נזק מי גשמים

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 247-נו

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. 

פס״ד בתביעה משכן על תיקון ליקויי בניה בגלל נזילת מי גשמים דרך דירתו

נושא הדיון

התובע גר בדירה הבנויה במדרון ההר למטה, ובמעלה ההר מעליו בנויה דירתו של הנתבע. הקבלן שבנה את הבתים לא סיים את מלאכת התשתית של ניקוז מי הגשמים, ועקב כך יורדים הגשמים ממעלה ההר ומתנקזים לחלל ביתו של הנתבע ומשם מחלחלים לביתו של התובע למטה. התובע השקיע מכספו בתיקון הדבר בכמה מקומות סמוך לדירתו, והוא תובע מהנתבע השתתפות באותן הוצאות, וכן תיקון נוסף שיש לבצע, מכיון שלטענתו מי הגשמים שיורדים ממעלה ההר מתנקזים לחלל דירתו של הנתבע ומשם מחלחלים לתוך דירתו של התובע, והוא מסתמך על שו״ע חו״מ סי׳ קנה סעי׳ כ.

הנתבע טוען שאינו חייב לשלם מכיון שמדובר במי גשמים שמקורם במעלה ההר בבית של שכן אחר, ואם יש מקום לתבוע, עליו לתבוע מהשכן העליון ולא ממנו. עוד הוא טוען שאינו חייב לשלם עבור התיקונים שעשה התובע מכיון שלדעתו לא נעשו במקום שצריכים היו להיעשות, שבמקום לתקן במעלה ההר ששם מקור הבעיה, עשה תיקון למטה. ועוד, התובע כבר קבל פיצוי עבור התיקון שיש לעשות, ע״י הקבלן שהפחית לו ממחיר הדירה, וע״כ אין לו זכות לתבוע פיצוי נוסף מהנתבע. עם זאת, מוכן הנתבע להשתתף עם יתר השכנים בתיקון הניקוז במעלה ההר.

התובע משיב שאמנם מי הגשמים באים ממעלה ההר, אך הם מתנקזים לחלל דירתו של הנתבע וממנו אל דירת התובע, וע״כ הוא תובע מהנתבע, והנתבע יוכל לחזור ולתבוע מבעל הבית העליון. לטענתו התיקון שעשה היה עפ״י התיעצות עם מהנדס איטום, והוא מוכן לקבל חוו״ד נוספת ממהנדס אחר. הוא מודה שהקבלן הפחית לו ממחיר הדירה בגלל בעית הנזילות, אך לטענתו אין זה מונע ממנו לתבוע את התיקון מבעלי הבתים שמהם יורדים המים.

שוב הופיע הנתבע עם ב״כ והוא טוען שלתובע לא היתה רשות כלל לבנות חדרים בחלל הבנין שבהם היתה הנזילה אותה תיקן מכספו, מכיון שהחלל שייך לכל הדיירים, ומלכתחילה לא היה מיועד למיגורים, וע״כ לא נוקזו ממנו הגשמים. לטענתו על התובע לשלם שכ״ד לנתבע על השימוש בחלקו באותו חלל. התובע משיב שלכל דירה יש חלל מתחתיה, וכל דייר יכול להשתמש בחלל שלו, והשכנים ראו שהוא בונה חדר בחלל ולא מיחו בו, והוא מחזיק בו כבר שני חזקה. הנתבע משיב שאין לו כוונה לבנות בחלל שתחתיו, והוא טוען שהבניה של התובע היתה שלא כדין.

פס״ד

כפשרה על הנתבע לשלם לתובע סכום מסויים עבור התיקון שכבר ביצע לאטום את דירתו שמתחת למרפסת הנתבע, ולדאוג להשלמת האיטום. כל אחד מהשותפים ברכוש המשותף חייב לשלם את חלקו באיטום שמבוצע ברכוש המשותף. התביעות על החללים, נדחות.

השאלות לדיון

א. מי גשמים שיורדים מביתו של שכן עליון, האם חייב העליון לתקן את הנזק.

ב. תיקן אחד השכנים את האיטום בחלק השייך לרכוש המשותף וכולם נהנים מהתיקון, האם חייבים להשתתף אתו בהוצאות.

ג. האם יש חזקה לשותף בחצר השותפין.

תשובה

א. על מי לתקן את הגורם לנזילת מי הגשמים

כתב הרמ״א בשו״ע חו״מ סי׳ קנה סעי׳ ד בשם הריב״ש סי׳ תקיז שאם ירדו גשמים על העליה ויורדים למטה, על הניזק לתקן שלא יוזק. ועי׳ ריב״ש שם שפסק כן כדעת ר׳ יוסי בב״ב כה ב שעל הניזק להרחיק את עצמו, ושאף הרי״ף לא כתב בב״ב שם שעל העליון לתקן המעזיבה אלא בגירי דיליה כשהיו באים המים מכוחו של עליון ומחמת תשמישו כשהיה נוטל ידיו ואז הוו גירי דידיה כשאין שם מעזיבה, אבל בנידון זה שהגשמים יורדים מאליהם, אין לומר כאן גירי, ולא גרמא דגירי, שאין באין מכוחו אלא מן השמים הן יורדין, ואין זה עושה בהן דבר, וגם לא ניחא ליה לזה שירדו שם, ואינן ממונו כמו אבנו סכינו ומשאו, ואינו חפץ לזכות בהן.

והקשה הסמ"ע בס"ק טו והובא בש"ך ס"ק ג' ה

שהרמ״א סותר עצמו? בסי׳ קסד סעי׳ א שם כתב עפ״י שו״ת הרא״ש כלל קח סי׳ י שכל צרכי הגג על בעל העליה לתקן. ועי׳ שו״ת הרא״ש שם שאף ר׳ יוסי לא אמר שעל הניזק להרחיק את עצמו אלא בבור ואילן שבקל יכול הניזק לסלק עצמו ולהרחיק בורו מן האילן כ״ה אמה, ובור לא הוי כולי האי תשמיש קבוע לכן הקלו בו חכמים, וגם לא נפיש היזקא כולי האי, אבל בכולהו הרחקות דמתני׳ מודה ר׳ יוסי דעל המזיק להרחיק את עצמו כיון דנפיש היזקא וגם תשמיש הניזק קבוע ואי אפשר לו לסלק עצמו.

ועי׳ ש״ך שם שציין לדברי הב״ח שתירץ על סתירת דברי הרמ״א שבסי׳ קנה מדבר הרמ״א כשלא נתקלקל הגג אלא שאין הגג יכול לעמוד מרוב המים שיורדים עליו, וע״כ על התחתון לתקן שלא יוזק, אבל בסי׳ קסד מדבר הרמ״א כשנתקלקל הגג. ובנתה״מ ס״ק ב חילק בע״א. ועי׳ פס״ד ירושלים לדיני ממונות כרך ב עמ׳ קפג.

ב. מתי נחשבים מי גשמים לגיריה דיליה

ובמגיה לשו״ת הרשב״א ח״ג סי׳ קפא הביא מספר פרח מטה אהרן סי׳ קיב להקשות על הריב״ש מהרשב״א שם ובח״ב סי׳ קצט, שם כתב שמי גשמים הוו גירי דידיה, ודמי לחץ היוצא מן הגג וממבוי ועובר דרך רה״ר ונכנס לביתו של הניזוק, ותירץ שהריב״ש מדבר שהגשמים שנעצרים במעזיבה אינם מזיקים לאלתר אלא אחר שנבלעים במעזיבה, ששוב אינן ממונו, שאינו יכול להקדישם, ונמצא שמה שנפסדת תקרת התחתון לאו גירי דידיה נינהו, אבל בנידון הרשב״א תיכף כשיורדים מן השמים נעשו ממונו על גבי גגו, וכשיוצאים מגגו ע״י מרזב נוקבים את הכותל, ונמצא שממונו ממש מזיק. ועוד כתב המגיה שם דאה״נ אחר שיפסקו הגשמים אשר קלקלו המעזיבה חייב העליון לתקן המעזיבה גם לדעת הריב״ש, אבל מה שהזיקו הגשמים ע״י קלקול המעזיבה והפסידו התקרה אינו חייב לשלם.

ג. השתתפות בהוצאות תיקון ברכוש המשותף

בנתה״מ סי׳ קסד ס״ק א כתב שבכל מקום שיש בדבר ההוא תועלת לשניהם וא״א לתקן בעצמו כי אם בבוא התיקון גם לשני, והוא דבר שאם ימנע לעשותו יבואו שניהם לידי היזק, כופין זא״ז ליתן כל א׳ חלקו ואין הלה יכול לומר אנא לא צריכנא לתיקון זה. ואף בנידון דידן שהתובע אטם מפני נזילת גשמים בין השאר גם ברכוש המשותף, והתיקון מועיל ממילא גם לשותפים האחרים, חייבים כולם להשתתף עמו בהוצאות.

ד. חזקה ברכוש המשותף

בגמ׳ ב״ב מב ב: 

"אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכו׳, שמואל תני שותף יש לו חזקה וכו׳, והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי, לאו למימרא דשותף אין לו חזקה. לא קשיא הא מחית לכולה הא מחית לפלגא, אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא. רבינא אמר הא והא דנחית לכולה ולא קשיא הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה". 

ופסק הרמב״ם בטו״נ פי״ג ה״ח כרבינא, שאם אין בה דין חלוקה אע״פ שאכל את כולה האחד מהן כמה שנים ה״ה בחזקת שניהם. וכ״פ בטוש״ע חו״מ סי׳ קמט סעי׳ ב. וכתב הרמב״ם שותפין פ״ה ה״ח וטוש״ע סי׳ קעט שדבר הידוע לשני שותפין אע״פ שהוא ברשות אחד מהן אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אלא ה״ה בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה. ומקורו מב״ב דף ד השותפין שבנו את הכותל לאמצע וכו׳.

ולפי״ז בנידון דידן שהתובע בנה לעצמו חדר בחלל שהיה שייך לכל הדיירים, והוא אינו טוען קניתי או קבלתי במתנה, אלא שראה זאת כדבר המובן מאליו שכל דייר יבנה את החלל שאצלו, צודק הנתבע שאין לתובע חזקה באותו חלל, והגם שלא נראה שיוכל לתבוע שכ״ד על העבר, כיון ששותפין לא קפדי אהדדי, מ״מ אינו יכול לתבוע תיקון נזקי הגשמים לאותו חלל שנטל לעצמו בלי לקבל רשות יתר השכנים.

הרב אברהם דוב לוין.