דין בין מעביד לעובד לאחר דיון בבית הדין לעבודה
ב"ה כ"ה אדר ב' תשס"ח
פסק דין – מעסיק נגד עובד
בכ"ו אדר א' תשס"ח (3/3/08) הופיעו בפנינו התובע והנתבע, מדובר בעובד שעבד אצל מעבידו בעבר, היה ביניהם סכסוך שנידון בבית משפט אזרחי, וכיום הם באים לברר מהו דין תורה על מנת להיות נקיים מה'.
דברי המעביד- התובע:
יש לו חברה, העובד עבד אצלו
כשנתיים כשכיר בתחום הייצור, אחרי שנתיים הוא נעדר מן העבודה ללא הודעה מראש. לקח
לו פרק זמן מסוים עד שהצליח לאתר אותו, והסתבר לו שמצא מקום עבודה אחר. ההיעדרות
ללא הודעה ארכה כחודשיים. אחרי שהצליח ליצור עמו קשר בחלוף חדשיים, הוא הודיע לו
שלא מגיעים לו פיצויים על פי החוק, אלא שביקש ממנו שיחתום על מסמך כאילו קיבל
פיצויים על מנת שלא יתבענו בעתיד, העובד חתם על צ'ק שנרשם על שמו מאחור והחזיר
אותו למעביד. המעביד מודה שהייתה כאן רמאות, אבל עשה זאת לצורך בטחון על מנת שלא
יתבע אותו בעתיד.
העובד תבע אותו בבית דין לעבודה, ושם
הוא טען שהוא נתן לו פיצויים,ואף הוא חייב להחזיר לו כיוון שלא הודיע לו על עזיבה.
העובד תבע פיצויים וימי חופשה. הוא טען שמגיע לו כספים אלו ולא קיבל מן המעביד.
הדיון בתיק נמשך זמן רב מאד, העו"ד
של העובד הציע פשרה - פסק הדין היה שהמעביד ישלם סך של 2000 שקלים, הוא שילם את
הכסף.
הוא איננו תובע להחזיר לו את הסכום, אלא רוצה לברר האם הוא עדיין חייב לפועל מעבר לסכום זה, אם כלל אינו חייב לו, הוא מוחל על הסכום שנתן לו.
דברי העובד:
העובד תבע פיצויים על שנתיים עבודה, לפי החוק הוא צריך לקבל פיצויים. הציעו לו עבודה טובה, והלך לנסות, והתקבל לעבודה אחרי שלשה שבועות. הוא חתם על הצ'ק ולא קיבל את הסכום, ולכן הגיש תביעה בבית המשפט. הוא קיבל את הסכום דרך הוצאה לפועל. הוא תבע כסף על ימי חופש ופיצויים על העבודה, למרות שבפועל לא הגיעו לו ימי חופשה כיון שניצל את כל ימי החופשה לפני כן. הוא ידע גם שלא מגיע לו פיצויים כיון שלא פוטר על ידי המעביד אלא התפטר מיזמתו. אם המעביד לא היה מבקש ממנו לחתום על הצ'ק מאחור ללא קבלת התמורה, יתכן ולא היה תובע אותו, כיון שידע שלא מגיעים לו פיצויים.
שאלת בית הדין את המעביד: האם נגרם לך נזק עקב היעדרות הפועל מן העבודה?
תשובה: לא ידוע לי על נזק, היו לי אז בין 10-12 עובדים, והם ביצעו את כל העבודה.
פסק דין:
תחילה אנו רוצים לשבח את הצדדים שבאו לברר את דין התורה במה שביניהם אחרי הדיון בבית המשפט. המקרה שלפניו הוא "עבירה גוררת עבירה" המעביד שרצה להבטיח עצמו מפני תביעה של העובד כרה לעצמו בור כדברי הפסוק: (תהלים ז' ט"ז): "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל". תביעת העובד באה בעקבות בקשת המעביד שיחתום על הצ'ק כאילו קיבלו והחזיר את הסכום. ברור שתביעת העובד היא תביעת סרק, וגם הוא מודה בכך. המעביד אינו חייב לו מאומה, שכרו שולם במלואו, פיצויים וימי חופשה לא מגיעים לו על פי החוק וממילא גם על פי ההלכה המתחשבת במנהג המדינה בנושא זה. שפר גורלו של העובד, שמעבידו מוחל לו על הכסף שקיבל שלא כדין, וכאן אנו נזכרים בדברי התשב"ץ חלק ב' סימן ר"צ: .
"אבל אם דיניהם אינו כדינינו הדבר פשוט שהוא אסור והדן לפניהם הרי הוא גזלן ופסול לעדות עד שישלם מה שנטל ממנו שלא כדינינו אע"פ שהוא [זכה] בדיניהם. ודבר זה לרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב. ואם קדש אשה באותו ממון שנטל בדיניהן שלא כדינינו אינה מקודשת".
