כתב סירוב לנתבע שאינו רוצה לדון בעירו

פסקי דין ירושלים, כרך ז עמ' יז

פסקי דין ממו״ר הגאון רבי ברוך יצחק לוין זצ״ל

רב ור״מ ״מקור חיים״, מייסד וראש בית הדין לממונות בירושלים

בנידון אימתי כותבים כתב סירוב לנתבע שאינו רוצה לדון בבית דין בעירו

המקורות להלכה

הנה ברמ״א סי׳ יד סע' א פסק:

"אבל כבר נהגו בזמן הזה שכל זמן שיש בי׳׳ד בעיר אין אחד יכול לכוף חבירו שילך עמו לבי״ד אחר, כי אין לנו עכשיו בי״ד הגדול או בית הועד, ולכן לא יוכל לדחותו וכו׳" עכ״ל.

וכתב רמ״א בתשובה סי׳ עג דאף דנהג דהתובע הולך אחר הנתבע אפילו לבי״ד דזוטרא מבי״ד של עיר התובע, מ״מ אם התובע מוצא לנתבע בעירו יכול להכריחו שידון עמו בעיר עכ״ל (הובא בתומים).

ובתשובות רמ״ץ חו״מ סי׳ ה וז״ל:

"ולדינא נראה דכל זמן שיש להנתבע פתחון פה לטעון לילך למקום אחר כגון לבי׳׳ד הגדול דלדעת קצת פוסקים גם הנתבע יכול לומר כן מעיקרא דדינא, או כששני בתי הדינים בעיר אחת ורוצה הנתבע לדון לפני הקטן כדעת הסמ״ג, ודאי דהדין עמו ומצי למימר קים לי כהך דעה. ולחומר איסור לדון בדיני אומות ודאי דאין להתיר לשכנגדו ללכת בערכאות. ואף שהרמ׳׳א בסי׳ יד מביא מתשובות מהרי״ק בשורש כא ומדברי המרדכי דעכשיו אין לנו בי״ד הגדול, ומחשש רמאין המנהג שמחוייב לדון בעיר התובע, מ״מ כיון דאינו אלא מצד המנהג י״ל דבזה לא נהגו לתת רשות לאידך ללכת בדיני או״ה וליקר שם וכו׳, אבל אם אין טענת הנתבע לבי׳׳ד הגדול וכד׳ שאין שום דעה בין הפוסקים המובא בשו״ע, אשר קבלנו עלינו ללכת אחרי דברי השו״ע כמבואר בתומים בסו״ס תכ בשם תשו׳ ח״י, ודאי דסרבן מיקרי ובפרט היכא דהבי״ד רואים שבעקבה ובמרמה מתהלך, נותנין רשות לתובע ללכת בדיני או״ה אחרי התראה כדינו".