מחויבות שוכר בתשלום ארנונה כשלא נכתב במפורש בחוזה

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ד' עמ' סג-סד

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. תיק מם׳ 293-נה

פס״ד בתביעת שוכר מבעל הבית לתשלום ארנונה שלא פורשה בחוזה השכירות ותביעה נגדית לתשלום שכ״ד

נושא הדיון

בעל הבית השכיר את דירתו לשוכר עפ״י חוזה שערכו ביניהם. בחוזה נאמר שהשוכר מחוייב לשלם ״הוצאות המוטלות על הדירה ע״י העיריה, כגון מים, שמירה, נקיון וכדומה״. טוען בעה״ב שבכלל זה גם מסי ארנונה, והשוכר טוען שאין בכלל אלא מה שבפרט, ומסי ארנונה לא פורטו בין חיובי השוכר מכיון שהם על המשכיר, ותובע החזר תשלומים אלה ששילם לעיריה במקום בעה״ב לאחר שהעיריה איימה להפסיק את המים לדירה אם לא ישלם את הארנונה.

כנגד זה טוען בעה״ב שהשוכר חייב לו עבור שכ״ד ומסי ועד בית, והשוכר טוען שקיזז חוב זה עבור חוב הארנונה ששילם.

פס״ד

טענת השוכר נדחית.

השאלה לדיון

לא פורש בחוזה התחייבות השוכר בארנונה, האם יש לחייבו מכל מקום.

תשובה

בגמ׳ ב״ב ל א העמיד רב נחמן ביד הלוקח קרקע שהיתה קרויה דבי בר סיסין עפ״י הסכם מכירה שנאמר בו כל ניכסי דבי בר סיסין מזבינא לך, ולטענת המוכר קרקע זו אינה של בר סיסין אע״פ שכך היא קרויה, ואמר רב נחמן כיון דא״ל דבי בר סיסין ומיקריא דבי בר סיסין, עליה דידיה רמיא לגלויי דלא דבי בר סיסין היא. ועי׳ תוס׳ שם סא ב ד״ה אלא בשם הריב״ם שהמשכיר בית במקום שקוראים גם לבירה בית, בית סתם כל הבירה משמע, וכשרוצים להשכיר בית אחד בלא בירה, צריכים לפרש ולומר בית אחד בלא בירה אני אומר.

ובנידון דידן שהשוכר התחייב לשלם ״הוצאות המוטלות על הדירה ע״י העיריה כגון מים, שמירה, נקיון וכדומה״, וטוען המשכיר שגם חוב הארנונה בכלל, והשוכר טוען שאינו בכלל, אילו לא היה כתוב ״וכדומה״ היה מקום לטענת השוכר שאין בכלל אלא מה שבפרט, ואין לחייבו בארנונה שהוא חוב על הדירה השייכת לבעל הבית, אבל מכיון שהשוכר התחייב בכמה סוגי חיובים של העיריה ״וכדומה״, נראה שיש במשמעותו הרחבה לחיובים נוספים המוטלים על הדירה ע״י העיריה, ובכלל זה גם הארנונה.

לפיכך טענות השוכר נדחות, ואינו זכאי לתבוע החזר תשלום הארנונה מהמשכיר, וחייב הוא בתשלום שכר הדירה ומסי ועד הבית.