השכרת דירה לעובד זר
הרב ביבס שמואל
הרב שרגא ברוך
ביה״ד לדיני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים תיק מס׳ 159-נט כרך ו
בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס;
הרב ברוך שרגא.
פס״ד בתביעה למנוע השכרת דירה לעובדים זרים
נושא הדיון
התובעים גרים בשכונת נחלאות בירושלים. הם טוענים כנגד בעל בית סמוך שמשכיר את דירתו לעובדים זרים המתנהגים בהוללות ופריצות ומפריעים בחיי השכונה היהודית.
הנתבע משיב שהשכונה מלאה כבר בין כך בדיירים שהם עובדים זרים, והתוספת שהוסיף בשוכרים שלו אינה גורעת בשכונה יותר ממה שכבר קיים. הוא מוסיף שהוא מחזיק כולל בשכונה, ושם לומדים אברכים בהתמדה, ואילו המתלוננים אינם אוהדים את התלמידים ומציקים להם.
פס״ד
אסור להשכיר לעובדים זרים דירת מיגורים בתוך שכונה יהודית בירושלים.
השאלות לדיון
א. האם מותר להשכיר בית דירה לנכרי בארץ ישראל.
ב. האם בשכונה מעורבת שגרים בה יהודים ונכרים, יש היתר להשכיר בה דירה לנכרי.
ג. האם במקום שמשכיר כדי להרויח כסף, מותר להשכיר לנכרי.
תשובה
א. השכרת בית לנכרי
במשנה ע״ז כ ב:
"אין משכירין להם בתים בארץ ישראל וכו׳ דברי ר״מ. ר׳ יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים וכו׳. אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים, שנאמר לא תביא תועבה אל ביתך".
ובגמ׳ שם כא א:
"אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי".
וכן פסק הרמב״ם ע״ז פ״י ה״ג:
"אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל וכו׳ ומשכירים להם בתים בארץ ישראל וכו׳. ומפני מה אין מוכרין להם שנאמר ולא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא".
ובה״ד:
"אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התירו, מפני שהוא מכניס לתוכה עבודת כוכבים, ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך".
וכ״כ בשו״ע יו״ד סי׳ קנא סעי׳ ח.
ובה״ו שם כתב הרמב״ם:
"אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים או שיד עכו״ם תקיפה על ישראל, אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו. ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח, שנאמר לא ישבו בארצך אפי׳ לפי שעה".
וביראים השלם סי׳ שטו כתב בזה:
"לא ישבו בארצך. יוצרנו יודע לב האדם והזהיר בהיות יד ישראל תקיפה שלא יניחו לשבת אנשים רשעים ומחטיאי אדם בארץ ישראל דכתיב בפ׳ ואלה המשפטים לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. אע״פ שכל הענין אינו מדבר אלא בז׳ אומות, כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי למדנו שריבה כל המחטיאים. תולדה אמרו חכמים בעירובין סב א ובעובדי כוכבים עד שישכיר שמא ילמוד ממעשיהם".
ועי׳ השגות הראב״ד על הרמב״ם שם וסמ״ג לאוין מט ורש״י גיטין מה ב ורמב״ן עה״ת דברים כ', י' שאיסור זה אינו אלא בז׳ עממין. ועי׳ תועפות ראם על היראים שם בשם משנת חכמים סי׳ מג ביבין שמועה שביאר דעת הרמב״ם שהאיסור הוא לאו דוקא בז׳ עממין.
ב. היתר הרמ"א להשכיר לגוי שאינו עובד ע"ז
וכתב הרמ״א יו״ד סי׳ קנא סעי׳ י:
"והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם".
ומקור הרמ״א הוא בתוס׳ ע״ז שם ורא״ש שם. ובתירוץ שני כתב הרא״ש שם נהי דלדידן שכירות לא קניא, כיון שיד אומות תקיפה ובדיניהם שכירות ליומא כמכר, ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר. והוזכר תירוץ זה בש״ך שם, ובביאור הגר״א שם. וכתב הש״ך שלפי דברי הרא״ש מבואר מש״כ הב״י שמותר למכור לעכו״ם אפילו לדירה, כיון שקנאו העובד כוכבים ואין לישראל זכות בו, אע״פ שמכניס בו העובד כוכבים אלילים לית לן בה.
ודברי הרמ״א והרא״ש המתירים להשכיר לנכרי אף בית דירה, מטעם ששכירות בדיניהם כמכר ונמצא שהנכרי מכניס הע״ז לביתו ולא לבית הישראל, וכתב הב״י שה״ה למכור לו, צריכים ביאור, שהרי מפורש במשנה שאסור למכור בית לנכרי, והאיסור הוא משום לא תחנם, ולא משום לא תכניס תועבה אל ביתך, וא״כ מה לי אם נקרא ביתך או לא נקרא ביתך, סוף סוף ע״י המכירה נותן להם חנייה בקרקע, ובשכירות גזרו אטו מכירה. וצריך לומר בע״כ שהתוס׳ והרא״ש והרמ״א שמתירים להשכיר בית דירה לנכרי אינם מדברים בארץ ישראל שהאיסור הוא משום לא תחנם, אלא רק בחו״ל, שאין בו איסור לא תחנם רק מצד לא תביא תועבה אל ביתך. אבל לעולם בארץ ישראל אסור להשכיר להם בית דירה ובודאי שאסור למכור להם.
וכתב החזו״א יו״ד סי׳ סה שבע״כ מה שאמרו שאיסור השכרה לנכרי אינו אלא מדרבנן מדובר באופן שאין איסור בהנחתנו ישיבתו בארץ, והיינו לדעת הראב״ד בשאר אומות, ולדעת הרמב״ם בזמן שאין יד ישראל תקיפה לגרש עובדי ע״ז מארצנו, וכיון שע״כ הוא יושב מותר להשכיר לו בית ושדה, וכבר פי׳ כן הרמב״ם עצמו בהל׳ ע״ז שם.
לפיכך בנידון דידן שהנתבע השכיר לנכרי דירת מיגורים בתוככי ירושלים עיה״ק, בודאי עבר על איסור דרבנן משום לא תחנם. ושמעתי שכן פסק הגרש״ז אוירבך זצ״ל בפס״ד אחרון שהוציא בימי חייו, וכעי״ז במשנת יעקב הל׳ ע״ז (עמ׳ צו) בשם הגרא״ד רוזנטל שליט״א שהיסס להתיר להשכיר דירה לנכרי אע״פ שאינו מכניס ע״ז לביתו.
ג.זכות שכנים לתבוע על השכרה לגוי
אלא שיש לדון האם לתובעים שהם שכנים לדירה הזו, יש דין תביעה משום איסור זה, שהרי אינו זכות ממונית של השכנים, אלא איסור שגזרו על המשכיר. אמנם י״ל שכיון שהנכרים מפריעים לתובעים בהתנהגותם המופקרת, זכותם לתבוע מהמשכיר שיוציא אותם מהדירה.
ד. שכונה יהודית שגרים בה גויים האם מהווה היתר להשכיר לגוי
בגמ׳ ע״ז שם:
"אמר רב יוסף ובלבד שלא יעשנה שכונה. וכמה שכונה תנא אין שכונה פחותה משלושה בני אדם. וליחוש דלמא אזיל האי ישראל ומזבין לחד עובד כוכבים ואזיל האיך ומזבין לה לתרי, אמר אביי אלפני מקפדינן אלפני דלפני לא מקפדינן".
ופסק כן הרמב״ם שם ה״ג:
"ובלבד שלא יעשו שכונה ואין שכונה פחות משלושה".
וכ״כ בשו״ע שם סעי׳ ט:
"לא ימכור ולא ישכיר לג׳ עובדי כוכבים ביחד בשכונת היהודים, אבל לאחד או לשנים מותר למכור או להשכיר כל מה שירצה ולא חיישינן שמא ימכור או ישכיר הוא לאחרים".
וכתב הב״י:
"ומ״ש רבינו בשכונת היהודים, נראה שטעמו משום דהאידנא העיירות מלאות בתי עכו״ם, וכל שאינו בשכונת היהודים אפילו מוכר כמה בתים מאי הוי, הלכך לא מתסר אלא בשכונת היהודים".
ונראה שבנידון דידן שמדובר בשכונה בתוככי עיה״ק ירושלים, הגם שלפי דברי הנתבע גרים בה הרבה עוברים זרים, מ״מ הרב[ה] יהודים גרים שם ג״כ, ובודאי דינה כשכונה יהודית ולא כשכונה של גויים.
ה. השכרה למטרת רווח
כתב בחינוך מ׳ תכו באיסור לא תתן להם חן, שכל שעושה לריוח הישראל מותר. וכ״כ הר״ן גיטין פ׳ השולח לענין איסור לשחרר עבדו. וכתב בחזו״א יו״ד סי׳ סה אות ד שחלוק איסור לא תתן להם חן מאיסור חנייה בקרקע, שאע״פ שלענין לא תתן להם חן כל שעושה לריוח ישראל מותר, הכא לענין חניה ברקרע אין חילוק, דנתינת חן אינו אלא ברגש החנינה אבל לא בדורש טובת עצמו, אבל חניה בקרקע המציאות של עע״ז על אדמת ישראל בקנין שנאוי לפני המקום.
לפיכך בנידון דידן אין התירוץ של הנתבע שעשה לרווח דמי השכירות מועיל להתיר איסור זה, וכנ״ל.
