קופינג עוד 2,500 ₪.

טענות הנתבעים: דרישת התובע לקבל 6,500 ₪ נוספים, עבור הקופינג והחיפוי – מוטעית. שכן פריטים אלה מוזכרים בחוזה והם אינם בגדר תוספות. בנוסף, בדוא"ל ששלח התובע הוא כותב שעלות החומר היא 500 ₪ עבור פריטים אלה ואילו כעת הוא תובע 2,500 ₪ עבור החומר.

פסק הדין החלקי: על התובע להסביר מדוע הקופינג הוא תוספת ואינו כלול במפרט. לגבי עיטורי האבן, עליו להוכיח שהנתבעים הסכימו למחיר שהוא הציג.

הכרעת בית הדין: התובע לא הגיש כל אסמכתא להצעת מחיר מאושרת מצד הנתבעים. כמו כן, לפי קביעת המומחה על הקבלן לעבוד לפי התוכניות (שכוללות קופינג מלא) במקום שאינן סותרות את המפרט, בפרט שגם במפרט נאמר שאת כל החלונות יש לחפות בקופינג.

לסיכום: התביעה לתוספת תשלום עבור קופינג וחיפוי חלון נדחית.

ד.     המחלוקת לגבי פרופיל אלומיניום

רקע: בין הצדדים סוכם על תשלום בסך 50,000 ₪. בלוח התשלומים נקבע שהתשלום יבוצע במועד שבו האלומיניום יהיה מוכן. הנתבעים שילמו 70% מהסכום כלומר 35,000 ₪, משום שזהו הסכום שאושר בזמנו על ידי המהנדס.

טענות התובע: התובע הודה שסוכם על חלונות ותריסים של קליל וטוען שהוא ביצע את מה שסוכם. אמנם, לטענתו, הנתבעים ביקשו חלונות ותריסים זולים ולכן איכות התריסים היא בהתאם. התובע דורש שיתרת התשלום בסך 15,000 ₪ תועבר לו.

טענות הנתבעים: הנתבעים טענו שבזמן אמת התובע ואנשיו הודו שהחלונות והתריסים שהותקנו אינם של חברת קליל והבטיחו בזמנו להחליף אותם (פרו' 1 עמוד 8). לפיכך, הנתבעים דורשים לקבל בחזרה את מה ששילמו, קרי 35,000 ₪. בתביעה הנגדית תבעו הנתבעים על רכיב האלומיניום כולו סכום גבוה בהרבה, שעלותו יותר מ-90,000 ₪.

פסק הדין החלקי: נקבע כי התחייבות התובע היא על פי תרשים האלומיניום, ועל כן הוא מחויב לספק פרופיל בלגי של חברת קליל. כמו כן נקבע שעל מנת לדחות את טענות הנתבעים, על התובע להביא אישור על כך שהתריס הוא מחברת קליל, או לקבל אישור ממומחה בית הדין על כך. בפרק ההחלטות נכתב כי:

אלומיניום - נקבע כי לתובע זכות להציג תוך 7 ימים אישור שמדובר על תריס מסוג קליל, ולאחר בדיקת מומחה בית הדין את התריס יקבע בית הדין האם להשאיר את התריס או לקבל זיכוי עליו.

חוות דעת המומחה:

א.      יש הבדל עצום בין פרופיל רגיל לפרופיל בלגי (בא לידי ביטוי במחיר פי 1.5 עד פי 2 של הפרופיל הבלגי לעומת הרגיל).

ב.      לפי החותם המופיע על פרופילי האלומניום מדובר על פרופילים של חברת קליל (ככל הנראה קליל 7000) – לא ראיתי על התריסים חותם של קליל או של חברה אחרת.

ג.       נדרשת תעודת יצרן מורשה של קליל כדי להיות בטוחים ב100% שמדובר על קליל.

ד.      במהלך הסיור בדירה בדקתי את התריסים בדלת יציאה מסלון למרפסת, והחלון בין הסלון למרפסת.

ה.      מדובר על תריס גלילה רגיל (לא מדובר על 'תריס אור').

ו.        לקחתי שלב מאחד התריסים בסלון והעברתי אותו לבדיקה אצל מומחה אלומיניום, לדבריו מדובר על תריס באיכות ירודה (לדבריו: 'לא קליל ולא שווה ערך לקליל, אלא משהו שמיוצר על ידי מפעל לא מקצועי ביו"ש').

ז.        תריס של חברת קליל או ש"ע מקבל אחריות של למעלה מ7 שנים ומחזיק 15 שנים לפחות.

ח.      האחריות של קליל הינה אך ורק אם יוצר והותקן על ידי ספק מורשה.

הכרעת בית הדין: ע"פ חוות דעת המומחה התריסים אינם של חברת קליל, והחלונות הם פרופיל רגיל (לא בלגי) בסבירות גבוהה של חברת קליל. ואכן, כבר לאחר כמה חודשים שלבי התריס נשברו, כך שהיה צורך להחליפם, על התריסים אין כמובן אחריות, משום שאינם של חברת קליל ולא הותקנו על ידי ספק מורשה. המומחה תמחר את שווי האחריות בשיעור 7.5% משווי העבודה. לגבי הפרופילים של החלונות אף שלא מדובר על סוג החלונות שסוכמו עם הנתבעים, הרי שיש לנתבעים תועלת מהפרופיל עצמו, משום שהוא של חברת קליל, והם אף הודיעו שאין בכוונתם להחליף את החלונות.

המומחה תמחר את שווי הפרופילים של החלונות שבוצעו, ואת שווי מה שהובטח בחוזה (המחירים כוללים מע"מ ללא אחריות):

פרופיל החלונות (כולל החלונות) - 41,729 ₪

פרופיל בלגי - 51,576 ₪

תריסים מאיכות גבוהה 29,321 ₪.

לפי סיכום המומחה, עלות התריסים והחלונות כולל מע"מ שהתובע התחייב לספק, ללא אחריות, היא: 80,897 ₪ (פרופיל בלגי + תריסים באיכות גבוהה), לעומת עלות החלונות שסופקו שהם בשווי של 41,729 ₪. נמצא שהפער בין מה שהובטח לבין מה שבוצע הוא 39,168 ₪.

האם על התובע לפצות את הנתבעים גם על שווי האחריות? עלות האחריות על התריסים הוערכה ע"י המומחה ב-7.5% מהעבודה, דהיינו, כ- 6,000 ₪. לצדדים היה ברור שצריכה להיות אחריות על התריסים, ולכן האחריות נכללת במה שהתובע התחייב לספק. וכיוון שאין אחריות על התריסים הפער בין מה שהובטח למה שסופק גדול עוד יותר.

עם זאת, לא ברור לבית הדין כמה שולם לתובע עבור רכיב המע"מ, והאם התובע שילם בעצמו מע"מ על הדברים שסופקו לנתבעים. לכן, כפשרה בית הדין מוריד את שווי האחריות שהוסיף המומחה מחובו של התובע לנתבעים.

בשולי הדברים נעיר, כי לכאורה, הערכת המומחה לגבי שווי העבודה שהובטחה בסך כ-80 אש"ח סותרת את דברי הנתבעים עצמם, שהעריכו את שווי העבודה בסך 50,000 ₪ בלבד.

אלא שהנתבעים טעו בהבנת החוזה. הנתבעים הניחו כי שווי האלומיניום כולו הוא 50,000 ₪. הם למדו זאת מנספח לוח התשלומים לחוזה, שבו נאמר שלאחר גמר האלומיניום וריצוף עבודות חוץ עליהם לשלם 50,000 ₪. ולכן הם דרשו במהלך הדיונים את הסכום ששילמו בשלב זה בחזרה.

סכום אחר עלה בכתב התביעה הנגדית אותו הגישו לבית הדין ועליו שילמו אגרה. שם תבעו הנתבעים 68,000 ₪ עבור האלומיניום, בתוספת מע"מ ותוספת קבלנית, זאת, בהסתמך על דו"ח א'.

להבנתנו, ברור שנפלה כאן טעות של הנתבעים והתובע כאחד, והסכום שנקבע לתשלום בעת סיום עבודות האלומיניום איננו משקף את שווי עבודות האלומיניום שהובטחו.

את הפער בין הכתוב בחוזה לבין שווי העבודות כפי שהעריך המומחה, ניתן להסביר בשתי דרכים:

א. הדרך הראשונה והעיקרית היא ששיעור התשלומים במועד מסוים אינו משקף את העבודות שאמורות להתבצע עד אותו מועד. הוכחה לכך ניתן לראות מכך שסוכם על תשלום בסך 36,000 ₪ בזמן המסירה ללא שמצוינת עבודה מסוימת שאמורה להתבצע. בנוסף, כל התשלומים מעוגלים לעשרות אלפים, כאשר אין זה סביר ששווי כל השלבים כולם היה בסכומי עגולים כאלה. מכאן אנו מסיקים שהסכום שאמור היה להיות משולם לאחר שלב מסוים, אינו משקף בהכרח את שווי אותו שלב. יתירה מזו, בהקשר הנדון, סך 50,000 ₪ היו אמורים להיות משולמים לאחר סיום עבודות אלומיניום, ריצוף ועבודות חוץ. כך שברור שלא ניתן להסיק מהחוזה ששווי עבודות האלומיניום לבדן עומד על 50,000 ₪.

ב. הדרך השניה היא שיתכן שהתובע חשב שישיג חלונות ותריסים של קליל במחיר נמוך מאד. אולם, אין בכך כדי לפטור אותו מההתחייבות שלו לספק את מה שהתחייב, ומשלא עמד בכך עליו לשלם את ההפרש.

לשתי דרכים אלו יש להוסיף סיבה נוספת על פי הכתוב בחוזה, סעיף 8.3 לחוזה העבודה בין הצדדים הקובע כי:

במידה והתקדמות העבודות או אופן ביצוען אינם לשביעות רצון המזמין והדבר לא תוקן בתוך 10 ימים לאחר מתן ההתראה לקבלן - יהיה המזמין רשאי ללא התראה נוספת, לבטל הסכם זה, להפסיק את עבודות הקבלן ולסיים את העבודה לפי ראות עיניו, בעצמו, על חשבון הקבלן, במקרה זה לא יהיה הקבלן רשאי להוציא כל חומר וציוד מהאתר, עד לסיום העבודות. כל ההוצאות הנוספות והנזקים יחולו על הקבלן (ההדגשה אינה במקור).

כלומר, גם בהנחה והצדדים סיכמו ביניהם על מחיר מסויים, הרי שהקבלן מחוייב להשלמת העבודה וזאת גם במחיר העולה על מה שהתחייב בחוזה, אף שכאמור לעיל חיוב זה אינו עולה על חיובו של הקבלן.

לסיכום: עבור עבודות האלומיניום על התובע להחזיר לנתבעים 39,168 ₪.

ה.    מחלוקת לגבי עבודות החשמל

1.      קופסת החיבורים ותיעול חדש

רקע: בפס"ד החלקי (סעיף ז) נקבע כי התובע או אחד מעובדיו נהג ברשלנות פושעת, כאשר חיבר חוטי חשמל בלי קופסת חיבורים תקנית, והשתמש בסרטי הדבקה (איזולירבנד) על מנת לחבר חוטים. בית הדין קבע כי על התובע לשאת בעלות התיקון של התקלות במערכת החשמל.

נוסף על כך, על פי עדותו של החשמלאי ( ראו פס"ד חלקי, סעיף ז3), התובע השתמש בחיבורים שאינם מתאימים לקירות המדוברים. המומחה קבע שהתובע השתמש בצינורות מריכף, שאינם לפי התקן בקיר גבס.

תמחור: לגבי ליקויי הבטיחות שהיו ותוקנו – הם תומחרו על ידי המומחה בחוו"ד שהגיש (חלק ד'):

א.      עלות תיקוני קופסת חיבורים והידוקה 150 ₪.

ב.      עלות תיעול חדש עמיד לאש – 2,500 ₪.  

תיקון קופסת החיבורים כבר בוצע על ידי החשמלאי. עבודת התיעול טרם נעשתה.

2.      טענות על בעיות בחשמל בשלושה חדרים

רקע: הנתבעים דרשו החזר עבור עבודתו של מר ע', שעלותה 1700 ₪ נוספים בפס"ד החלקי סעיף ו4 הדבר נידון ובית הדין בהחלטה ז2 ביקש השלמה מהנתבעים. הנתבעים טענו כי מר הראל סידר את החוטים וחיבר חשמל לשלושה חדרים. בתשובות לפסק הדין החלקי כתבו הנתבעים כי הנ"ל עבד 10-12 שעות על מנת לאתר את מקורות התקלה.

הכרעת הדין: יש לציין כי בדו"ח א' (סעיף 4 בכללותו, וכן סעיף 4.11) יש אזכור גם של שלושה חדרים שבהם אין חשמל, וכמו כן יש אזכור לכך שהחשמל בחדרים הוא מבולגן ולא בהתאם לתוכניות – התמחור הכולל שמובא שם הוא 7000 ₪ (לסעיף 4.11 בלבד) לא כולל מע"מ.

מר א' לא נחקר בבית הדין, ועל כן בית הדין אינו מסתמך על דבריו (ובכך יש לקבל את טענת ב"כ התובע במכתבו לבית הדין מיום 7.1.18). אמנם, בית הדין חקר את החשמלאי (פרוטוקול דיון 4 עמוד 3), והלה העיד על כך שהחשמל בדירה היה מבולגן.

לאור זאת, בית הדין מעריך כי התיקון שנעשה על ידי מר ע' הוא תיקון נדרש, ובית הדין מקבל את התביעה בסעיף זה בסך 1700 ₪.

מסקנה: עבור קופסת החיבורים (250 ₪), תיעול מחדש (2,500 ₪), ותיקון החשמל בשלושת החדרים (1,700 ₪), אנו מזכים את הנתבעים ב- 4450 ₪. בנושא שעוני השבת נדון בהמשך פסק הדין (סעיף ‎ח).

ו.       ליקויי ריצוף בגינה

רקע: בפסק הדין החלקי נפסק כי התובע ריצף את הגינה בריצוף המתאים לריצוף פנים. הצדדים מסכימים שזו הייתה טעות של התובע. בין הצדדים מחלוקת האם הנתבעים שילמו לתובע עבור הריצוף, ובית הדין ביקש שהצדדים ישלימו את טענותיהם. מוסכם על שני הצדדים כי הריצוף בגינה לא היה חלק מהחוזה המקורי.

טענות הנתבעים: הנתבעים טענו כי הם שילמו על הריצוף, אולם לא בנפרד אלא במסגרת תשלום על עבודות אחרות במבנה. הנתבעים הביאו ראיה לשיטתם מדוא"ל שנשלח על ידי המפקח, שבו הוא תמחר את הריצוף בגינה בסך 240 ₪ למ"ר ובסך הכל 3,834 ₪. כראייה לתשלום הם הציגו פתק בכתב ידו של התובע, המאשר קבלת 32,000 ₪, סכום הכולל בתוכו סעיף תשלום עבור ריצוף וסעיפים אחרים. בנוסף הם הביאו תמלול משיחה שהתקיימה בנוכחות המהנדס, התובע, והנתבעים. בשיחה אמר התובע כי:

אני עשיתי החזרתי את המצב לקדמותו, לא עשיתי שום נזק, לא חייב לבצע כל עבודה. לא חייב. הם שילמו את זה בנפרד, לא רוצה לבצע את זה.

כלומר, התובע הודה שהנתבעים שילמו עבור הריצוף בגינה בנפרד.

טענת התובע: התובע הכחיש את הדברים, וטען:

1. במידה והיה תשלום – המפקח אישר את העברת התשלום, ולא ביקש להחליף את הריצוף.
2. בשיחה הנ"ל הוסכם על פשרה להחלפת הריצוף, אבל התובע לא היה חייב בה.
3. התמחור שניתן לנתבעים בדוא"ל מהמפקח היה על חדר שאינו חלק מעבודות הבנייה, ולא על הגינה, שכן שטח הגינה אינו כה גדול.

הכרעת הדין: להבנתנו, הראיות שהציגו הנתבעים אינן מספיקות. ישנה אי בהירות לגבי זיהוי המקום המרוצף שאליו התייחס המפקח בדוא"ל. השאלות שהעלה התובע לגבי זהות המקום המרוצף עומדות בעינן ללא תשובה מספקת של הנתבעים. גם הפתק שהציגו הנתבעים על אישור התשלום הוא כללי ואינו מתייחס למקום מסוים. לכן בית הדין דוחה את טענת הנתבעים מחוסר ראיות.

לסיכום, תביעת הנתבעים בעניין הריצוף נדחית בהיעדר ראיות מספיקות.

ז.       פיצוי על איחור במסירת הדירה

בפסק הדין החלקי התבקשו הצדדים להגיש השלמות בעניין זה.

1.      מועד המסירה על פי החוזה

טענות התובע: לטענת התובע, תאריך התחלת העבודות המופיע בסעיף 9.1 לחוזה העבודה הוא אמנם 2/8/15, והעבודה הייתה צריכה להסתיים לאחר 60 ימי עבודה. בפועל החוזה נחתם ב- 7/8/15, והעבודה התחילה בערך בתאריך 12/8/15. לצורך קביעת מועד המסירה, לאחר 60 ימי העבודה המקוריים יש להוסיף תוספת עבור ימי סגר וימי חגים (לא צוין כמה ימים), ועבור תוספות (לא צוין כמה). לטענת התובע העבודה אמורה הייתה להסתיים בערך בתאריך 20/12/15 (לא צורף חישוב של ימים).

טענות הנתבעים: לטענת הנתבעים, העבודה התחילה בתאריך 2/8/15 ואף קודם לכן. לטענתם, כך עולה ממסרון ששלח התובע. בכל אופן, מניין הימים נספר רק מיום חתימת החוזה (7/8/15). העבודה אמורה היתה להימשך 60 ימי עבודה, על כך יש להוסיף עוד ימי סגר (לא צוין כמה ימים), ולכן התובע היה אמור לסיים את העבודה בתאריך 18/11/15. עבור תוספות יש להוסיף 13 יום, כמו שנכתב בדוא"ל במפורש. וכך תאריך המסירה לפי החוזה ובהתחשב בתוספות הוא 7/12/15.

בפסק הביניים התבקשו הצדדים לפרט את טענותיהם ואת חישוביהם בעניין ימי החוזה וימי הסגר.

השלמת טיעוני התובע: החוזה נחתם בתאריך 7/8/15 שהוא יום שישי, כ"ב באב תשע"ה. העבודה התחילה רק ביום רביעי 12/8/15, לכן 60 ימי עבודה היו אמורים להסתיים בתאריך 30/11/15. לכך יש להוסיף 13 ימים עבור תוספות, ולכן תאריך המסירה נדחה ל-20/12/15. לפי הערכת התובע היו לפחות 14 ימים שלא הייתה בהם אפשרות להביא פועלים, ולכן תאריך המסירה הוא ינואר 2016. כיון שהוויכוח הכספי התחיל לאחר התקנת האלומיניום בתאריך 14/12, ולטענת התובעת היא הייתה בשלבי סיום העבודה בשלב זה, נמצא שהדירה נמסרה במועד.

השלמת טיעוני הנתבעים: העבודה התחילה לפני תאריך תחילת העבודה הכתוב בסעיף 9.1 לחוזה (י"ז באב, 2/8/15). הנתבעים הציגו מסרונים ששלחו לרבש"ץ ולתובע ביום שישי ט"ו באב, 31/07/15 לגבי השמירה שתהיה ביום ראשון באתר הבנייה. לטענתם, הדבר מוכיח שהעבודה התחילה לפני חתימת החוזה. חתימת החוזה התעכבה עד 7/8/15 משום שהתובע רצה לעבור על החוזה, והנתבעים הסכימו שהוא יתחיל את עבודתו לפני שהוא עובר על החוזה. לכן 60 ימי עבודה כולל 6 ימי סגר מסתיימים בתאריך 18/11/15. עליהם יש להוסיף 13 ימי עבודה על תוספות, ועל כן תאריך המסירה הוא 7/12/15. לגבי מספר ימי הסגר: היה יום סגר אחד בכ"ג בתשרי תשע"ו, ובנוסף 5 ימים שבהם הישוב לא הסכים להכניס פועלים בגלל לחץ מצד הציבור. בנוסף, הנתבעים הבהירו כי יום המסירה לשיטתם הוא בזמן שהתובע שלח הודעת תביעה לנתבעים, והסתבר להם שהוא כבר לא יסיים את עבודתו.

נסכם בטבלה את המחלוקות (לצורך הנוחות נתחיל את המועד הראשון מה-2 באוגוסט, ובכל עמודה נכתוב רק את ימי העבודה שיש להוסיף לפי כל אחד מהצדדים):

סך הכל התובע והנתבעים חלוקים ביניהם ב- 17 יום.

בנוסף, התובע והנתבעים נחלקו האם מועד הפסקת העבודה היה אחרי שהתבצעה מסירה או לפני שזו התבצעה. ומהו מועד המסירה לעניין האיחור.

הכרעת הדין: בית הדין סבור כי כל עוד לא יוכח אחרת, יש להתייחס לתאריך התחלת העבודות הקבוע בחוזה כתאריך אמיתי. בית הדין סבור כי התובע לא הרים את נטל הראייה הנדרש כדי לסתור את הכתוב בחוזה, לכן מועד ההתחלה הוא זה המופיע בסעיף 9.1 לחוזה, דהיינו יום ראשון 2/8/15.

לגבי ימי הסגר: בית הדין ניסה לברר בדרכים שונות, אך ללא הצלחה, כמה ימי סגר היו באזור. הנתבעים פירטו 6 ימים ספציפיים, שכולם בשבוע שאחרי חג הסוכות. התובע טען כי היו לפחות 14 ימים שבהם הפועלים לא הגיעו, אך לא פירט תאריכים וזמנים. במצב כזה בית הדין נוטה לקבל את גירסת הנתבעים שפירטו ימים, אך כפשרה מוסיף עד 3 ימים מעבר לדבריהם. סך הכל, על דרך הפשרה, אנו קובעים כי התובעת הייתה זכאית לתוספת 9 ימי איחור עבור סגר.

לאור זאת, מועד המסירה היה אמור להיות בתאריך 10/12/15  .

2.      מועד המסירה בפועל

בסעיף 7 לחוזה מוגדר בפירוש מה נחשב מסירה, וכך נכתב שם:

7.1 עם גמר העבודות ואספקת החומרים או האביזרים, ייערך פרוטוקול בו יפרט המפקח מטעם המזמין את הליקויים בביצוע העבודות. הקבלן יתקן את הליקויים בתוך 5 ימי עבודה, ורק לאחר תיקון הליקויים לשביעות רצון המזמין – תחשבנה העבודות כגמורות, והמזמין יאשר זאת לקבלן בכתב.

אין חולק על כך שהליקויים המפורטים בפרוטוקול לא תוקנו, וגם התובע עצמו הודה שבתאריך 29/11/15 הדירה לא הייתה מוכנה, ולכן ברור שהתובע לא מסר את הדירה במועד.

לטענת התובע, בזמן המסירה הדירה הייתה במצב טוב, אך עבודות האינסטלציה לא הושלמו. לכן, גם לולא הסעיף הנ"ל בחוזה, לא היינו מגדירים את הדירה במצב של "מסירה עם צורך בתיקונים", אלא כמצב שהדירה לא נמסרה. אשר על כן, אנו קובעים שהדירה לא נמסרה ע"פ המתואר בסעיף 7.1.

במקרה זה הקבלן מעולם לא סיים את העבודה, אם כן, מתי נחשב שהדירה נמסרה לנתבעים?

הנתבעים טענו כי עד שהתובע הגיש תביעה הם יכלו לראות בו כמאחר. לאחר מכן הם כבר הבינו שהוא כבר לא יחזור לעבוד בביתם, ולכן עד הגשת התביעה יש לחייב את התובע על האיחור.

בית הדין אינו מקבל זאת, שהרי הגשת תביעה אינה מוגדרת בחוזה כמועד סיום העבודות ואין קשר מוכרח בין השניים.

בית הדין סבור שמועד המסירה הוא לאחר שהמזמינים מבינים שהקבלן כבר לא יסיים את העבודה, בתוספת פרק זמן סביר למציאת קבלן חלופי ובתוספת פרק זמן נוסף להשלמת העבודה.

במקרה זה, יום העבודה הרצוף האחרון של התובע היה בתחילת ינואר 16' (ב-5.1.16 שולם לתובע סך של 10,000 ₪ להמשך עבודתו, ולאחר תשלום זה הוא הגיע ליום עבודה). מאז הוא לא בא לאתר באופן סדיר, אך ניסיונות הגישור המשיכו. בנסיבות אלו היו הנתבעים צריכים לחפש קבלן אחר במקביל לניסיונות הגישור, שהרי הם הבינו שהתובע שוקל להפסיק את עבודתו. בית הדין סבור כי חודש ממועד זה הוא זמן סביר למציאת קבלן חלופי ולהשלמת העבודות.

לפיכך, מועד המסירה הקובע הוא 6/2/16.

3.      שיעור הפיצוי המגיע לנתבעים עבור האיחור במסירה

בסעיף 8.1 לחוזה נכתב ש"במקרה של הפסקת העבודה מכל סיבה שהיא... ישלם הקבלן למזמין את הפיצוי המוסכם כמפורט בנספח תשלומים, כפיצוי מוסכם קובע ומוערך מראש....". ובסעיף 9.1 נכתב שהתובעת תשלם לנתבעים פיצוי בסך 9,000 ₪ עבור כל חודש של איחור במסירה.

לכאורה היה מקום לומר שפיצוי בשיעור כזה הוא בגדר אסמכתא, אלא שאנו סבורים שהוא איננו חריג ביחס לעלויות ולעגמת הנפש של הנתבעים שלא יכלו לגור בדירה במשך חודשיים מעבר לתאריך שסוכם (כפי שנפסק בפס"ד ארץ חמדה גזית תיק מס' 74005 סעיף סט-עא).

כאמור, מועד המסירה היה אמור להיות 10/12/15 והמסירה בפועל היתה בתאריך 6/2/16. נמצא שהתובע איחר בחודש ועוד כ-27 יום , וממילא הוא חייב 17,000₪ עבור האיחור במסירת הדירה.

4.      תשלום עבור ימי שמירה נוספים

טענות הנתבעים: הנתבעים תבעו 5,400 ₪ עבור ימי שמירה ששולמו על ידם (18 ימים * 300 ₪ ביום). לטענתם, התובע התחייב בנספח לחוזה לשלם עבור 10 ימי שמירה (הוסכם שיהיו 60 ימי עבודה, מתוכם ישמרו הנתבעים 50 ימים והתובע 10), ובנוסף היו 8 ימי עיכוב באשמתו, שעליהם עליו לשלם. כראיה נוספת לטענה שעל התובע לשלם על ימי שמירה, ציטטו הנתבעים מדוא"ל שכתב התובע, לפיו "הפיצוי בגין איחור לא יכול לעלות בכל מצב על 3,600 ₪ לאחר קיזוז ימי שמירה".

עוד טענו הנתבעים, כי בשיחה מוקלטת נשמע התובע מודה כי הוא חייב להם כסף עבור ימי השמירה וכי יש לקזז זאת משכרו.

טענות התובע: בדיון השלישי (עמ' 9-10 בפרוטוקול) הסביר התובע את הודעת הדוא"ל הנ"ל, וטען כי כחלק מפשרה הוא הסכים להתקזז עם הנתבעים על חלק מהתשלום, וכי הסכמתו לקזז 3,600 ₪ הביאה בחשבון את ההוצאות שהיו לנתבעים על השמירה, אך מדובר בהצעת פשרה ולא בתשלום שהוא היה חייב בו.

לטענתו נושא השיחה המוקלטת לא היה תשלום על ימים בהם הוא היה צריך לשמור, אלא על ימי איחור שהוא הסכים לשלם עליהם תשלום מופחת כפשרה – תשלום עלות השמירה בימים אלו ולא תשלום על איחור. לטענתו לא דובר שם על ימי שמירה שבאחריותו בהם הנתבעים שמרו עבורו.

דיון והכרעה: המוציא מחברו עליו הראייה, ובמקרה זה נטל הראיה על הנתבעים. אמנם, יש רגליים לדבר שחלק מהאיחורים היו באשמת התובע, וכפשרה על השבועה, בית הדין מחייב שליש מהתביעה על השמירה, סה"כ 1800 ₪.

לסיכום: כפיצוי עבור איחור במסירה ועבור הוצאות השמירה על התובע לשלם לנתבעים 18,800 ₪.

ח.    שעוני השבת לתריסים

גם בעניין זה נקבע בפסק הדין החלקי כי על הצדדים להגיש השלמות טיעונים.

טענות הנתבעים: לטענת הנתבעים, המפרט כלל שני שעונים בלוח, כאשר כל אחד מהם אמור לשלוט על 4 תריסים. כיון שהתובע לא ביצע את השעונים, מגיע להם זיכוי. התובע אף לא השאיר מקום לשעונים בארון החשמל. לטענת הנתבעים, שעוני השבת כלולים בתוספות שסוכמו בפגישה בסוף נוב' 2016 ושולמו אחר כך. לכן הם דורשים לזכות אותם עבור התקנת שני שעוני שבת בלוח בסך 3000 ₪.

בנוסף, הנתבעים הזמינו חשמלאי שיתקין שעונים, אלא שכאמור התובע לא השאיר מקום לשעונים בלוח ולא הכין תשתית לחוטים בקיר. לפיכך, לא נותרה להם ברירה אלא להתקין שעון נפרד לכל אחד ואחד מהתריסים. ואכן, בפועל החשמלאי חצב בקירות והתקין לכל תריס שעון נפרד.

לכן לדעתם על התובע לזכות אותם בתשלום על עבודת החשמלאי – חציבת תעלות ל-8 תריסים, בעלות של כ- 1000 ₪ לתריס, סה"כ 10,500 ₪.

טענות התובע: לטענת התובע המפרט המקורי אמנם כלל 10 שעונים, אך במפרט המתוקן היו רק שני שעונים, כאשר כל שעון שולט בתריס אחד. הנתבעים אף הזמינו מהתובע רק שני מנועים לתריסים, משום שרצו רק שני תריסים חשמליים. אם כן, ברור שהסיכום היה רק על שני שעונים שיפעילו רק שני תריסים. כמו כן ישנן סתירות בדברי הנתבעים עצמם בשאלה כמה שעוני-שבת לתריסים מגיעים להם. בנוסף, אין מקום לחיוב התובע בנזקים העקיפים שנגרמו לנתבעים עקב עבודתו של התובע.

גם אם על התובע לשלם על התקנת השעונים, הסכומים שבהם הנתבעים נקטו הם מופרזים. תשלום של יותר מ-1000 ₪ לכל שעון הוא מוגזם, ואם בית הדין יחייב בתשלום, הרי שהוא צריך לחייב לפי סכום של בין 500 ל- 750 ₪ לשעון.

הכרעת הדין: נפתח בכך שהנתבעים ביקשו פיצוי כפול על אותו ליקוי: גם זיכוי על אי ביצוע עבודה (3000 ₪) וגם עלות הביצוע שלה (12,000 ₪). ולכן ברור שלכל היותר על הנתבעים לקבל פיצוי בסך 12,000 ₪ עבור עלות השלמת העבודה לטענתם, .

לגופו של עניין, שני הצדדים מסכימים שהתובע התרשל בעבודתו, משום שהוא לא השאיר מקום לשעוני שבת בלוח החשמל; לא יצר חיווט מלוח החשמל לתריסים, אפילו לא לשני התריסים שהוא מודה שהוזמנו כחשמליים. בעקבות זאת, נדרשו הנתבעים להוצאות גדולות.

לכאורה מדובר בהוצאות שהן בגדר גרמא. אמנם, נחלקו האחרונים (נתיבות המשפט קפג,א והחתם סופר ה, קעח, וראו עוד: הרב חיים בלוך, נייר עמדה מס' 13: פיצוי על מניעת רווח, אתר דין תורה[1]) לגבי דין חיוב קבלן בנזקי גרמא שנוצרו בגלל שהתרשל בעבודתו. במקרה שלנו נראה שיש לחייב את התובע בכחצי מהסכום אותו שילמו הנתבעים, וסך הכל ב-5,000 ₪. בית הדין משקלל את העובדה שיתכן שעלות התיקון היא גבוהה מהמקובל, וכמו כן שיש דעות שאין לחייב את התובע בנזקי גרמא, והוא חייב רק לצאת ידי שמים. סכום זה כולל גם את הזיכוי על שני שעוני השבת שהיה אמור התובע לבצע.

סך הכל חייבת התובעת לנתבעים עבור אי ביצוע שעוני שבת סך 5,000 ₪.

ט.    התביעה הנגדית

1. דו"ח מהנדס א'

הנתבעים הגישו לבית הדין דו"ח של מהנדס א' (להלן "דו"ח א''") שסקר את הליקויים והחוסרים, ותמחר אותם ע"פ מחירון דקל. בסך הכל הוא העריך את עלות תיקון הליקויים שהיו בבית בסך של 193,817 ₪ כולל עלות פיקוח הנדסי ומע"מ. בדו"ח מפורטים ליקויים וחוסרים רבים שנפרט אותם להלן בטבלה. הדו"ח עוסק גם בחלק מהמחלוקות שנידונו לעיל.

כפי שכתבנו לעיל, בית הדין אינו מקבל את דו"ח א' כראייה, אלא מתייחס אליו כחלק מכתב התביעה הנגדית של הנתבעים, ונותן לטענותיהם על בסיס הדו"ח משקל של טענת ברי[2]. לכן בנושאים שבהם התובע מכחיש או לא יודע, ואין אפשרות לברר את הדברים, יש לפשר בין הצדדים במקום שהדין מחייב שבועת היסת.

הנתבעים תבעו 15% נוספים על הסכום הכללי בדו"ח א' משום שהם שימשו כקבלנים בעצמם לגבי העבודות הנוספות. בנוסף, הם תבעו מע"מ על כל הסכום.

בית הדין ביקש מהנתבעים להגיש דו"ח מתוקן, ובו פירוט מה בוצע כבר מכל מה שמופיע בדו"ח א'. הנתבעים הגישו דו"ח כאמור. לאחר מכן, בית הדין ביקש מהנתבעים להגיש קבלות על הנ"ל, ואיפשר לתובע להגיב על הקבלות, וכך נעשה.

בית הדין ביקש ממומחה בית הדין לתמחר את הסעיפים השונים הדורשים תמחור. המומחה ערך סיור בבית משפחת הנתבעים בנוכחות הצדדים[3] ובנוכחות הדיין הרב כהנא. בתאריך י' באלול תשע"ח הגיש המומחה את חוות דעתו ואת התשובות לשאלות בית הדין. תשובותיו ישולבו בהמשך פסק הדין. לצדדים ניתנה זכות תגובה על חוו"ד של המומחה, אך הם לא הגישו כל תגובה. לקראת סוף הזמן המיועד לסיכומים, התובע פנה למזכירות בית הדין בבקשה לחקור את המומחה, אך בית הדין החליט כי בגלל השיהוי בבקשה זו, אין להיענות לה. על כן המומחה לא נחקר על ידי הצדדים. במהלך כתיבת פסק הדין התברר שישנם פריטים מסוימים בהם המומחה לא הכריע. בית הדין ביקש השלמת טענות מהצדדים והמומחה הגיש גם הוא השלמות.

3. מפרט טכני ותוכניות

בית הדין ביקש מהצדדים הסבר להבדלים בין המפרט הטכני ובין התוכניות. הצדדים הגישו את טענותיהם. בית הדין שאל גם את המומחה לגבי סתירה בין מפרט לבין תוכניות, וכמו כן האם יתכן מצב שבו הקבלן טוען שתוכניות אינן מחייבות אותו (כמו שטען התובע, שהנתבעים ויתרו לו על עבודות מסוימות הכתובות בתוכניות), תשובת המהנדס היא:

המקור עליו אני מבסס את דבריי הינו מפרט המכר הנובע מחוק המכר ביחס לקניית דירה מקבלן.

אמנם במקרה שלנו מדובר על שיפוץ ולא על קניית בית מקבלן אך ניתן להקיש וללמוד מחוק המכר וממסמך 'מפרט המכר' עם תכניותיו על הליכי תכנון השיפוץ הנדון כאן.

מפרט המכר המחוייב מכח 'חוק המכר' מחייב לצרף אליו את כלל התכניות הרלוונטיות ,

ניתן להסביר, שהתכניות מביאות בצורה ויזואלית את כל המוצע במפרט ועל כן התכניות הינן חלק בלתי נפרד מהמפרט והקבלן מחוייב לבצען.

במקרה שלנו מדובר על ביצוע שיפוץ;

הנהוג הוא שהקבלן מבצע סיור מקדים, מבין את צרכי הלקוח, מקבל מהמזמין תכניות שונות ועל פיהן נותן הצעת מחיר.

במקרה הנדון, בוצע חוזה הכולל מפרט מכר אך לפי הנכתב בסיכומי הדיונים: הנספחים למפרט (תכניות ביצוע) הגיעו בהמשך.

אמנם קיימת התייחסות בחוזה (פרק ה'הגדרות', סעיף 'הנספחים' בהן נרשם כי "כל התכניות הנלוות יהיו חלק בלתי נפרד מההסכם"), אך מכיוון שהתכניות הינן הבהרה למפרט הכתוב ונועדו להמחיש את ישום המפרט אין לומר ש'התכניות גוברות על המפרט' , אלא הן רק מבארות אותו – ולכן על הקבלן לבצע את התכניות המצורפות.

סתירה בין מפרט לתכניות:

על אף שלא אמורות להיות סתירות בין המפרט ותכניותיו ובין תכניות הביצוע הרי שבענף הבניה קיימות סתירות רבות בין המפרט ובין תכניות הביצוע.

בטרם הביצוע על הקבלן והיועצים השונים לבצע תיאום בין התכניות ובין המפרטים כדי לוודא התאמה הנדסית וכלכלית בין התכניות למפרט. במידה וקיימות סתירות יש לדווח עליהן ולקבל הנחיות מהיועצים.

במידה וקיימת סתירה עלינו לברר מהי הסתירה:

במידה ויש קשר הגיוני בין המפרט ובין תכניות הביצוע (לדוגמא: במקום 10 נקודות חשמל במפרט, בתכניות הביצוע נדרשו 12 נקודות חשמל (שההפרש עלות בין המפרט ותכניות הביצוע הינו נמוך) – הרי אין כאן סתירה עקרונית ועל הקבלן לבצע את העבודה כחלק מההתחייבות.

במידה והקשר הוא לא סביר (לדוגמא: במקום 10 נקודות חשמל במפרט, בתכניות הביצוע מופיעות 50 נקודות (שהפרש העלות הינו גבוהה, או שנדרש ביצוע אלמנט יקר משמעותית) הרי יש כאן סתירה ממשית בין המפרט ובין התכנית לביצוע. במצב זה נהוג שהקבלן מציף את הפער אל מול המזמין ויכול לטעון שיש כאן סעיף שאין הוא חייב לספק.

לסיכום: כל עוד קיימת זיקה ישירה בין המפרט ובין התכניות על הקבלן לבצע לפי התכניות

ביצוע לא לפי תכניות:

תכניות הביצוע הן הקובעות ולפיהן יש לבצע.

ייתכנו שינויים (בעיקר במצב זה של 'עבודה קטנה' בה יש גישה ישירה בין המזמין לאנשי הביצוע) בהן ייתכן ובשיח בין הצדדים ייבוצעו שינויים קלים ללא תיעוד.

לסיכום:

שינויים קלים (כגון הזזת שקעים, הזזת פתחים, גוון צביעה של קירות) ייתכן ויבוצעו ללא עדכון תכניות.

שינויים משמעותיים: צבע ריצוף, פריסת ריצוף, כיווני דלתות וכו' – יש לבצע בהתאם לתכניות.

לסיכום: לפי דברי מומחה בית הדין במקרה שיש סתירה בין המפרט לתוכניות, יש לנסות וליישב ביניהם ולבצע על פי התוכניות, כל עוד ההפרשים ביניהם אינם גדולים. ב" עבודות קטנות" כמו זו שבמחלוקת לפנינו, יתכן שיש שינויים קלים ללא תיעוד אך שינויים גדולים ייעשו רק בתוכניות עצמן.

4. העקרונות שנקבעו בפסק הדין החלקי

1. לגבי הפריטים בהם התובע טוען כי הוא איננו אחראי לליקוי, הדברים ייבדקו על ידי המומחה ויוכרעו על ידי ביה"ד.
2. תמחור – לעיל נקבע כי ע"פ החוזה הנתבעים זכאים לפיצוי בשיעור עלות התיקון על ידי בעל מקצוע שיישכר על ידם. ולכן בכל מקום בו טען התובע שיש לתמחר לפי עלות לתובעת, הטענה נדחית.
3. בפועל, חלק מהליקויים והחוסרים תוקנו על ידי בעלי מקצוע וחלק לא תוקנו. במקרים בהם בוצע תיקון ועלותו ידועה יזוכו הנתבעים בהתאם לעלות בפועל. יש לציין כי בדו"ח א' נוסף מע"מ לכל תשלום, ואילו חלק מבעלי המקצוע היו "עוסק פטור", ולפי הקבלות שהוגשו לבית הדין הרי שחלק מהם אינם משלמים מע"מ, או שחלק מהתשלומים שולמו במזומן, ולא ברור ששולם עליהם מע"מ. בכל מקרה אין לדברים אלו נפקות מעשית, אלא רק לעניין התמחור של מה שלא נעשה, משום שבית הדין כבר קבע כי על כל עבודה שהתבצעה תתקבל תמורה מלאה לפי הסכום ששולם. בהתאם לכך בית הדין ביצע פשרה ביחס למע"מ בחישוב הסופי.
4. בית הדין יתייעץ עם מומחה בית הדין לגבי הוספת מחיר פיקוח ומחיר תוספת קבלנית על העבודות שכבר נעשו, או על העבודות שעתידות להתבצע, והדבר יוכרע בפסק הדין הסופי על ידי בית הדין.
5. בנוגע לפריטים שטרם תוקנו או הושלמו, יתמחר מומחה ביה"ד את עלות התיקון הסבירה לנתבעים. כאשר הכוונה לעלות קבלן שיבצע את כל התיקונים, ממילא, אין צורך בתוספת פיצוי עבור ניהול העבודה כיוון שהיא כלולה בעלות הקבלן שינהל את העבודה.

בית הדין פנה למומחה בית הדין לגבי הוספת מחיר פיקוח ותוספת קבלנית, וזו תשובתו:

1.       כנכתב בסיכומי ביה"ד – כל הוצאה שנדרשה להשלמת העבודות אותן לא ביצע הקבלן, יכולה להיתבע לתשלום מהקבלן.

2.       המצב בו המזמין נאלץ לנהל בעצמו את העבודות אינה הופכת אותו לקבלן והדרישה לתוספת 15% אינה מקובלת.

עם זאת על בתמחור העבודות לא כללתי את המחירים אותם נדרש בעל הבית לשלם עקב אי הימצאות קבלן, כגון: אובדן ימי עבודה, הוצאות נלוות – ומקובל לדרוש מקבלן שעוזב את עבודתו לשלם למזמין את העלויות הנ"ל.

3.       פיקוח הנדסי – עלות 10% פיקוח הנדסי היא העלות המקובלת בשוק.

כלומר, מומחה בית הדין קבע כי אמנם אין להוסיף 15% על תמחור התיקונים בנוסף לעלות קבלן. אלא שיש להוסיף פיצוי עבור אובדן ימי עבודה עבור תיקונים שנעשו ללא קבלן. זאת, משום שזו המטרה שלשמה מזמינים קבלן, על מנת שאדם לא יצטרך להתעסק בעצמו בכל העיסוקים הללו. לכן בבואנו להעריך את עלות השלמת העבודות יש להתייחס גם לעלות הקבלנית של עבודות שבוצעו בפועל ללא קבלן.

בית הדין יסכם את הסכומים שאותם יש להשלים, ולאחר מכן יוסיף עליהן את העלות הקבלנית המוערכת, שתהיה פחותה מ- 15% אך תתחשב בימי העבודה ובהוצאות הנלוות, ולפי סמכותו של בית הדין לפסוק פשרה הקרובה לדין[4].

5. פירוט החוסרים

פירוט החוסרים נעשה בצורת טבלה עם התייחסות לפסק הדין החלקי, לחוות דעת המומחה ולהכרעת בית הדין כאן.

מומחה בית הדין לא קיבל לידו את דו"ח א' עם הסכומים אותם הוא כתב ושעל בסיסו הוגש כתב התביעה הנגדית, ובמספר מקרים תמחר בסכום הגבוה מהסכום אותו נקב א'. מבלי להאריך בעניין זה נציין שישנה מחלוקת אחרונים האם ניתן לזכות אדם בסכום הגבוה ממה שהוא תבע, או שמא יש כאן מחילה של התובע (ראו רמ"א חו"מ יז, יב, ש"ך ונתיבות המשפט שם). במקרה זה אנו סבורים שיש מקום לחייב על פי המומחה גם מעבר למה שקבע א', כיוון שקביעתו של א' בוודאי איננה מעידה על מחילה של התובעים אלא על הסתמכות שלהם עליו. בנוסף, אנו סבורים שמסתבר שדברי האחרונים על כך שלא ניתן לזכות אדם בסכום הגבוה זה שתבע אמורים בנוגע לסך כל התביעה ולא ביחס לכל אחד מסעיפיה השונים.

וכעת נעבור לפרטי התביעה:

5. פירוט הליקויים

עבודות שלא בוצעו כראוי/לא הושלמו.

6. תוספות (שלא היו כלולות בדו"ח א', יסומן כ-20.1, 20.2 וכו'):

סך כל הזיכויים על פי הטבלאות לעיל – 31,045 ₪.

נותרו לנו הסעיפים שכתבנו לעיל שנתמחר להלן, כל סעיפים אלו בוצעו על ידי מר ד', סך הכל קיבל מר ד' תשלום של 10,750 ₪ על עבודתו לפי הפירוט שהוגש לבית הדין הכוללים סעיפים אלו, ועוד סעיפים שיפורטו להלן:

מסיכום של סעיפים: 2.1, 2.2, 2.6, 2.9, 2.11, 4.1, 4.2, 4.3, 4.5, 4.6 וסעיפי הליקויים 1.3,6.2 שבוצעו על ידי מר ד' כחלק מעבודתו, בית הדין זיכה את הנתבעים ב- 6,160 ₪.

לכך יש להוסיף את סעיף 2.4 שנעשה על ידי מר ד' ותומחר על ידי מהנדס הנתבעים ב-2000 ₪ וסעיף 6.4 שתומחר ב 800 ₪ והתשלום לא אושר על ידי בית הדין. כל זה עולה לסך כ- 9,000 ₪, כך שאת היתרה בסך 1,750 ₪ יש לזקוף על סך התשלומים האחרים שעשה, בגלל הספיקות שיש לבית הדין , בית הדין מזכה את הנתבעים בעוד 900 ₪.

סך הכל זיכוי לטובת הנתבעים בסעיף זה: 32,305₪

המחירים שנתן מומחה בית הדין אינם כוללים מע"מ, אך כיון שידוע לבית הדין כי חלק מבעלי המלאכה קיבלו שכר במזומן או כעוסק פטור, כפשרה, בית הדין מחליט על תוספת של מע"מ בשיעור 2,500 ₪. על עלות זו יש להוסיף לפי חוו"ד המומחה ימי עבודה והוצאות נלוות: 4,000 ₪ לפי הערכת בית הדין כפשרה (וזאת כחלופה לתוספת עלות קבלנית שהנתבעים תבעו בתביעה הנגדית).

סך הכל: 38,805₪ זיכוי לטובת הנתבעים

י.       סיכום תשלומים

להלן סיכום ההכרעות של בית הדין:

סך הכל מסיכום כל התשלומים עולה כי לנתבעים קיים זיכוי בסך 118,096₪, מזה יש להפחית 93,000 ₪ שהוא הסכום שאותו היה צריך להשלים לתובע עבור השלמת העבודה, אם היתה נעשית על ידו, וסך הכל חיוב התובע הוא 25,096₪.

יא. הוצאות משפט

שני הצדדים התנהלו בצורה סבירה במהלך הדיונים, במקרה כזה בית הדין מחלק את האגרה שוה בשוה, התובעים שילמו 1243 ₪ ואילו הנתבעים שילמו 3251 ₪, לכן על התובעים להעביר לנתבעים

 1,004 ₪.

לגבי עלות המומחה היא התחלקה שוה בשוה בין הצדדים, ובית הדין משאיר את המצב על כנו.

סך הכל בסעיף זה על התובעים להעביר לנתבעים סך של 1004 ₪.

יב.  החלטות

בית הדין מחליט כי:

1. על התובעים, להעביר לנתבעים 25,096 ש"ח תוך 35 ימים עד לתאריך כ"ה בטבת תש"ף, 22 בינואר 2020.
2. בנוסף על התובעים להעביר לנתבעים סך של 1004 ש"ח עבור הוצאות המשפט.
3. סך הכל על התובעים להעביר לנתבעים סך של 26,100 ₪ עד לתאריך כ"ה בטבת תש"ף, 22 בינואר 2020.
4. על פסק דין זה ניתן לערער תוך 30 יום מפסק הדין. על פסק הדין החלקי לא ניתן לערער.
5. פסק הדין ניתן בתאריך כ' בכסלו תש"ף, 18 בדצמבר 2019

 

בזאת באנו על החתום