בס"ד


מס. סידורי:13385

החזר דמי שמלה בגלל פגם

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין אברהם דב
הרב ביבס שמואל
הרב שרגא ברוך
תקציר:
לקוחה קנתה שמלה, שהיה צורך לעשות בה תיקונים לסידור גיזרתה. השמלה תוקנה בחנות מספר פעמים. לאחר שלקחה לביתה נתגלו כתמים בשמלה ונפרם אחד התפרים. הקונה תובעת לביטול המכירה, והחזר על עוגמת הנפש. הנתבעת טוענת שהקונה בדקה וידעה מה היא קונה ולכן אין כאן מקח טעות. תיקונים בבגד הוא דבר מצוי אך אינו הוכחה להיא שלמות המוצר.בנוסף טוענת שאין אחריותה על הכתמים והתפר שנקרע לאחר מספר ימים.
פסק הדין:
אין כאן טענת מקח טעות. על הנתבעת לפצות את התובעת על הכתמים שנתגלו בבגד, שמקורם כנראה מהגיהוץ.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים. כרך ו תיק מס׳ 360-נח

בהרכב הדיינים:הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. 


פס״ד בתביעת החזר דמי שמלה בגלל פגם בתפירה ובתיקון

נושא הדיון

התובעת קנתה שמלה מוכנה בחנות של הנתבעת. לאחר הקניה השאירה הקונה את השמלה בחנות על מנת לעשות בה תיקון של היצרות. לאחר שלקחה אותה מהתיקון שבה והחזירה אותה כמה פעמים לתיקונים נוספים לאחר שהבחינה בביתה שלמרות התיקונים יש פגמים בגיזרה שלה. בחנות נעשו תיקונים שונים וכן גיהוץ ליישור הגיזרה, והקונה נדרשה לשלם עליהם. לבסוף שבה הקונה לחנות עם ידידה שלה, ולאחר שמדדה את השמלה פעם נוספת לקחה הקונה את השמלה לביתה (מבלי לשלם עבור התיקון). לטענתה, כעבור יומיים, בדרך לשמחה משפחתית, נפרם אחד התפרים בשמלה, ולאחר הכיבוס הראשון נתגלו כתמים על הבד כתוצאה מהגיהוץ שנעשה בחנות.

הקונה טוענת שאמנם בתחילה סברה שבסך הכל יש רק להצר את השמלה לפי מידתה, אך לבסוף התברר לה שיש פגם יסודי בגזירה של הבד, וכל התיקונים שנעשו לא הועילו לפתור פגם זה. היא תובעת החזר דמי השמלה ועוד הוצאות שונות שהיו לה בגלל הצורך של התיקון, ופיצוי על עגמת נפש וכו׳.

המוכרת משיבה שהיא מכרה לקונה שמלה מוכנה, כמו שהיא, והקונה בדקה היטב את השמלה לפני שקנתה וגם לפני שלקחה אותה בפעם האחרונה, ואף הביאה אתה ידידה שראתה את השמלה מונחת עליה, ולכן אינה יכולה להחזירה בטענה שיש פגם בגזירת הבד שלה, כי זה דבר הנראה לעין, והיא ראתה אותה לפני הקניה. כמו כן אינה אחראית על פרימת תפר שקרה בשמלה כמה ימים אחרי שהקונה לקחה אותה לביתה, ולא על כתמים שנתגלו בבד כמה ימים אח״כ.

הקונה טוענת שאילו לא היתה לחוצה בזמן להשתמש בשמלה החדשה, היתה משאירה את השמלה בחנות, אך בגלל הלחץ לא עשתה כן. עוד טוענת שידעה שלא תקבל את הכסף בחזרה, וע״כ לא החזירה את השמלה לחנות. המוכרת טוענת שאילו לא היו נעשים תיקונים בשמלה לפי צרכיה המיוחדים של הקונה, היתה מקבלת את השמלה בחזרה, אך במצב זה יקשה עליה למוכרה לאחרים, ולכן אינה יכולה לקבלה בחזרה.

הקונה מתלוננת על יחס לא טוב שקבלה מהמוכרים.

פס״ד

א. אין במקרה זה מקח טעות, אך על המוכרת לפצות את הקונה בסכום מסויים בגלל הכתמים שנתגלו בבד השמלה, ושכנראה נובעים מהגיהוץ שנעשה בחנות, לחילופין, אם תרצה הקונה תוכל להמיר פיצוי זה בקניית שמלה חדשה בחנות של המוכרת בהנחה של 25% מהמחיר לצרכן.

ב. על בעלי החנות לנהוג כבוד בקונים, ולבקש את סליחת התובעת אם התנהגו כלפיה ביחס לא הוגן.

השאלות לדיון

א. כל עוד לא סיים המוכר לתקן את הבגד שנמכר לקונה לשביעות רצונו המלאה, האם אחריות הבגד על המוכר או על הקונה.

ב. מום בגיזרה של הבגד, האם נחשב מום נסתר או מום גלוי.

תשובה

א. הקונה בגד הצריך תיקון האם התיקון מעכב את הקניין

כתב הרמב״ם מכירה פ״ד הי״ד: 

"הנוטל כלים מן האומן ע״מ לבקרן, אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב בדמיו, הואיל ודמיו קצובין, מעת שהגביהו נעשה ברשותו". 

וכ״פ בשו״ע חו״מ סי׳ ר, יא. ומקורו בגמ׳ ב״ב פח א ונדרים לא א.

ובנידון דידן שכבר קנתה הקונה את השמלה בכסף ובהגבהה ומשיכה, ואף נטלתה לביתה, אלא שחזרה ומסרה אותה לחנות כדי לתקנה, וזאת עפ״י מנהג הסוחרים והחנויות לבצע תיקונים בבגדים הנקנים כדי לרצות את הלקוחות, נראה פשוט שאין בהשארת הבגדים בחנות לשם תיקונים כדי לעכב את הקנין הגמור שקנתה הקונה. מה גם שעבור התיקונים האחרונים נדרשה לשלם כסף מיוחד, ועלותם לא היתה כלולה במחיר של הבגד עצמו, וזה מוכיח שהישארות הבגדים בחנות אינה המשך של הקניה עצמה, אלא דבר חדש. וע״כ פשוט שאחריות הבגד היא על הקונה ולא על המוכר.

ב.  גדר מום גלוי שאין בו טענת מקח טעות

בחי׳ הריטב״א כתובות עה א כתב על דברי הגמ׳ שם האי שומא ה״ד וכו׳ בעומדת תחת כפה של ראשה דזימנין דמתחזי וכו׳: 

"מהא שמעינן מאן דמזבין מידי לחבירו דאית בה מום, אי הוה מומא במקום שאפשר לראותו לעין ומתחזי, לא מצי טעין מקח טעות, דאמרינן ראה הוא ונתפייס". 

וכ״כ הגהות מרדכי כתובות סי׳ רצב בשם הר״י מיגאש בדבר ראובן שהחליף בתים לשמעון ומצא בהן מומין וטען שלא ידע בהן ולא הודיע, וראובן אמר הנה הודעתיך וכו׳, אם המומין ניכרין הן לכל הנכנסים ואין עדים שנכנס בבתים, אין לשמעון על ראובן כלום. והביאם הסמ״ע חו״מ סי׳ רמה ס״ק טז.

וברמב״ם זכיה ומתנה פ״ד ה״א: 

"המקבל את המתנה וזכה בה ואחר שבאה לידו והוא שותק חזר בו ואמר וכו׳ מום זה נראה לי בה, לא אמר כלום". 

וכתב הכ״מ שם: 

"איני יודע מנין לו, ואין טעם בדבר, דהא אפשר שמתחלה שתק מפני שחשב שלא היה בה מום ועכשיו שהכיר במום צווח שמעולם לא היה בדעתו לקבלה במום. ואפשר דמיירי במום הנגלה לעין דודאי הכיר בו משעה ראשונה. ואע״פ שהוא אומר מום זה נראה לי בה דהיינו לומר עכשיו נראה ולא קודם, מאחר שהוא נגלה לעין כל אנן סהדי דמשקר". עכ״ל.

ובנידון דידן שקנתה מהחנות שמלה מוכנה, וגיזרת הבד נראית לעין כל, אם אכן הגזירה נעשתה שלא במדוייק, הרי עובדה זו נראית לעין כל. ומה שטוענת הקונה שכבר בתחילה ראתה שהשמלה לא בסדר, אך בגלל חוסר מומחיותה חשבה שהסיבה היא במידות הרוחב שיש להתאימן לגופה, וע״כ השאירה אותה לתיקון היצרות, אך לבסוף התברר לה שהסיבה היא גזירה לא נכונה של הבד, דבר שאי אפשר לתקנו, נראה שאין זו טענה, וסופו מוכיח על תחילתו, שהרי בפעם האחרונה שנטלה את השמלה לביתה, בודאי כבר ידעה מהפגם בגיזרה, ואעפ״כ נטלה את השמלה, ולא בקשה לבטל את המקח, תהא הסיבה אשר תהא, משמע שהשמלה על פגמיה היתה שוה לקונה את המחיר ששילמה עבורה.





תגיות