תביעה מחברת בנייה לרישום דירה על שם הרוכש

בס"ד

014

יד' אלול תשנ"ט

פסק דין 

בענין : משפחת

(להלן : התובעים)

נגד : מנהלת פרויקט הבניה

(להלן : הנתבעים)

הצדדים קבלו את הח"מ כבוררים הן לדין והן לפשרה, וחתמו על הסכם בוררות כנדרש. להסכם הבוררות צורף תקנון בית הדין.

 לביה"ד הוגשו כתב תביעה וכתב הגנה כולל נספחים ע"י הצדדים. כן נתקיים דיון בנוכחות הצדדים (בשם הנתבעים טען מר מ') בו פרטו הצדדים את טענותיהם. ביה"ד קיים סיור מקיף במקום בנוכחות הצדדים. לא נפרט בפסק הדין כל טענה וכל פרט ופרט שנטענו בפנינו, ופורטו במסמכים שהוגשו לנו ע"י הצדדים אלא רק את עיקרי הדברים.

 א.     לפנינו תביעתה של משפחת ר' הדורשת מהנתבעים לפעול לחתימת הסכם חכירה בין מנהל מקרקעי ישראל לבין התובעים. הנתבעים מצידם מוכנים לעשות כן, אולם רק לאחר שהתובעים ישלמו את יתרת חובם לנתבעים בסך 5,080 ש"ח (במחירי 7.2.99) עבור בצוע שנוי שביל גישה מדרגות וקירות תמך לתובעים.

 ב.      ישנה הסכמה בין הצדדים על העובדות העיקריות: בקשת התובעים לשנות את מיקום דלת הכניסה (דבר המצריך שנוי בשביל הגישה לבית), הסכמת הנתבעים לכך. והסכמת התובעים לשאת בהוצאות השנוי (במידה ויהיו).

 ג.        המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה: האם אכן השנוי במיקום שביל הגישה גרם לנתבעים להוצאות נוספות?

 ד.      הנתבעים טוענים כי אלמלא שנוי מיקום דלת הכניסה לבית (שנעשה לפי בקשת התובעים) היו הנתבעים בונים שביל משותף לתובעים ולמשתכן הסמוך (בבית השכן), ושביל נוסף (קצר) למשתכן בקצה הרחוב. לטענתם שני שבילים אלו (הקצר והארוך לדיירי הבית במגרש הסמוך) יצטרכו להבנות גם לאחר השנוי שבקשו התובעים. לדברי הנתבעים ניתן להתגבר על הפרשי הגבהים בין המדרכה למגרש הסמוך, ובין המגרש הסמוך לכניסה (המקורית) לבית התובעים ע"י בניית כבש, דבר שאינו מצריך בניית קירות תמך משמעותיים, ואולי אף להסתפק (לפחות באופן חלקי) במסלעה.

 ה.     התובעים טוענים כי "אופציית הכבש" אינה סבירה הן מבחינה בטיחותית והן לפי המקובל בישוב במקרה של הפרש גבהים דומה. כמו"כ לטענתם ההפרש בקירות התומכים בין המצב בפועל לבין החלופה (כניסה מסביב) אינו גדול. עוד טענו התובעים כי כלל לא ברור אם ומתי יבנה בעתיד בית בשכנותם, וא"כ בוודאי שהמצב הנוכחי הוא המצב האופטימלי והזול ביותר גם מבחינת הנתבעים.

 ו.        שני הצדדים הביעו את רצונם לקבל פס"ד במהירות ובקיצור. אף שרצון זה לא מנע מביה"ד לברר היטב את הפרטים הקשורים לדיון זה, לא נפרט להלן את כל החישובים שערכנו לאחר הסיור במקום וביצוע המדידות הנדרשות (בהזדמנות זו נבקש את סליחת הצדדים על העיכוב במתן פסה"ד רק לאחר חופשת הקיץ).

 ז.       לדעתנו, "אופציית הכבש" אינה סבירה. וע"כ אנו סבורים כי גם אלמלא השנוי היה צורך במדרגות, אם כי אולי מעט פחות. וע"כ בסעיף זה על משפחת ישורון לשלם סך 250 ש"ח.

ח.     ביחס לקירות התמך. אכן אלמלא השנוי, היה פוחת הצורך בקירות תומכים אולם לא לחלוטין. וע"כ בסעיף זה על משפחת ישורון לשלם סך 900 ש"ח.

ט.     ביחס לשביל הגישה. אף שלא ברור עתידו של המגרש הסמוך לבית התובעים, קבלנו את טענת הנתבעים שיהיה עליהם לבנות שביל נוסף (ארוך) לצורך הדייר השכן. וע"כ אין לנכות את עלותו שנחסכה בנתיים. לפיכך עלות השנוי בסעיף זה היא 150 ש"ח.

י.        יש מקום לביקורת על התובעים שלא פעלו להסדרת נושא זה בזמן הראוי.

מסקנות:

1.       על משפחת ש' לשלם סך 1300 ש"ח במחירי אוקטובר 94 (כלומר בצרוף הצמדה עד ליום התשלום בפועל).

2.       לאחר סיום התשלום דלעיל, תפעל מנהלת פרויקט הבניה ללא דחוי ע"מ לגרום לכך שיחתם הסכם חכירה בין מנהל מקרקעי ישראל למשפחת ש'. 

והאמת והשלום אהבו

הרב גדעון בנימין                      הרב משה גנץ                      הרב אליעזר שנקולבסקי

________________                       ________________                                ____________________