על פסק 2247 - בעניין שכר פועל כשלא קצצו
בפסק הדין נכתב שכיוון שהמזמין הוא שיזם את ההתקשרות הקציצה של השרברב היא הקובעת, ע"פ דברי התוספתא.
לענ"ד המקרה כאן אינו דומה למקור זה, שם היה דיבור ברור על מחיר וכיוון שהלוקח פנה למוכר ודאי הסכים לקציצת המוכר. אך כאן לא היה שום דיבור. המקור לנידון דידן הוא בגמ' ב"מ עו. שהיכן שהפועלים נשכרים בג' או בד' ולא דיברו על מחיר אין לו אלא כפחות שבפועלים. ובריטב"א (שם) מוכח שדין זה לא רק בשלח שליח לשכור לו פועלים, וז"ל:
"לא צריכא דאיכא דמתגרי בתלתא ואיכא דמתגרי בארבעה. פי' וכיון דכן ידם על התחתונה ולית להו אלא תלתא, ואפילו רובא בד' ומיעוטא בג' שאין הולכין בממון אחר הרוב, והוא הדין היכא דאיכא דמיתגר מג' ומד' ומה', ואף על גב דאמרינן באידך פירקא (פ"ז א') השוכר את הפועל כאחד וכשנים מבני העיר שמשמנין ביניהם התם משום דאמר כאחד וכשנים מבני העיר, אבל בשוכר סתם או כשעושה מלאכה שלא בקציצה אין לו אלא כפחות שבפועלים, כנ"ל".
הקצות (שלא ס"ק ג) הביאו.
