קבלת עדים שלא בפני בעל הדין

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 303-נו כרך ד עמ' רא-רב

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס״ד לקבל עדים שלא בפני בע״ד

נושא הדיון

התובע טוען שהמוסד הנתבע לקח ממנו הקצבות ממשרד הדתות עבור תלמידים שהיו רשומים אצל התובע, והנתבע מציג חתימות של התלמידים המאשרים שהם תלמידים במוסד של הנתבע ולא במוסד של התובע. טוען התובע שהחתימות ניטלו מהם שלא כדין ומתוך אונס, ומבקש להביא כמה מהם כעדים, אלא שהוא מבקש להביאם שלא בנוכחות הצדדים משום שלדבריו הם חוששים מהנתבע שיפסיק להם את ההקצבה מהמוסד אם יעידו כנגדו. הנתבע מתנגד לכך.

פס׳׳ד

אפשר לקבל עדים שלא בפני בעלי הדין אם הם חוששים להפסד ממון.

השאלה לדיון

האם יש מצוה על עד להעיד בדיני ממונות כשהוא חושש מהפסד ממון.

תשובה

בשו״ת אבקת רוכל סי׳ קצה בטענה השמינית כתב הרב שאפי׳ אם אין בדבר סכנת נפשות אלא סכנת ממון בלבד היה מותר לכבוש עדותו אפי׳ אם היה ראוי להעיד, ואין אומרים לזה הפסד ממונך כלי שיזכה חברך בממון, שהרי אין אדם חייב להעיד על חבירו אלא מדין גמילות חסדים כמש״כ נייי פ׳ הכונס בשם הרא״ה, ואין גמילות חסדים שיפסיד אדם ממונו בשבילו, דיותר הוא חייב להיות חס על נכסיו מעל נכסי חבירו, וכדאשכחן במשיב אבידה. ועי׳ שו״ת המבי״ט ח״א סי׳ רפג ועזר משפט סי׳ כג.

לפיכך בנידון דידן שהעדים חוששים מפני איבוד התמיכה שלהם מהמוסד של הנתבע, הגם שהדברים לא הוכחו, אבל רגלים לדבר יש, ע״כ מן הדין פטורים הם מהגדת העדות, ולפיכך נראה שאפשר לקבל עדותם שלא בפני בעלי הדין כמו שפסק הרמ״א בשו״ע חו״מ סי׳ כח סעי׳ טו לגבי בע״ד אלם.