זוג שעבר מקום עקב הבטחה לעבודה ולטענתם ההבטחה הופרה
בס"ד יא'
טבת תשסח'
פסק דין בוררות
ספור
התביעה-התובעים החלו בעבודתם באלול תשסז' במסגרת חוזה העסקה לשלש
שנים. במסגרת מלוי החוזה עזבה משפחת התובעים את מקום מגוריהם ומקומות עבודתם ועקרו
לעיר אחרת. החוזה הופר ע"י הנתבעים והתובע פוטר שלא כדין תוך הפרת החוזה
ע"י הנתבע.
אשר על כן
מבקשים התובעים מהבורר להורות לנתבע לשלם להם
א. פצויים בסך
20,000 ש"ח עבור עגמת נפש,
ב. 30000ש"ח
עבור המעבר ,
ג. פיצויי שכר
דירה במקרה והמשפחה תעבור באמצע השנה למרכז
ד. כמאתיים ושבעה אלף שקל עבור שנה וחצי עבודה.
הנתבע טוען כי הפיטורין היו מוצדקים בשל תפקוד לקוי של התובע,כמוכן הוא לא גרם להם נזק כיון שבלא"ה הם עזבו את עבודתם. ואולם לפנים משוה"ד הוא מוכן להעסיק את התובע במלמד בת"ת של בי"ס הקרוב למקום מגוריהם וכן להמשיך את עבודתה של התובעת עד סוף השנה. כמו כן הוא מוכן לשלם את שכר הדירה במקרה של מעבר.
פסק הדין-
קיימות בין הצדדים שלש נקודות וכוח
א.האם התובע
פוטר כדין או שלא כדין.
ב.האם התובעים
עבדו במקום אחר קודם העסקתם על ידי הנתבע או לא.
ג.בהתחשב או
בלי קשר להחלטה על סעיפים א' ו-ב' מהם זכויותיו של התובע בגין פטוריו?
לאחר דין
ודברים ונסיונות להגיע לפשרה מוסכמת שלא עלו יפה אני נאלץ לכתוב את פסק הדין בין היתר על בסיס ההסכמות וההתחייבויות שנאמרו
על ידי הצדדים במהלך הדיון.
הנתבעים
מוכנים להעסיק את התובעת עד סוף השנה. האיש מסכים לכך אבל בהתניה כי לא תעבוד עם ראש
הנתבעת.
הנתבעת מסכימה להתחייב להעסיק את התובע בבי"ס המקומי .התובע מבקש לדחות הצעה זו בשל אי התאמה או בשל הכנסות אחרות אותן הוא יכול לקבל .
פסק הדין-
1.העובדות
שהתבררו לי במהלך הדיון הן
א.התובעים היו
מועסקים קודם למעבר הדירה ולא היו עוזבים את מקום עבודתם בלי ההצעה שקבלו מהנתבעת
או ממקום אחר.
ב.התובע עבד
כראוי בתקופה הקצרה שתפקד כמנהל בנתבעת אולם נוצרו מתחים קשים בינו לבין הנתבעת שגרמו
לקשיי תפקוד כמנהל.
ג.עבודתה של
התובעת היתה לשביעות רצון הנתבעת ללא דופי
ד.יחסי העבודה בין ידידיה למעבידיו בנתבעת עלו על שרטון ומקשים על עבודה משותפת.
אין בפסק הדין
שיכתב להלן כדי להכריע בשאלה אם הפיטורין היו מוצדקים אם לאו כיון שלהבנתי שאלה זו
אינה מכריעה,לפחות בשלב זה .
גם אם נקבל את
עמדת התובע כי הפיטורין לא היו מוצדקים ואכן יש לי ספקות אם הם היו כאלה ,גם התובע
מודה שיחסיו עם הנתבעים היו בעייתיים ומ"מ אין לכך כמעט השפעה על המצב ההלכתי
בנסיבות שנוצרו כפי שיפורט להלן.
זכותו של מעביד לפטר את העובד גם כאשר הוא מתחייב על העסקתו בחוזה ואי אפשר לכוף מעביד
עבודת עובד שאינו חפץ בו (משפט הפועלים פרק טו' סעיף י' ע"פ דברי הקצות בסי'
שלג ס"ק ג'.)
אמנם החלטה
לפטר עובד בחוזה מחייבת את המעביד לשאת בכל הנזקים שגורם לעובד בגין החלטתו זו לא
בגין הלכות גרמי בלבד אלא בשל התחייבותו החוזית. ומ"מ כתבו הפוסקים שאין
הפועל יכול לדרוש את מלוא שכרו החוזי אלא אם לא המציא לו המשכיר עבודה בשכר דומה
וכך כתב החזו"א (ב"ק סי' כא' ס"ק לב')
"כיון דלא קני כלום כנגד השכירות אינו מתחייב אלא אם יחסר להם ממה שפסק עמהם"
במקרה שלפנינו
אין חולק על כך שהנתבעת מציעה לתובעים לעבוד עד סוף השנה ולקבל את שכרם כמתחייב
בחוזה, אמנם במסגרת אחרת .בחוזה שהובא לפני מופיע במפורש כי אפשרות זו לגיטימית מה
גם שבסופו של דבר גם אחרי סגירת המסגרת הראשונה הסכים התובע לעבוד במסגרות אחרות, ומ"מ
אין זו עבודה קשה יותר או במשכורת זולה יותר ועל כן אין לתובע להלין על כך.
אמנם אם
התובעים לא ימצאו עבודה בסוף השנה נשמרת להם הזכות לתבוע את המעביד שוב ואז הנושא
ידון מחדש.אולם נראה כי מדובר בזמן סביר שאם רק יחפצו יוכלו למצוא עבודה נוספת. תביעתו
של התובע לפצוי עבור המעבר אכן מוצדקת ואם אכן תעבור משפחת התובע חזרה למרכז בסוף
השנה הזו או השנה הבאה היא אכן זכאית לפצוי בסך 30000 ₪. ההלכה אינה מכירה בפצויים
על עגמת נפש והיא מגדירה זאת כתרעומת שיש לה משמעות אבל אינה ברת תביעת ממון.
בחודש האחרון
לא היה ברור מצב יחסי העבודה של משפחת התובע בגין החופשה ללא תשלום שלקחו
ומ"מ אני מבקש להורות על תשלום מלא עבור שכרה של התובעת ושני שליש שכרו של
התובע.
לאור האמור אין הצדקה למעבר באמצע השנה ועל כן אין צורך בתשלומים עבור שכר הדירה.
לסיכום.
א. הנתבעת
מחוייבת לדאוג למלוא ההכנסה של התובעים עד סוף השנה כאשר התובעת ממשיכה לעבוד במסגרת
של הנתבעת עד סוף השנה והתובע יועסק במסגרת כזו או אחרת ויקבל את ההכנסה המגיעה לו
ע"פ החוזה.
ב.במידה
והתובעים יחליטו לעבור עד סוף השנה הבאה (סוף תשסט') למרכז הם יוכלו לתבוע פצוי
בסך 30,000 ₪ בגין הוצאות המעבר.
ג.אם התובעים
לא ימצאו עבודה בסוף השנה, שמורה לה הזכות לתבוע שוב פצויים עבור המצב אליו נקלעה
אולם היא תצטרך להסביר מדוע לא נמצאה עבודה בפרק זמן זה.
ד. הנתבעת
תשלם לתובעת את משכורתה, וכן שני שליש ממשכורתו של התובע.
ה.אין צורך בשלום עבור שכר הדירה באמצע השנה כיון שאין סיבה לעזיבה נכון להיום.הצדדים יוכלו בהסכמה להגיע להחלטה שונה.
אין בפסיקה זו כדי לגרוע מזכאותם של התובעים לקבל פצויים כחוק לאחר שנת עבודה.
באתי על החתום
