בעלות על קיר משותף בין בתים

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים. כרך ו תיק מס׳ 488-נז

בהרכב הדיינים:הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. 

פס״ד בטענת בעלות על קיר בנין שבין שני בתים

נושא הדיון

התובע והנתבע שכנים זה לזה בבית ישן שקנו כל אחד מאחר. בין הבתים קיים קיר אבנים עבה המבדיל ביניהם. האחד טוען שהקיר המבדיל בין ביתו לבית השכן הוא שלו בלבד, והראיה שבמדידות נמצא שהקיר בנוי על שטח ביתו, וכן מוכח מבליטות האבנים שבנויות לצד החיצוני, עובדה המוכיחה שמלכתחילה נבנה הקיר בביתו, ורק אח״כ הסמיך השכן את ביתו על גבי אותו כותל. לצורך הרחבת הבית שלו הוא התחיל להרוס את הקיר העבה כדי לבנות במקומו קיר דק.

השני טוען שהקיר הוא משותף ונבנה גם על שטחו, ומבקש למנוע מהראשון להרוס את הקיר. משלא נענה לבקשתו, מסר השני לעיריה את הענין, וזאת עפ״י הוראת חכם, והעיריה אסרה על הראשון להרוס את הקיר.

השני תובע מהראשון להחזיר את המצב לקדמותו, והראשון תובע מהשני דמי שימוש בקיר עבור כל השנים שהשתמש בו, וכמו כן פיצוי עבור הנזק שגרם לו במסירת הענין לעיריה.

בית הדין מינה מודד מקצועי שיבדוק את ענין הבעלות על הקיר, והוא קבע שאכן הקיר נבנה בתוך שטח דירתו של הראשון.

פס״ד

תביעתו של הראשון נדחית, אך על השני להשתתף עם הראשון בבניה מחודשת של הקיר.

השאלות לדיון:

א. האם טוענים ללוקח טענה לחזקתו כנגד לוקח אחר.

ב. גרמי בשוגג, האם חייב.

תשובה:

א. האם בית הדין רשאי לטעון לטובת לוקח

כתב בשו״ת פרח מטה אהרן ח״א סי׳ כו שעד כאן לא נחלקו הראשונים אם טוענים ליורש כנגד יורש או ללוקח כנגד לוקח, אלא במלוה בשטר או בע״פ, שהחוב ברור והפרעון אינו ידוע, שלדעת העיטור ובעה״ת וריטב״א כתובות פח א וטור חו״מ סי׳ קח בשם העיטור, אין טוענים ליורש אחד לחובתו של יורש אחר, ולדעת הראב״ד הובא בבעה״ת ובטור שם כן טוענים, אבל כשהיורש האחד מחזיק בקרקע והיורש האחר בא להוציא ממנו, טוענים ליורש לקוח הוא אפי׳ כנגד יורש אחר, וה״ה ללוקח כנגד לוקח. וכמו שכתב יד רמה ב״ב פ״ג אות לז ולט שאפי׳ טען היורש של אבותי ולא של אבותיך והכחישוהו עדים, לא פקעה זכותו בכך, דאינו צריך טענה כלל, וה״ז כאילו לא טען כלום, ואנו טוענים לו שמא אבותיו לקחוהו מאבות המערער והמחזיק אינו יודע מכך.

לפיכך בנידון דידן שהשני מוחזק בקיר הבנוי בשטחו של הראשון כקיר של הבית שלו, וחזקה זו תחילתה עוד אצל המוכר שלו, הגם שמלכתחילה טען שהקיר בנוי בשטח שלו, והתברר שאינו כן, אנו טוענים לו שמא המוכר שלו שילם למוכר של הראשון כרי להשתמש בקיר זה, והוא אינו יודע מזה. וע״כ אין לראשון זכות למנוע מהשני את המשך ההשתמשות בקיר, וגם אין לראשון זכות להרוס את הקיר מבלי שהשני יסכים לו.

אמנם כפשרה לצורך הענין נראה שעל שני הצדדים להסכים להרוס את הקיר, ולבנותו מחדש כל אחד על שטחו שלו.

ב. גרמי בשוגג

הגורם נזק לחבירו ע״י גרמי בשוגג, כתב הרמב״ן בדינא דגרמי בשם י״א, ומרדכי ב״ק סי׳ קפ בשם הר׳ אביגדור, והגמי״י חובל ומזיק פ״ד ה״ג, וש״ך חו״מ סי׳ שפו ס״ק א וס״ק ו שאינו חייב, אך הרמב״ן עצמו סובר שם שחייב.

ע״כ בנידון דידן שהשני גרם נזק לראשון ע״י מסירתו לעיריה, כיון שהיה זה בשוגג משום שעשה כך עפ״י הוראת חכם משום שסבר שהקיר שייך לו, א״א לחייבו על הנזק שגרם אע״פ שהתברר אח״כ בבי״ד שלא עשה כדין במסירתו.