חוזה מפרט או הוראות מפקח - מה גובר על מה לגבי קבלן? פסק דין 2

בס"ד, ‏ז' בשבט תשע"ו

‏17 ינואר 2016

תיק 73081

פסק דין חלקי מס' 2

לפסק דין חלקי מס' 1

לפסק דין סופי

ולהחלטה בבקשת רשות ערעור

בעניין שבין

א.      רקע והחלטות קודמות

התובעת היא חברה קבלנית שבנתה את ביתו של הנתבע (להלן, הבית). התובעת תבעה את הנתבע והלה תבע אותה תביעה נגדית.

בתאריך ז' אדר תשע"ה, ‏26 פברואר 2015, הוציא בית הדין פסק דין חלקי ראשון (להלן, פס"ד חלקי א'), שעסק בשאלה מה מחייב את התובעת: החוזה, המפרט או הוראות הפיקוח? החלטת בית הדין בעניין היתה:

1. לגבי פריטים בלתי סבירים המופיעים במפרט התובעת פטורה מזיכוי.
2. לגבי פריטים סבירים שלא בוצעו התובעת תזכה את הנתבע בשיעור שליש עלותם.
3. לגבי זיכויים על ארונות מטבח ושיש, ותעריף הזיכויים הנתבע יקבל זיכוי בסך החלטת הפיקוח. בנוסף שליש ההפרש שבין תעריף הפיקוח ובין התעריף שנקבע בחוזה ובמפרט, ובהיעדרו, לבין התעריף המקובל.
4. לגבי הפריטים הרלבנטיים יגיש מומחה ביה"ד תמחור לביה"ד.
5. על הצדדים להגיש תמחור של חיבור תריס חשמלי לשעון שבת ומדידה של הקופינג כמפורט לעיל עד לתאריך י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015.
6. על הצדדים להגיש סיכומים של כלל טענותיהם, מלבד אלה שהוכרעו בפסק דין חלקי זה, עד לתאריך כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015.

בעקבות זאת, התבקשו שני הצדדים להגיש סיכום של התביעות שלהם.

ב.      סיכום התובעת

התובעת סיכמה את תביעתה כך:

הפרש חובו של הנתבע בעבור הדירה (לפי חוזה בסיס מוסכם) +עבודות בגין תוספות שנדרשו ע"י הנתבע:    57,977 ₪.

בנוסף דרשנו סכום נוסף כפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעת עקב מחדלי הנתבע באי הגשת תוכניותיו במועד - עיכוב אשר גרר תשלומים שנאלצה לשאת בהם התובעת ולשלם לדיירים הנוספים בבניין לאור עיכוב  שנגרם במסירת הדירות להם, שהועמד על סך של 13,000 ₪.

סה"כ חוב הנתבע 70,977 ₪.

התובעת תוסיף ותטען כי את הפיצוי בגין עגמת הנפש מתבקש ביה"ד הנכבד לאמוד ולפסוק בעניין  והכל לפי שיקול דעתו וראות עיניו.

אנו חוזרים ומבקשים מבית הדין הנכבד לחייב את הנתבע על עוגמת נפש והוצאת דיבה על חברתנו במשך כל הדיונים וגם בכתב, עת השחיר פנינו בטענות כביכול קיבלנו תמורה מהפיקוח ומהאדריכלית, ודרישה לקבלת ערבות הבעלים כי החברה במצב קשה, סכום הפיצוי יקבע ע"י בית הדין.

בנוסף, הגישה התובעת התייחסות קונקרטית לדוח המומחה שתפורט לקמן.

ג.       סיכום הנתבע

1. איחור במסירת הדירה. סך 1000 ₪ לכל שבוע פיגור במסירת הדירה, סה"כ 22,000 ₪.

2. בניה לקוייה/חוסרים. בניה שלא לפי התקן ו/או שלא לפי התכנון.

פרק זה מפורט בעמ' 13-16 לכתב התביעה (הנ"ל). בחוות דעתו מתייחס המומחה לרוב סעיפי התביעה. יצויין שחוות דעת המומחה אינה מתייחסת כלל לסעיפים 18 -22 בפרק זה (עמ' 16 לכתב התביעה).

3. רשימת מיפרטים חסרים עפ"י מסמך הקרוי "מפרט דירתי מסמך ג-2"

4. בסעיף 26.5 לחוזה (עמ' 21) התחייב הקבלן להמציא לנו תכנית  AS MADE   + תיק מתקן. עד היום חרף פניותינו הרבות. לא הומצא.

5. פרק ד. לכתב התביעה שונות, (עמ' 17 לכתב התביעה ומחצית עמ' 18) מכיל 3 סעיפי תביעה שאף הם ממתינים להחלטת ביה"ד: זיכוי בגין שיש ומטבח וטענות בנוגע לחיוב במע"מ.

5. דרישה לתיקון סעיף חיפוי המעקה בעץ.

ד.      נושאי הדיון

כעת עלינו להכריע בכלל המחלוקות, ובכלל זה:

1. יתרת החוב של הנתבע.
2. חוסרים – התייחסות לתמחור הסעיפים שהוזכרו בפס"ד חלקי א' והועברו למומחה לצורך תמחור, כולל עלות שעון שבת לתריס חשמלי וקופינג.
3. ליקויים – התייחסות לדוח המומחה בעניין.
4. חיוב במע"מ.
5. פיצוי על איחורים.

ה.      יתרת החוב של הנתבע

התובעת טענה שיתרת החוב של הנתבע עומדת על 57,977 ₪.

לעומת זאת, הנתבע טוען שיתרת החוב עומדת על 45,000 ₪, והפנה לפרוטוקול 2 שורות 25-26:

דיין:אז אתה תובע 45 + 13 סה"כ 58 אש"ח?

תובע: כן.

לאור זאת, ביה"ד מקבל את טענת הנתבע שיתרת החוב עומדת על 45,000 ₪, סכום זה כבר כולל מע"מ על פי שיעורו בעבר – 18%, כיון שגובה המע"מ נקבע על פי מועד ההספקה, שכבר היתה בעבר.

ו.        תמחור הסעיפים שהוזכרו בפס"ד חלקי א'

בעניין זה הוגשה טבלה המפרטת את תביעות הנתבע ואת תגובות התובעת. יצא דוח מומחה בתאריך 13.07.14, והתקבלה החלטה משפטית בפס"ד חלקי א'. בעקבותיו, ביקש ביה"ד השלמות ממומחה ביה"ד.

כמו כן, בסיכומים העיר הנתבע לגבי הסעיף הראשון שנפלה טעות בטבלה של ביה"ד: הנתבע טען שהמומחה קבע שהמעקה אכן הותקן באופן לקוי ויש לתקנו, זאת, בעלות של 800 ₪. בנוסף, ע"פ העקרונות שקבע ביה"ד יש לחייב את התובעת בסך שליש מעלות חיפוי המעקה בעץ. התובעת בחרה שלא להגיב לטענות. ביה"ד מקבל את טענות הנתבע בעניין זה, ופנה למומחה לקבלת הערכת עלות חיפוי בעץ.

להלן טבלה מסכמת של כל הסעיפים עליהם זכאי הנתבע לזיכוי או פיצוי (כולל התייחסות מומחה ביה"ד – כאשר ישנו מידע ממקור אחר הדבר מצוין):

*יש להעיר כי התובעת כתבה שהיא לא מחויבת לבצע שעון שבת לתריס חשמלי וכן שהיא פטורה מקופינג ע"פ התוכניות – אלא שטענות אלה כבר נדחו ע"פ העקרונות של פס"ד חלקי א'.

טענות נוספות של הנתבע לחוסרים מתאריך 11.09.14:

1.      סעיף 9.2 מפנייתנו לביה"ד מיום 11/9/14. מקלחון לאמבטיה חסר. 2500 ₪

2.      סעיף 9.3 מפנייתנו לביה"ד מיום 11/9/14. מיסתור למערכת הסולרית חסר. 3500 ₪

3.      סעיף 9.4 מפנייתנו לביה"ד מיום 11/9/14. חסר גלילה חשמלית לתריס שבחדר שירות + נק' חשמל . סך 1239 ₪ עפ"י תמחור שהוגש לביה"ד.

4.      סעיף 9.5 מפנייתנו לביה"ד מיום 11/9/14. חסר נק' ברז+ נק' ניקוז למדיח + נק' ברז למקרר סך 3000 ₪

5.      סעיף 9.7 מפנייתנו לביה"ד מיום 11/9/14. חסר נק' גז נוספת. 1000 ₪

6.      סעיף 9.9 מפנייתנו לביה"ד מיום 11/9/14. לא בוצע איטום אקוסטי בין קומה לקומה. סך 7300 ₪ (דקל 05.070.0500)

7.      סעיף 9.10 מפנייתנו לביה"ד מיום 11/9/14. תוספת זכוי למטבח. 1000 ₪

תגובת התובעת: מסרבת לשלם בטענה שהדברים לא מופיעים בתוכניות.

בנוסף, דרש הנתבע לקבל תוכניות As made, התובעת טענה שהיא מסרה תוכניות אלה, ואילו הנתבע השיב שהתוכניות שנמסרו אינן עומדות בדרישות החוזה.

כיון שהטענות הועלו לאחר שיהוי ניכר: לא כחלק מכתב התביעה שכנגד, חודשים לאחר ביקור המומחה במקום, ולפחות חודש לאחר שיצא הדוח שלו, ביה"ד סבור שהטענות אינן חלק מהבוררות, ולכן הן לא יידונו. אמנם, בהסכם הבוררות נקבע שבית הדין ידון גם בתביעות המסתעפות, אולם, יש שלב שממנו והלאה העלאת טענות נוספות איננה אפשרית. למשל, במקרה זה, כדי להכריע בשאלת התוכניות והליקויים הנוספים יש לפנות מחדש למומחה, ולכן להבנת בית הדין, מדובר בתביעה חדשה שאיננה בסמכות בית הדין כפי שהוגדרה בהסכם הבוררות.

לאור כל האמור, עבור פרק החוסרים יש לזכות את הנתבע בסך 11,035 ₪ + מע"מ.

ז.        טענות בדבר ליקויים

לאור כל האמור, עבור פרק הליקויים יש לזכות את הנתבע בסך 13,593 ₪ + מע"מ.

ח.      זיכויים נוספים

כאמור לעיל, בפס"ד חלקי א, נקבע כך:

לגבי זיכויים על ארונות מטבח ושיש, ותעריף הזיכויים הנתבע יקבל זיכוי בסך החלטת הפיקוח. בנוסף שליש ההפרש שבין תעריף הפיקוח ובין התעריף שנקבע בחוזה ובמפרט, ובהיעדרו, לבין התעריף המקובל.

כעת יש לפרוט את העיקרון לסכומים.

זיכוי על שיש

לגבי שיש נתנה התובעת לנתבע זיכוי בסך 1,500 ₪ ע"פ קביעת הפיקוח.

הנתבע דרש זיכוי בסך 8,390 ₪

המומחה קבע שהזיכוי צריך להיות בסך 4,600 ₪

בית הדין קבע שיש לתת את הזיכוי בגין קביעת הפיקוח (1500 ₪) ובנוסף שליש מההפרש בין הזיכוי שקבע המומחה ובין הזיכוי שקבע הפיקוח, כלומר: 4600 פחות 1500 שווה 3100 ₪

חלקי שלוש – 1033 ₪ + מע"מ.

הצמדת זיכוי על ארונות מטבח

הנתבע טען: "החוזה עצמו (עמ' 64 סעיף 2.8.4 ) שנושאו ארונות מטבח בלבד (ללא שיש) והסעיף מדבר במפורש שה"זכוי לדייר יהיה בגובה 10,000 ₪". עפ"י סעיף 11 לחוזה (עמ' 7) כל סכומי החוזה צמודים למדד מחירי התשומה בבניה למגורים (להלן: מדד הבניה). ולכן דורש להוסיף 11.2% "כיון שאיננו עוסקים מורשים איננו תובעים תוספת מע"מ". כאמור (בפרק ‎ו' לפס"ד זה) הנתבע דרש לקבל זיכוי של 1,000 ₪ נוספים על ארונות המטבח, סה"כ 11,000 ₪ זיכוי. ולכן דרש לקבל 1,232 ₪.

ביה"ד מקבל את טענת הנתבע שהוא זכאי להצמדה מדד תשומות הבניה, כיון שדבריו מבוססים בחוזה. אולם, כאמור התביעה לתוספת 1,000 ₪ זיכוי נוסף כבר נדחתה. ולכן יש להצמיד רק סך 10,000 ₪, ולזכות את הנתבע בסך 1,120 ₪ (לסכום זה אין להוסיף מע"מ).

ט.     מע"מ

טענות התובעת: בכל מקרה שבית הדין מכריע בעניין סכומי תשלום כל שהם, צריך להוציא את המע"מ מחישוב החשבון כי הדייר לא יכול להוציא חשבונית מס לקבלן כדי שזאת יכול להזדכות מול רשויות המס, ולכן המזמין לא יהיה זכאי למע"מ אלא אם כן הוא עוסק מורשה ויכול להוציא חשבונית מס לקבלן.

טענות הנתבע: לקראת סוף תהליך הבניה, כאשר יתרת חשבוני בספרי הקבלן, עמדה על 307,867 ₪. הועלה שיעור המע"מ ב 1% (מ 17% ל 18%) הקבלן – בלי לחשוב פעמים – חייב את יתרת חשבוני ב1% והוסיף לחשבוני  חיוב בסך של 3079 ₪... אני מתכחש לחלוטין לחיוב זה. החוזה בינינו נחתם כחוזה סגור וגמור הכולל מע"מ.

תגובת התובעת (פרוטוקול דיון 2, עמ' 9):

נציג התובע: המע"מ הוא לא שלנו. נדמה לי שהוא שילם אפילו מקדמה כדי לזכות במע"מ.

נתבע: שילמתי מקדמה כדי לחסוך להם וכדי לא להיכנס איתם לדיונים פחותים.

נציג התובע: לפני עליית המע"מ פניתי לדיירים והצעתי להם לשלם כדי לחסוך את המע"מ.

דיון:

ראשית, יש לדחות את טענת התובעת שלא להוסיף מע"מ על סעיפי התביעה הנגדית של הנתבע. מדובר בליקויים שהנתבע זכאי לתקן אותם ויידרש לשלם מע"מ או בזיכויים על סכומים אותם שילם הנתבע כאשר עליהם נוסף מע"מ. לפיכך, יש לזכות את הנתבע גם עבור המע"מ.

לגבי טענת הנתבע שמבקש לקבל בחזרה את מה ששילם בגלל עליית המע"מ, יש לעיין בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 שנקבע בו כך:

בעסקת מקרקעין

28.  (א)  בעסקת מקרקעין חל החיוב במס עם העמדת המקרקעין לרשות הקונה או לשימושו, או עם רישום המקרקעין על שמו של הקונה בפנקס המתנהל על פי דין, לפי המוקדם.

(ב)  בעבודות בניה חל החיוב במס עם השלמת העבודה או העמדת המקרקעין שבהם נעשתה העבודה לרשות הקונה או לשימושו, לפי המוקדם; הועמד חלק מהמקרקעין לרשות הקונה, חל החיוב לגבי אותו חלק מאותה שעה.

(ג)   בסעיף זה, "עבודות בניה" - לרבות עבודות חפירה, הריסה, ביוב וניקוז, הנחת צינורות, סלילת כבישים ודרכים, הכשרת קרקע וכיוצא באלה.

במקרים מיוחדים

29.  על אף האמור בפרק זה –

(תיקון מס' 41) תשע"א-2011

(1)  בעסקה שסעיף 28 חל עליה ובסוג עסקאות אחרות שקבע שר האוצר - אם שילמו סכומים כל שהם על חשבון התמורה לפני מועד החיוב על פי פרק זה, יחול החיוב לגבי כל סכום ששולם כאמור, בעת תשלומו.

לאור כל זאת, על פי החוק החיוב במע"מ חל בעת תשלום חלקי, ולכן על הקונה לשאת בהפרש בין שיעור המס הישן לשיעור המס החדש לגבי הסכומים שטרם שולמו.

כמובן שאם היה נאמר בחוזה במפורש שהקבלן יספוג את עליית המע"מ, אזי הסיכום היה גובר על החוק. במקרה זה נקבע במסמך א (הצעת הקבלן) סעיף 7 מחיר "כולל סופי ומוחלט פאושלי קומפלט". לפיכך סבר הנתבע כי הוא מוגן מפני עליית המע"מ. אלא שהסכום לא כולל התייחסות מפורשת למקרה של עליית או ירידת המע"מ, ולכן מסתבר שיש לפרש אותו כעוסק רק בשינוי עלויות מחמת דרישות הקבלן ואל מחמת דרישות חיצוניות. לראיה, באותו מסמך בסעיף 22 נכתב במפורש המחיר צמוד למדד תשומות הבניה.

בנוסף, בנספח ב-1 נקבע בראשיתו כך: "יש להתייחס לחוזה מדינת ישראל מדף 3210 תשס"ה – אפריל 2005 (לא מצורף) בשינויים ובתוספות הבאים". באותו חוזה, בסעיף 67 נאמר (ס"ק 1) שהמחיר אינו כולל מע"מ (מה שלא נכון במקרה זה), ובהמשך (ס"ק 2) שהמע"מ ישולם על פי שיעורו במועדי התשלום. סעיף זה לא בוטל ולא תוקן בנספח ב-1.

לפיכך, ביה"ד דוחה את טענת הנתבע בעניין זה, ואינו פוטר אותו מתשלום ההפרש בגין עליית המע"מ.

י.        פיצוי על איחור

התובעת טענה שנגרם לה נזק בעלות של 13,000 ₪ שנדרשה לשלם לדיירים האחרים עקב איחור שגרם הנתבע. התובעת התבקשה כמה פעמים להמציא לביה"ד אסמכתא לתשלום זה, אולם, אסמכתא כזו לא הועברה. לפיכך, בהיעדר הוכחה לקיומו של נזק כלשהוא אין מקום לדון בשאלת האחריות לנזק – והתביעה נדחית.

למרות כמה בקשות מבית הדין התובעת לא המציאה כל אסמכתא לטענתה, ולכן דינה להידחות.

הנתבע דרש בתביעה הנגדית פיצוי על איחור בסך 1000 ₪ לכל שבוע איחור, סה"כ 22 אש"ח.

קודם לדיון בטענת הנתבע, נחזור על העובדות:

1. בסעיף 12 לחוזה (עמ' 7) נכתב שהקבלן מתחייב להשלים את העבודה לשביעות רצון המלאה תוך 15 חודשים קלנדריים מיום מתן צו התחלת העבודה.
2. ע"פ צו התחלת עבודות, העבודה התחילה בתאריך 24.07.11, והיתה אמורה להסתיים בתאריך 24.10.12.
3. מסירת מפתח בוצעה בתאריך 9.1.2013.

מוסכם שהנתבע ביקש לבצע שינוי בתוכנית האינסטלציה הבסיסית, וכן שהוא הביא את התוכניות רק 3 חודשים לאחר ביצוע יציקות הבטון. מר בנימין לוריא אמר בדיון שהיתה החלטה עקרונית שלא לאפשר שינוי בצינורות 4'', ולמרות זאת הנתבע התעקש על כך וגרם לעיכוב שהוא אינו יודע את היקפו. בין הצדדים נטוש ויכוח האם השינוי גרם לאיחור במסירה.

בפרוטוקול דיון 2, עמ' 3 נאמר כך:

נציג התובעת: הגשתי טבלה שבה כתוב שהשינוי יגרום לאיחור של 30 יום.

אב"ד: האם הם התחייבו לפצות אותך על איחור?

נציג התובעת: כל מי שביקש שינוי קיבל מכתב ובו התייחסות לעלות + איחור.

אב"ד: האם הוא התחייב לפצות?

נציג התובעת: אין הסכם. אבל הזהרתי אותו מהי העלות של העיכוב. לא הפסקתי ולא התחייבתם לשלם...

דיין: לא הוכחת עדיין שנגרם עיכוב בפועל.

נציג התובעת: הוא אמר שיהיה עיכוב של 30 יום, והשבתי לו שאני לא מאשר את המחיר ולא את העיכוב.

נציג התובעת2: כל בקשה של כל דייר הוא כתב 30 יום.

דיין: נשמע את מנהל הפרויקט.

מנהל הפרויקט: לא היתה תוכנית שינויים, ואני תכננתי לו את זה ובקשתי שיהיה אישור, כי אם לא, מכון התקנים לא יאשר. בסוף המהנדס חתם על התוכנית.

דיין: תספר את הפרטים.

מנהל הפרויקט: היה צריך לעשות קווים [=קווי ביוב] חדשים לגמרי, לחצוב ולסתת. בלי לגמור את הדירה א"א להמשיך בגלל השינוי בצנרת. בינתיים הפועלים עבדו בבניינים אחרים.

דיין: בכמה זמן זה עיכב את אתכם?

מנהל הפרויקט: לא יודע. אין יומן עבודה.

כלומר, מוסכם שהתובעת הודיעה שהשינוי יגרום לעיכוב של חודש ולעלויות נוספות. הנתבע סירב לחתום על המסמך, ובכל זאת התובעת ביצעה את העבודות. התובעת טוענת גם היום שהיא אינה יודעת מהו היקף העיכוב שנגרם בגלל השינוי.

על פי ההלכה כאשר מתקיים מו"מ בין שני צדדים והם אינם מגיעים להסכמה, ולאחר מכן אחד הצדדים מבצע את העסקה, הרי שדינו כמי שקיבל את דרישות הצד השני (שו"ע חו"מ רכא, א). בהקשר זה, הסכמת התובעת לבצע את העבודה ללא חתימה של הנתבע משמעה קבלת הדרישה שלו שלא לאפשר עיכוב של חודש במסירה.

ובכל זאת, מנהג המדינה הוא שהתחייבות לשלם פיצוי על איחור במסירה נתונה לשיקול דעת הערכאה השיפוטית שדנה בעניין. לפיכך, אנו סבורים שיש להפחית פיצוי עבור שבועיים איחור בגלל השינוי שנעשה לבקשת הנתבע. וכעת החישוב:

מתאריך 24.10.11 ועד תאריך 09.01.12 יש 11 שבועות איחור. כעת יש להפחית שבועיים, סה"כ 9 שבועות איחור. סה"כ פיצוי עבור איחור 9,000 ₪ (על סכום זה אין להוסיף מע"מ).

יא.   סיכום החיובים מהסעיפים השונים

כאמור לעיל יתרת החוב עומדת על 45,000 ₪ כולל מע"מ בשיעור 18%. מסכום זה יש להפחית את הזיכויים, הליקויים, והפיצוי על האיחור.

לזיכויים יש להוסיף 18% מע"מ, כיון שבעצם מדובר על תשלום שהנתבע שילם בתוספת 18% מע"מ, וכעת מוחזר לו.

לליקויים יש להוסיף 17% מע"מ, כיון שהנתבע זכאי לתקן את הליקויים, וכל בעל מקצוע ידרוש ממנו את שיעור המע"מ הנוכחי בסך 17%.

סעיפים ללא תוספת מע"מ: הצמדת זיכוי על מטבח למדד תשומות הבניה (לאור הויתור של הנתבע), וכן את הפיצוי על איחור במסירת הדירה. להלן החישובים:

יתרת חוב הנתבע כלפי התובעת: 45,000 ₪ כולל מע"מ

זיכוי הנתבע בגין חוסרים: 11,035 + 1,033 = 12,068 ₪. בתוספת 18% מע"מ, סה"כ 14,240 ₪.

זיכוי הנתבע בגין ליקויים: 13,593 ₪, בתוספת 17% מע"מ, סה"כ 15,903 ₪.

זיכוי הנתבע בגין עליית מדד תשומות הבניה: 1,120 ₪

זיכוי הנתבע בגין איחור במסירה: 9,000 ₪

סה"כ חובות התובעת כלפי הנתבע עומד על סך 40,263 ₪.

סה"כ חובות הנתבע כלפי התובעת עומד על 7,737 כולל מע"מ.

יב.    הוצאות עגמת נפש ואחרית דבר

ביה"ד דוחה את התביעה לחייב על עגמת נפש ולא יחייב בהוצאות. שני הצדדים התנהלו באופן סביר ולכן אין מקום לחיוב (ראו מדיניות ביה"ד בנוגע להוצאות משפט באתר בית הדין).

בשולי הדברים בית הדין רוצה להעיר שתי הערות:

א. שני הצדדים נקטו בשפה בוטה ביותר במהלך ההתדיינות, הם הטיחו האשמות זה בזה בסגנון פוגעני שלא תרם מאומה לבירור האמת, ועליהם להתנצל זה בפני זה על כך.

ב. שני הצדדים הטיחו זה בזה את הטענה שכל אחד מהם פעל בכוונת זדון ומרמה. בית הדין לא התרשם שזה המצב. כפי שכבר נכתב, ההתדיינות הארוכה נוצרה עקב אי הבנה עמוקה שאירעה בגלל שהפרויקט החל כיוזמה של הקיבוץ והחוזים שנחתמו עם הרוכשים נעשו בגלל צרכים משפטיים. החברה קבלנית והקיבוץ (וככל הנראה גם שאר הרוכשים) המשיכו להתנהל כאילו הקיבוץ הוא היזם, ואילו הרוכש שלפנינו הבין שהחוזה הוא המחייב. 

אנו מקווים שכעת לאחר סיום הטיפול הארוך בתיק שנבע מריבוי הפרטים ההנדסיים ומחוסר הבהירות המשפטי – יוכלו הצדדים להתפנות להתפייסות הדדית.

יג.     החלטות

א.      הנתבע חייב לתובעת 7,737 ₪ כולל מע"מ.

ב.      הצדדים רשאים להגיב על טעויות חשבוניות או להתייחס לאופן חישוב המע"מ תוך 14 יום מהתאריך הרשום על פס"ד זה (לא ניתן להעלות טענות משפטיות אחרות).

ג.        הצדדים יכולים להצביע על סעיפי חיוב/זיכוי שלא הוזכרו בפסק דין זה תוך 14 יום מהתאריך הרשום על פס"ד זה. תגובות על סעיפים שהוזכרו בפסק הדין לא יתקבלו.

ד.      אם הצדדים לא יעירו על פסק הדין יהפוך פסק הדין להיות פסק דין סופי, והנתבע יבצע את התשלום תוך 45 יום מהתאריך הרשום על פסק הדין. אם הצדדים יעירו על פסק הדין יוציא בית הדין פסק דין סופי.

פסק הדין ניתן ביום ז' בשבט תשע"ו, ‏17 ינואר 2016.

בזאת באנו על החתום