טענה לטעות בחוזה
הרב ביבס שמואל
הרב שרגא ברוך
ביה״ד
לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס' 358-נד
כרך ד עמ' קמז- קמח
בהרכב
הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.
פס״ד
בתביעה לשכר טירחת עו"ד בניגוד לנאמר בחוזה שבין הצדדים
נושא
הדיון
התובע חבר
בעמותה הבונה דירות והוא בעלים של אחת מהדירות עפ״י חוזה שכתב עם הנהלת העמותה
הנתבעת. בחוזה נקבע מחיר של הדירה ונאמר שם שהמחיר כולל שכ״ט עו״ד. לאחר זמן נדרש
לשלם שכ״ט עו״ד בטענה שהשכר אינו כלול במחיר, והיתה טעות בכתיבת החוזה. הנתבעת
טוענת שחלה טעות בכתיבת החוזה ונשתרבב בו נוסח שהיה קיים בבנינים אחרים של העמותה,
מה שלא היה נכון לגבי הבנין שהתובע רכש את דירתו, וניתן להוכיח זאת מחשבונות
שהוצאו מאוחר יותר לדירה של התובע שמהם עולה שחשבון חוב הדירה אינו כולל שכ״ט
העו״ד, זאת לעומת חשבונות של הבנינים האחרים בהם נכתב מחיר הדירה כולל שכ״ט עו״ד.
פס״ד
המקורות בהלכה
איתא בגמרא גיטין יד א:
"הנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פש חמשא אסתרי גבי חד מינייהו, לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי, ואסיקנא דהוי קנין בטעות וכל קנין בטעות חוזר".
[וכתבו בתוס' שפר"ח] ור״י:
"שהיו בעלי דינים מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה דלא פש גביה מידי ומשמע מדבריהם דמנפשיה אין נאמן לומר טעיתי במה שהודיתי אע״ג דאית ליה מיגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי",
וכ״כ הרי״ף
והרמב״ם אולם גבי אחריות איפלגו בגמרא מציעא יד ר״מ וחכמים אי אחריות ט״ס הוא
ואסיקנא דאחריות ט״ס ואע״פ שאינו כתוב בשטר אנו אומרים שהסופר הוא שטעה ולא כתב כן
אבל זה לא הלוה מעותיו בלא אחריות נכסים דלא שדי איניש זוזי בכדי.
וכתב
בתשובת הרא״ש כלל סח סי׳ לב דאחריות ט״ס לאו דוקא הוא אלא בכל מילי אמרינן, גבי
ראובן שהוציא שט״ח על שמעון ולאה אשתו וטעה הסופר במקום שהיה לו לכתוב לאה כתב רחל
ושמעון ולאה בחיים ושאלו לעדים החתומים על השטר ואמרו כי יודעין בודאי כי לאה אשת
שמעון ונזכרים לעת ההלואה ושקנו מידה עם בעלה שמעון וגם מכירים בה כי היא לאה אלא
שנכתב רחל ע״י טעות סופר וגם הסופר נזכר להלואה ויודע בעצמו שטעה אם יש לעדים
להחליף השטר לכתוב אחר בשם לאה, והשיב דבכל ט״ס בשטרות חוזר ואפי׳ אם לא היו
כותבין שטר אחר והיה השטר בא לפני והיה מתברר שהיה בו טעות סופר הייתי מכשירו
כדאמרי׳ אחריות ט״ס הוא ואפי׳ לא נכתב אחריות בשטר גובה מן הלקוחות דאמרי׳ מסברא
לא שדי איניש זוזי בכדי וצוה לכתוב בו אחריות וטעה הסופר ולא כתבו וכ״ש כאן
שיודעים העדים שטעו שיכתבו שטר אחר.
וכ״פ הרמ״א בסי׳ מט סעי׳ א, וראה עוד כתובות קד ב.
אמנם אם
כתב מקצת אחריות ולא פירש את כולה, כגון שפירש האחריות רק מנכסים שהיו בידו באותה
שעה ולא פירש אותה גם על נכסים שעתיד לקנות, כתב הנ״י ב״ב קנז בשם הריטב״א וכ״פ
הרמ״א בשו״ע סי׳ קיב סעי׳ א שאין אומרים ע״ז טעות סופר, אע״פ שאילולי היה כותב אחריות
בכלל היינו אומרים - לדעתם - אחריות טעות סופר גם על נכסים שעתיד לקנות, שמכיון
שפירש מקצת אנו אומרים מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב.
והנה בנידון דידן נראה שכיון שפירט בחוזה את הדברים הכלולים
במחיר ואת הדברים שאינם כלולים בו, אין אומרים שבחלק מהם יש טעות סופר, ולמרות
שבחשבונות המאוחרים מפורש שהמחיר אינו כולל שכ״ט עו״ד, ורק בחוזה נכתב שכולל שכ״ט
עו״ד, מ״מ החוזה שנחתם ע״י שני הצדדים הוא הקובע, ולא חשבונות שנכתבו ע״י המוכר
באופן חד צדדי.