שכיר שהוסיף עבודה מעצמו

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 236-נה כרך ד' עמ' קלט-קמ

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס״ד בתביעת פיצויים על ארגון מינימרקט

נושא הדיון

התובע נשכר לעבודת ארגון מינימרקט ע״י הנתבע בהסכם בע״פ, ולאחר שעבד 6 שבועות הודיע לו הנתבע שמכיון שנראה לו שלא יסתדרו ביחד בעבודה אל לו לבוא עוד לעבודה. התובע טוען שנשכר לשנתיים בשכר של 6.000 ש״ח לחודש, והפסקת עבודתו ה״ה פיטורין, והוא דורש פיצוי בגובה משכורת של שנתיים, או לחילופין 20.000$ עבור עבודתו המאומצת בארגון המינימרקט.

הנתבע משיב שמעולם לא שכר את התובע לתקופה של שנתיים, וגם לא חתם אתו על הסכם עבודה ותנאי עבודה, והוא קבל אותו לעבודת נסיון של ארגון המינימרקט, ולאחר כשבועיים חש שלא יוכלו להסתדר ביניהם, בעיקר בגלל שהתובע נהג במקום מנהג בעה״ב בלי לקבל מרות, ולאחר שהתגברו חששותיו הודיע לו על הפסקת העבודה, וע״כ אינו חייב לשלם לו פיצויי פיטורין. עוד הוא טוען שהתובע מצא מקום עבודה אחר סמוך למועד עזיבתו אצלו, וע״כ לא נגרם לו הפסד עבודה בעזיבתו. למרות זאת מוכן לשלם לו עבור חודש עבודה נוסף.

פס״ד

על הנתבע לפצות את התובע בהשלמת המשכורת של החודש שפיטר אותו, ובחודש עבודה נוסף.

השאלה לדיון

נשכר לארגן חנות בשכר חדשי מסויים, והשקיע עמל רב מעבר למה שנדרש ממנו, האם זכאי לשכר נוסף.

תשובה

בשו״ת מהרשד״ם חו״מ סי׳ שעב נשאל בדבר פועל שנשכר לעשות בגדים תמורת שכר ידוע, והפועל עבד בעמל ויגיעה ואף הרבה בעשיית בגדים מיותרות על הצריכים למלאכה, והוא לא היה חייב בזה, והיתה כוונתו ליהנות ממקצת אותו רויח, והשיב המהרשד״ם שזה דומה ליורד לשדה חבירו שאם יורד ברשות ידו על העליונה ונוטל כדרך שנוטלין אריסי העיר לשליש או למחצה בין בשדה העשויה ליטע ובין בשדה שאינה עשויה ליטע, ובב״י חו״מ סי׳ קעח כתב:

"שותף שנכנס לשדה המשותפת ועבדה, חשוב כיורד ברשות, ויראה דה״ה נמי אם משתדל בלא רשות בדבר המיטלטל המשותף, וא״כ ה״נ הוא יותר משותף היורד ברשות שדינו כאריס, וכפי הנראה לעיני בעלי עושי הבגדים בעיר הזאת שהיו נותנים לאיש נאמן כמוהו שליש או מחצה, כן יתנו לו". עכ״ל.

ואף בנידון דידן שהתובע השקיע עבודה רבה בארגון המינימרקט ועבד אף בשעות הלילה, דבר שלא היה מחוייב לעשות, ובתקופה שעבד בחנות הצליח לארגן אותה שתהיה ראויה לפתיחה, נראה שלמרות שסוכם עמו על שכר חדשי מסויים, מגיע לו תוספת שכר על תוספת עבודתו כדין יורד לשדה חבירו, וע״כ נראה לפשר במקרה זה ולפצות אותו בסכום מסויים.