תביעות הדדיות בשיפוץ בית והפיכתו למרפאה
הרב שפיץ צבי
בס"ד
028
יז'
כסלו תשס"ב
פסק
דין
בענין
: מר ב
(להלן : התובע)
נגד
: ד"ר י, ד"ר א, ד"ר ס
(להלן : הנתבעים)
הצדדים קבלו את הח"מ כבוררים הן לדין והן לפשרה, וחתמו על הסכם בוררות (כולל נספח) כנדרש.
הבוררים קיימו דיונים בנוכחות הצדדים בו פרטו הצדדים את טענותיהם. לבוררים הוגשו מסמכים שונים ע"י שני הצדדים.
לא נפרט בפסק הדין כל טענה וכל פרט ופרט שנטענו בפנינו אלא רק את עיקרי הדברים.
א. התובע הינו קבלן בנין. הנתבעים הזמינו עבודה אצל התובע. מהות העבודה: שיפוץ דירת מגורים והפיכתה למרפאת שיניים. העבודה הוזמנה ע"פ מפרט טכני (הוגש לבוררים) שהוכן ע"י מעצבת פנים, שאף ליוותה את העבודה לאורך כל הדרך, הן בפיקוח והן ביחס לשינויים שונים שבוצעו במהלך חדשי העבודה. הוכן חוזה להתקשרות בין הצדדים (הוגש לבוררים), אולם החוזה לא נחתם בתחילת העבודה. כמו"כ סוכם על הנחה של 7% מהמחיר.
ב. במהלך העבודה היו שינויים רבים מהמפרט הטכני המקורי. לדברי התובע, כל השינויים נדרשו ע"י הנתבעים או נציגיהם, או ע"י אנשי המקצוע השונים. אם כי התובע מודה שלא הובהר לנתבעים מהי העלות המדויקת של כל שינוי ושינוי. וכן שלא קיבל את הסכמתם בכתב לכך כנדרש ע"פ החוזה. לדבריו, הדבר נבע מיחסי אמון ששרו בין התובע לנתבעים.
ג. בסיום העבודה הגיש התובע חשבון (הוגש לבוררים) לנתבעים. חשבון זה בסך 466,661.25 ש"ח (לא כולל מע"מ) היה גדול מההצעה המקורית (ע"פ המפרט הטכני) בסכום 77,481.25 ש"ח. מתוך הסכום הכולל ניתנה הנחה של 7%, לאחר הוספת המע"מ, והפחתת הסכומים ששולמו ע"י הנתבעים בסך 337,606 ש"ח, יתרת החוב ע"פ החשבון היתה 112,775.08 ש"ח. התובע הסכים לתת הנחה נוספת לנתבעים, ולהעמיד את יתרת חובם ע"ס 104,000 ש"ח. מתוך סכום זה שולמו ע"י הנתבעים רק 40,000 ש"ח. ואשר ע"כ התובע דורש לקבל את יתרת החוב בסך 64,000 ש"ח.
ד. מאחר והנתבעים טרם שילמו לתובע את היתרה, והיות והתובע נאלץ לתובעם בדין, מוסיף התובע ומבקש לחזור בו מההנחות שנתן. הן מההנחה הראשונה בגובה 7% מהמחיר הכולל, והן מההנחה השניה בסך 8,775.08 ש"ח. כמו"כ דורש התובע לשלם לו על עבודות שונות שביצע במהלך העבודה אף שלא היה חייב לעשותן, כגון: ריצוי השכנים בצורות שונות, פירוק אביזרים במרפאה הישנה ועוד.
ה. הנתבעים טוענים שחלק מהעבודות נעשו בלי ידיעתם וממילא בלי אישורם כנדרש ע"פ החוזה. ובחלק מהעבודות לא יידע אותם התובע בעלות הביצוע. ואילו עשה כן, יתכן ולא היו מבקשים את ביצוע העבודה. יתרה מזאת, טוענים הנתבעים: הודענו לתובע פעמים מספר שאין ביכולתנו להגדיל את היקף העבודה ובקשנו שחריגה מהסכום הכולל תקבל את אישורנו, והדבר לא נעשה. אמנם ידענו שמספר תוספות ושינויים שבקשנו ייקרו את העבודה. אך היות ומספר סעיפים מהתפריט המקורי בוטלו, הנחנו שאנו עדיין במסגרת התקציב המקורי, היות והתובע לא מסר סכומים מפורטים.
ו. כמו"כ טוענים הנתבעים טענות ספציפיות ביחס לחשבון, כגון: טעויות, חישוב פרטני מדי, לקיחת מחיר גבוה מדי וכד'. כן טוענים הנתבעים כי הסכימו להצעת המחיר של התובע, אף שהיתה גבוהה (לטענתם) מהמקובל בשוק. משום שהבינו שהתובע לא יבוא איתם חשבון מדויק על תוספות ושינויים "קטנים".
ז. והנה לפני שנכנס לפירוט התשלומים נקדים כמה החלטות ביחס לחלק מהטענות דלעיל, ועקרונות לגבי התשלומים המפורטים בהמשך:
ח. אנו דוחים את התביעה לביטול ההנחה הראשונה (בגובה 7%). למעשה זו אינה הנחה שניתנה לאחר הגשת החשבון. אלא הינה חלק מהמו"מ ומסיכום המחיר. אמנם ההנחה השניה (8,875 ש"ח) ניתנת לכאורה לביטול, אלא שלמעשה התברר במהלך הדיונים שאינה הנחה אלא תיקון טעויות וכד' מצד התובע (לפחות רוב הסכום).
ט. אנו דוחים את התביעה לתשלום עבור עבודות שאינן כלולות בחשבון שהוגש (כגון: ריצוי השכנים ופיצויים וכד'). הן משום שכיון שלא נכללו החשבון היתה מחילה לגביהן. והן משום שיש מקום לומר שהינן חלק מהמחיר הכולל של העסקה (וכאמור התובע מציג את עצמו כבעל מקצוע שאינו זול, אולם נותן תמורה מלאה לכספו).
י. ביחס לפרטי החשבון: שורש הרע הוא כאמור סטיית התובע מהנוהל התקין, המפורט הן בחוזה שהיה מונח לפני הצדדים, והן בחוזה הסטנדרטי שמכינה מעצבת הפנים בכל המקרים בהם היא מעורבת. ע"פ הנוהל היה על התובע להודיע לנתבעים מהו המחיר המדויק של כל שנוי, ולקבל את אישורם לביצוע. עלינו לקבוע אפוא כיצד לנהוג במקרים אלה. וכבר כ' על כיו"ב הח"ח בספרו "קונטרס אהבת חסד", קחנו משם.
יא. אכן חסרון זה שלא סיכמו מהו המחיר המדויק, בכוחו אף לבטל קנין (שו"ע חו"מ סי' ר' סעי' ז' ונו"כ. ויסודו בטור עיי"ש). אולם הכא נראה הדבר כדין יורד לשדה חברו בשדה העשויה ליטע. ולא כיורד שלא ברשות, אלא אף כיורד ברשות דמי. ובהא קי"ל דידו על העליונה. בד"כ פירוש "ידו על העליונה" שנוטל היותר, או השבח או ההוצאה. השאלה בעניננו לגבי חלק מהסעיפים היא: האם חייבים הנתבעים לשלם אף מחיר גבוה מהמחיר שבשוק? הכלל הפשוט הוא שנוטל כשאר שתלי העיר – המחיר שבשוק. אמנם ע' בעה"מ (ב"מ קא') כ' שהכוונה "ביתר ממה שישומו השמאים הבקיאים", "כמעולה שבשכירות". אכן מסתבר שאף לזה יש גבול סביר.
יב. בדין פועל יש לדון אם יקבל כפחות שבשכירות או כמקובל –
בינוני. ע' ש"ך שלב' סק"ה וברשד"ם שהביא סי' שלה'. וכן
בקצוה"ח שלא' סק"ג. אמנם ב"פתחי חושן" כ' (מדעתו) (הל' שכירות
פ"ח סוף הע' טז'), שאם רגיל ליקח מחיר גבוה, יש לומר שאף כאן ישלם מחיר גבוה.
ולענ"ד אף לזה יש גבול מסוים. וצ"ע.
יג.
הבוררים
התייעצו עם מומחים רבים ובפרט עם קבלני חשמל בתחום הבניה, ובהתחשב בכך קבענו
כדלהלן:
להלן התייחסות ספציפית לפי סעיפי החשבון:
04.001
– בניית מחיצות -הנתבעים הסכימו לשלם.
(11,918.50 ש"ח)
04.005
– חגורות בטון -הנתבעים חייבים לשלם. ישנה
תוספת במפרט. לא צויין מחיר (ולא נלקח בסיכום שבסוף הפרק), משום שלא ידעו כמה
מטרים בדיוק יצטרכו. אולם צוין המחיר למטר. החישוב ללא קיר הזכוכית. (6,162.75
ש"ח)
06.007
– תיקון חלונות ואיטומם –
לא צוין מחיר. 400 ש"ח לחלון הינו מחיר מוגזם. לדעתנו תיקון חלון מעין זה לא
צריך לעלות יותר מ 200 ש"ח לחלון. סה"כ 600 ש"ח במקום 1,200
ש"ח.
600
-
06.009
– גומיות לדלתות –
מספק, על הנתבעים לשלם רק 2/3. כלומר 540 ש"ח במקום 810 ש"ח.
270
–
06.010
– משקוף חדר סיטרול –
הנתבעים הסכימו לשלם. (600 ש"ח)
06.011
- הרכבת טלפונים, תמונות, ושאר אביזרים – נראה מוגזם. למעשה חוץ מהטלפונים, השאר צריך להיות כלול סעיף
06.008 – הרכבת מתקני עזר (מתלים, אביזרי שירותים,
מעצורים לדלת וכו'). על הנתבעים לשלם 1,000 ש"ח במקום 1,500 ש"ח).
500
–
07.002
– אינסטלציה סניטרית –
התובע הסכים שישנה טעות במס' היחידות (12 ולא 14) וע"כ צריך לתקן את הסכום ב
2,400 ש"ח (14,400 ולא 16,800). למעשה זה חלק מההנחה השניה שהתובע הסכים לתת.
2400
–
07.004
– מרקקות –
הנתבעים הסכימו לשלם. (7,700 ש"ח)
07.009
– 07.011 –
קווי אוויר, סקשן ומים - הנתבעים הסכימו לשלם. (10,790 ש"ח).
07.013
– 07.015 –
העברת קווי ביוב, קידוח יהלום, מעקף קו הסקה, החלפת צינורות רקובים - הנתבעים
חייבים לשלם. אף שלא הופיעו במפרט. מדובר בתיקונים הכרחיים שהתבררו כנחוצים בזמן
העבודה, ויש צורך לשלם עבורם. (9,200 ש"ח)
07.016
– 07.020 –
שנוי מקום סקשן, מים, ביוב, מחלק ברזים ומסנן מים –
הנתבעים חייבים לשלם. השנוי בוצע לבקשתם. אף שלא הודיע התובע על המחיר, ידעו שהדבר
כרוך בתשלום. (2,640 ש"ח)
09.003
– פינות טיח. הנתבעים חייבים לשלם. אף שאינן
מופיעות בסיכום הדף, צוין מחירן במפרט הטכני (אף שמחיר הפינה עצמה הינו לכל היותר
30 ש"ח ועבור העבודה הכללית נלקח סכום אחר ), וכל השאלה היתה כמה פינות
יצטרכו. (3,200 ש"ח)
10.001
– 10.005. –
אריחי קרמיקה ופנלים - הנתבעים חייבים לשלם. העבודה בוצעה. המחיר למטר היה ידוע.
אף שהתובע לא הודיע כנדרש שבס"ה המטרז' גדל. (31,235 ש"ח)
10.009
– 10.010 –
ריצוף באלכסון ודוגמא – הנתבעים חייבים לשלם. השנוי נעשה בידיעתם. המחיר
סביר. (1,700 ש"ח)
12.012
– חלון חדר סטיב. הנתבעים הסכימו לשלם. (2,700
ש"ח)
12.013
– תוספת עבור זכוכית בידודית אנטי סאן – אף שהמחיר נראה גבוה, היות והנתבעים בקשו תוספת זאת, עליהם לשלם.
(4,100 ש"ח)
12.014
– תוספת לצבע - היות והתובע לא הודיע שידרשו
להוסיף על המחיר, והיות והמחיר הנדרש גבוה ביותר, אנו סבורים כח עליהם לשלם סך 500
ש"ח במקום 2,000 ש"ח.
1,500
–
30.001
– 30.002 –
נקודות מאור וכח – היות והודיעו לתובע שאינם זקוקים לנקודות
כח, אף שאחד החשמלאים אמר שעדיף נקודות כח, אין לחייבם במחיר נקודות כח
למעט 15 נקודות כח בלבד (במפרט מופיעות רק 9). אף מבדיקת הבוררים התברר שאין צורך
בכ"כ הרבה נקודות כח. (וממילא אין צורך להתייחס לטענת הנתבעים שאין קו נפרד
לכל נקודת כח). וע"כ המחיר צ"ל 15 X 210 = 3,150 ש"ח.
53
נקודות מאור הוזמנו ע"י הנתבעים ומופיעות במפרט וע"כ עליהם לשלם עבורן
סך 9,540 ש"ח (53 X 180). נעיר עוד כי מחירים אלו (180 ש"ח
לנקודת מאור, 210 ש"ח לנקודת כח הינם גבוהים מהמקובל. אולם היות וסוכמו
ע"י הצדדים הרי שאין לנתבעים להלין אלא על עצמם.
ביחס
לשאר הנקודות (117). היות והנתבעים בקשו את ביצוען עליהם לשלם עבורם. התשלום צריך
להיות על בסיס מחיר נקודת מאור כפי המופיע במפרט (180 ש"ח). אולם המקובל
במקרים מעין אלו הוא לקחת רק חלק ממחיר נקודת מאור. הן בגלל גודל העבודה והן בגלל
קירבת הנקודות זו לזו. וע"כ התשלום עבורן צ"ל 100 ש"ח לנקודה
כלומר: 117 X 100 = 11,700 ש"ח.
ובס"ה
בסעיפים אלו על הנתבעים לשלם: 3,150 + 9,540 + 11,700 = 24,390 ש"ח במקום
36,720 ש"ח
12,330
–
30.003
– 30.006 –
נקודות מחשב, טלויזיה, טלפון "טיפש", עוקף מרכזיה, רמקול – הנתבעים הסכימו לשלם. (6,950 ש"ח)
30.007
– הכנה לסטריאו –
התובע הסכים לבטל, ולמעשה זה חלק מההנחה השניה שנתן. (1,950 ש"ח)
1,950
–
30.009
– יוניט –
הנתבעים הסכימו לשלם. (1,400 ש"ח)
30.010
– סקשן –
אף שאינו מופיע במפרט – הנתבעים הסכימו לשלם. (1,250 ש"ח)
30.012
– גלאי –
הנתבעים הסכימו לשלם. (1,100 ש"ח)
30.013
– 30.014 –
צינורות ממחשב לטלויזיה ולכסא – הנתבעים חייבים לשלם. מופיעים במפרט (תוס'
בכתב יד לפרק 8 ), אם כי ללא ציון מחיר. (1,260 ש"ח)
30.015,
30.017 – צינורות מהמחשב ומהטלויזיה לסטריאו – היות וסעיף 30.007 - הכנה
למערכת מרכזית – בוטל, על הנתבעים לשלם סעיפים אלו. (900
ש"ח)
30.016,
30.018, 30.019 – צינור לכסא, צינור מיוניט לכסא, צינור ממחשב
למוניטור – הנתבעים חייבים לשלם. הנ"ל נעשה
ע"פ בקשתם וע"פ בקשת אנשי המקצוע, אף שהתובע לא הודיע על המחיר. (1,650
ש"ח)
30.021
– ונטה –
הנתבעים הסכימו לשלם. (180 ש"ח)
30.022
– פעמון –
הנתבעים חייבים לשלם. הדבר נעשה ע"פ בקשתם. לא הודיעו להם על מחיר. המחיר
נראה יקר. (290 ש"ח)
30.023
– אספקה והתקנה של תאורת חירום – היות והנתבעים סיפקו את הסחורה בשווי 250 ש"ח, עליהם לשלם רק
את היתרה עבור ההרכבה. כלומר 120 ש"ח במקום 370 ש"ח.
240
–
30.024
– אור חוץ –
הנתבעים חייבים לשלם. המחיר עבור אור חוץ גבוה מהמחיר עבור נקודת מאור פנימית.
(250 ש"ח)
30.025
– מ"א תלת פזי –
היות ובהצעת המחיר מופיע רק יחידה אחת ולא שתים. והיות ותוספת נקודות הכח כאמור לא
נדרשה ע"י הנתבעים, ואף אינה נחוצה כאמור לעיל. הנתבעים חייבים לשלם רק עבור
יחידה אחת. כלומר 690 ש"ח במקום 1,380 ש"ח.
690
–
30.027
– פיקוד סקשן - הנתבעים הסכימו לשלם. (1,250
ש"ח)
30.028
– הזנת חשמל ראשית - לא מופיע במפרט. התובע לא
הודיע לנתבעים על ההתקנה והצורך בכך. אף אם אכן התברר שיש צורך בזה, יש מקום לומר
שעל התובע לספוג עלות זו שכאמור לא הוזכרה בהצעת המחיר. וע"כ הנתבעים פטורים
מלשלם סעיף זה.
900
–
30.029
– אור טיפולים - התובע הסכים שיש לתקן סעיף
זה, היות והנתבעים הודיעו על ביטול שתי יחידות. למעשה סעיף זה היה חלק מההנחה
השניה. וע"כ עליהם לשלם רק 960 ש"ח במקום 1,600 ש"ח.
640
–
30.030
– השחלת קווי מיחשוב –
לטענת הנתבעים, החשמלאי לא השחיל את הקווים ואף לא היה מי שפיקח עליו בזמן העבודה,
כך שלא סביר לבקש עבור 8 שעות עבודה עבור עבודה שלא בוצעה. הנתבע מודה שלא פיקח כל
משך זמן זה, אולם טוען שפיקח חלק מהזמן. אנו סבורים אפוא שעל הנתבעים לשלם רק עבור
3 שעת עבודה. כלומר 360 ש"ח ולא 960 ש"ח.
600
–
30.031
– ארון חשמל –
בהצעת המחיר ננקב סכום 7,800 ש"ח. וע"כ לכאורה אין חובה על הנתבעים לשלם
יותר. אף אם בוצעה עבודה נוספת, זו ודאי לא קיבלה את אישורם. אולם היות ותוספת
השקעים שבקשו הנתבעים הצריכה עבודה זו יש מקום לחייבם בכך. אלא שכבר כ' שאינם
זקוקים לכל כך הרבה שקעי כח, ואילו היה התובע מיידעם על עלות זו יתכן והיו מפחיתים
את מספר השקעים ע"מ להמנע מעלות זו (וזו בדיוק מטרת הדרישה לסיכום השינויים
בכתב המוזכרת בחוזה). ע"כ נראה לפשר כי על הנתבעים לשלם שליש מערך התוספת
(1,000) וב"ה עליהם לשלם בסעיף זה 8,800 ש"ח ולא 10,800 ש"ח.
2,000
–
30.032
– אספקת גופי תאורה פרבולים – לא מופיע במפרט הטכני (הרכבת הגופים מופיעה אך לא אספקתם).
הנתבעים טענו שניתן לקנות כל יחידה במחיר 120 ש"ח ולא במחיר 380 ש"ח. כן
טענו הנתבעים שכשהציע התובע שירכוש עבורם את גופי התאורה, אמר להם התובע שהדבר
יעלה פחות מאשר אם יקנו את הנ"ל בעצמם. התובע הודה שלקח רווח מסוים עבור
רכישה זו. אנו סבורים שעל הנתבעים לשלם 180 ש"ח ליחידה. (X 20 יחידות). ובס"ה עליהם לשלם בסעיף זה 3600 ש"ח במקום
7,600 ש"ח
4,000
–
30.033
– הרכבת גופי תאורה –
הנתבעים הסכימו לשלם. (4,080 ש"ח)
30.034
– יחדת מתנע למדחס –
לא מופיע במפרט. התובע טוען שחייבים יחידה זו. וע"כ על הנתבעים לשלם סעיף זה,
על אף שלא הוזכר במפרט. ( 970 ש"ח)
30.035
– אור תפוס/פנוי –
התובע הסכים לתקן ע"פ תיקון מספר היחידות 3 במקום 5. ולמעשה תיקון זה היה חלק
מההנחה השניה. וע"כ עליהם לשלם 750 ש"ח במקום 1,250 ש"ח.
500
–
30.036
– פרוז'קטור חוץ –
הנתבעים בקשו סעיף זה, בחושבם שעלותו בערך כמו עלות נקודת חשמל רגילה. אמנם אין זה
סביר לחשוב כך. מאידך המחיר שדורש התובע (800 ש"ח לנקודה) אינו סביר.
וע"כ עליהם לשלם לפי תעריף 400 ש"ח לנקודה. כלומר 800 ש"ח במקום
1,600 ש"ח.
800
–
40.020,
40.030 – חורים בשיש - הנתבעים בקשו מהתובע שיעשה
חורים בשיש. אולם לא נאמר להם שהדבר כרוך בתשלום נפרד, ובהחלט יכלו לחשוב שהיות
ושילמו על השיש 27,000 ש"ח הדבר כולל גם התקנה ועשיית חורים. מאידך, מקובל
לבקש תשלום על עשיית חורים, כך שאין סיבה להניח שעל התובע לעשותם בחינם. אנו
קובעים כפשרה בין הצדדים שעל סעיף זה (10 חורים) ישלמו הנתבעים סך 500 ש"ח
ולא 800 ש"ח.
300
–
40.040
– החלפת צנרת סקשן, חשמל, מים וכד' –
הדבר נעשה לבקשת הנתבעים, ועליהם לשלם אף שלא סוכם על המחיר. (2,200
ש"ח)
40.050
– עבודות מסגרות –
כנ"ל. הנתבעים חייבים לשלם. (1,800 ש"ח)
40.060
– תוספת לצביעת סורגים –
כנ"ל אולם המחיר נראה מופרז. וע"כ אנו קובעים כי על הנתבעים לשלם עבור
סעיף זה 400 ש"ח במקום 1,200 ש"ח.
800
-
40.070
– קרניז שירן –
למרות המחיר הנראה גבוה, והסברה כי אילו ידעו מהי עלות הסעיף לא היו מבקשים דבר
זה, הנתבעים הסכימו לשלם. (3,150 ש"ח)
40.080
- 40.100 – תקרת גבס, תוספת עבור ביצוע עבודות בעיגול
וציפוי קורות בגבס –
הנתבעים טענו כי בהצעה המקורית דובר על תקרה אקוסטית. משהחליטו לשנות לתקרת גבס,
התובע אמר שהפרש במחיר יהיה בערך 1,500 ש"ח. אולם כשהחליטו לשנות לעיגול לא
הודיע התובע שהדבר מייקר ב4,200 ש"ח נוספים. ואילו ידעו שזה המחיר לא היו
מחליטים לעשות כן. אמנם היה עליהם לברר מה העלות של תוספת זו. אמנם המחיר נראה
גבוה במיוחד, וע"כ עליהם לשלם עבור סעיפים אלו 13,000 ש"ח במקום 15,000
ש"ח.
2,000
–
40.110 – ציפוי והחלפת צילינדר – אף שהמחיר גבוה, הוברר הדבר לנתבעים ע"י התובע ועליהם לשלמו. (1,390 ש"ח)
יד. ואשר על כן על התובע להפחית מהחשבון סך 33,020 ש"ח. אולם זכותו להוסיף על חשבון זה 8,000 ש"ח. כך שבסך הכל עליו להפחית מהחשבון 25,020 ש"ח. וא"כ על החשבון הסופי להיות 87,755.08 ש"ח במקום 112,775.08. מתוך סכום זה שילמו הנתבעים סך 40,000 ש"ח. ולפיכך עליהם לשלם עוד 47,755.08 ש"ח.
טו. שכר טרחת הבוררים מוטל בשווה על שני הצדדים.
מסקנות:
1.
על
הנתבעים לשלם לתובע סך: 47,755.08 ש"ח.
2.
על
התובע לתקן את הדרוש במרפאה, וכמובטח.
3.
כל
אחד מהצדדים ישלם לבוררים שכר טרחה בגובה 5,000 ש"ח.
והאמת והשלום אהבו
הרב אליעזר שנקולבסקי הרב צבי שפיץ
__________________ ___________
