פיצוי פיטורין לעובד שנחשד בגניבה

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים. כרך ו תיק מס׳ 468-נז

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. 

פס״ד בתביעת פיצויי פיטורין בעובד שנחשד בגניבה

נושא הדיון

התובעת עבדה כמה שנים בחנות של הנתבעת. בעלת הבית חשדה בעובדת שגנבה מהחנות, ופיטרה אותה. התובעת מכחישה את החשדות נגדה, ותובעת פיצויי פיטורין. הנתבעת משיבה שהחשדות נגד התובעת יש להם רגלים וראיות, ולכן הפיטורין היו כדין והיא פטורה מפיצויים.

פס״ד

יש להטיל ח״ס על הנתבעת שהאמת כדבריה, ואח״כ יש לדחות את התביעה.

השאלה לדיון

מעביד שחושד בעובד חשד גניבה, האם רשאי לפטרו.

תשובה

פסק הרמ״א בשו״ע חו״מ סי׳ תכא סעי׳ ו: 

"מי שיש לו משרת וחושש שיגנוב לו, יוכל להוציאו קודם זמן השכירות, ואם מסרב יוכל להכותו עד שיצא". 

ומקורו במרדכי ב״ק סי׳ לה. וכתב בדברי מלכיאל ח״ג סי׳ קנב שמדבריהם משמע דסגי רק אם הוא חושש לגניבה, ואין צריך בירור ע״ז. אבל נראה שאין לו רשות לחשדו רק כשראה ממנו דברים שאפשר לחשדו בשביל זה, לכן משמע לשון הש״ס בב״ק כח דקאמר שם בעבדא גנבא, משמע שידוע שגנב. ולזה נראה שצריך לברר לפני בי״ד מאיזה צד בא בלבו החשד עליו, דהא בכל טענה קיי״ל בחו״מ ר״ס עה שאומרים לו ברר דבריך. ויוכלו להטיל עליו קבלת חרם אם האמת כדבריו. ולא שייך בזה אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, כיון שטוען ברי וכדקיי״ל בחו״מ סי׳ צ. וכן קיי״ל בסי׳ תכא ס״א שאף שאין יכול לברר מ״מ כיון שאומר שיודע שגנב אין לקנסו עבור מה שקראו גנב. ועי׳ אהל יצחק חו״מ סי׳ נג (דס״ז ע״א) דבחשש בעלמא אינו יכול לגרשו קודם זמנו, דא״כ לא שבקת חיי.

לפי״ז בנידון דידן שהנתבעת ביררה דבריה בבי״ד על מה ולמה היא חושדת בתובעת שגנבה מהחנות, יש להטיל עליה חרם אם האמת כדבריה, כמבואר ברי״ף שבועות מח ב, ועי׳ בהגר״א בשו״ע אבהע״ז סי׳ סח ס״ק טו, ופטורה מפיצויי פיטורין.