דין מזגן המחובר לבית

דין מזגן המחובר לבית

שתי הדעות בעניין תלוש ולבסוף חברו

הרמ"א (חו"מ צה,א) מביא שתי דעות האם תלוש ולבסוף חיברו דינו כמחובר או כתלוש לעניין שבועה אונאה ושאר הדברים, וז"ל:

הגה: י"א דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי (טור בשם עיטור); ויש חולקין. ולכן אם שאל בית, ונשרף, פטור מלשלם (מרדכי פרק הדיינים). ועיין לקמן סימן ש"א.

לדעת העיטור המובא בטור, דינו כתלוש, והוא הי"א הראשון, והמרדכי שהביא בד"מ, הוא היש חולקין שהביא הרמ"א, ועל זה מסיק "ולכן אם שאל בית ונשרף פטור מלשלם".

הגר"א (שם י-יא) מבאר, שהדעה הראשונה סוברת שדין ממון כשאר דיני התורה שתלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי, כך מובא בחולין (טז.) לענין ע"ז שהמשתחווה לבית אסרו ונפסק בשו"ע (יו"ד קמה,ג), וכן לענין שחיטה (שם ו,ב) וכן לענין הכשר זרעים לטומאה. וזו דעת חכמים (ב"ב סו.) לגבי דף של נחתום שחיברו לכותל שמקבל טומאה. דעה זו סוברת שכן גם כן בעניני ממון.[1] ולדעה שניה ממון שאני, כי הכלל שכל המחובר לקרקע כקרקע דמי, כולל גם תלוש ולבסוף חיברו. (אע"פ שחכמים שם דנו בתבואה שדינה כמחובר לכו"ע גם לענין ע"ז, עיין ש"ך יו"ד קמה ס"ק ג, שהגדל בקרקע ודאי דינו כקרקע). והסיבה שממון שאני, שקרקע יצאה מכלל ופרט וכלל מה כסף וכלים מטלטל אף כל מטלטל.

א.     לדעת הרמ"א דוקא בית נחשב מחובר.

ויש לעיין למה הרמ"א היה צריך להוסיף לכתוב "ולכן אם שאל בית ונשרף פטור מלשלם"? הרי היא הנותנת! ועל זה קאי כל הסימן! ואם נאמר שבא לחדש שגם שומרים בכלל דין זה, מנין לנו לחשוב אחרת?

ונראה שהרמ"א בא לומר שדוקא בית ונשרף פטור, אבל לא שאר המחובר לקרקע כצינור ומכתשת וכו' המוזכרים בב"ב שם. וכך דעת התוס' (שם ד"ה בעי) שאף לסוברים שכותל בית הוא מחובר, מ"מ כלי שחיברו לקרקע כמכתשת אינו כמחובר, ורק באיצטרובין הגמרא מסתפקת, משום שהוא מחובר ביותר.

והסיבה שהרמ"א החמיר בבית היא משום שעליו דיבר המרדכי, ומנין להוסיף עוד, הרי בכל התורה כולה תלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי! ובנוסף, הטור הרי הביא רק את דעת העיטור שדין הכל כתלוש!

ב.     שיטת הש"ך שם חו"מ צה,ח.

הש"ך שם כתב להלכה הפוך ממה שכתבנו. הוא ז"ל כתב שברור שבית דינו כמחובר בדיני ממונות כמו שראינו שקונים בית בקניני קרקע ולענין שעבוד, והמחלוקת בין העיטור היא בכותל, שאינו בית ובו תלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי, אבל בבית לכו"ע דינו כמחובר. הרי הפוך ממה שכתבנו, שמחלוקתם היא דוקא בבית! ועיין ערוך השולחן שפסק כש"ך שם.

דברי הש"ך נראים לי ק"ק. החילוק של הש"ך בין קיר לבית נראה רחוק דמאי שנא? והשאלה בקשר לקנין תירץ המ"א מובא בחו"מ שם באמרי ברוך, שכל קנין בית על ידי קניני קרקע היא על ידי אגב של קנין הקרקע עצמו. והיה נראה להוסיף שענייני קנין שאני שזה תלוי בגמירות דעת של בני אדם ואינו גזירת הכתוב ולכן שם דין בית כקרקע ואי אפשר ללמוד משם לדברים שצריכים דין קרקע מן התורה.

ברם לדעת הש"ך ודעימיה, שסוברים שהמחלוקת ברמ"א הנ"ל היא בקיר של בית אבל בבית עצמו לכו"ע כמחובר דמי, וחולקים על מה שכתבנו למעלה,  שהמחמירים ברמ"א החמירו רק בבית אבל לא בתלוש ולבסוף חיברו אחר, יש לעיין מה נקרא מחובר לענין זה? שהרי עיין ב"ב סט. שר"א שואל אם חיבור בסיכי נקרא חיבור לענין מכירה בבית? הרי רואים שיש דרגות של חיבור! ואע"פ שאפשר לחלק בין מכירת בית לשאר דברים כמו שכתוב שם סה: "אילימא ר"א דבית דלמא היינו טעמא דר"א  מוכר בעין יפה מוכר" מ"מ רואים שקיימים דרגות בסוגי החיבור, ויש לעיין בענין זה.

ג.      נעיין בגדרי חיבור לקרקע באמצאות עיון בהלכות טומאת כלים.

נעיין בזה באמצאות הלכות טומאת כלים בגלל שלמרות מה שכתבנו למעלה בשם הגר"א ונו"ב שבכל התורה תלוש ולבסוף חיברו דינו כתלוש, יש לזה יוצא מן הכלל וזה לענין קבלת טומאה. לגבי קבלת טומאה ברור שרק כלים מקבלים טומאה ולא המחובר. דבר זה אפשר ללמוד מכמה כיוונים:

א.      בפסוקים שמוסרים לנו ענין של טומאה נאמר ש"אלה הטמאים לכם בכל שרץ....מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וכל כלי חרש..." (ויקרא יא,לא-לג). זאת אומרת רק כלי מקבל טומאה ולא דברים המחוברים!

ב.      כלי עץ של ארבעים סאה העשוי לנחת שאינו מיטלטל מלא וריקן אינו מקבל טומאה בגלל שאינו דומה לשק "מה שק מיטלטל מלא וריקן כך כלי עץ מיטלטל מלא וריקן" (מגילה כו: ועוד) הרי כלי שאינו מחובר אבל אינו עשוי לטלטל אינו מקבל טומאה בגלל שאינו דומה לשק ק"ו בנין המחובר ממש.

ג.       בשבת למדנו כז: "כל היוצא מן העץ אינו מקבל טומאת אוהל אלא פשתן" וע"ש בתוס' ד"ה ואין, שמדובר במחובר, ששאר דברים לא מקבלים טומאה אבל פשתן מקבל וכך כתב ראב"ד טומאת מת ה,יב אבל הרמב"ם שם סובר שגם אם אינו מחובר אלא משמש לאוהל, לא מקבלים טומאה חוץ מפשתן. הרי רואים שדבר שהוא מחובר לתוס' וראב"ד לא מקבל טומאה ולפי הרמב"ם גם לא מחובר אינו מקבל טומאה אם הוא אוהל.

ואפשר לדייק דבר זה בפשטות מדברי חכמים שסוברים שתלוש ולבסוף חיברו אינו מחובר בב"ב סו. "דף של נחתומים שקבעו לכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין" הרי מדובר כאן ש"קבעו לכותל" זאת אומרת שהכותל עצמו טהור ואינו מקבל טומאה! כל הדיון הוא על המחובר בו! הרי מפורש שמחובר אינו מקבל טומאה לכו"ע.

יוצאינו למדים שלענין קבלת טומאה המחובר לקרקע כקרקע ואינו מקבל טומאה. אם כן נראה שמהלכות קבלת טומאה של כלים אפשר ללמוד גדרי חיבור גם לענין ממונות לסוברים שמחובר לקרקע כקרקע בממונות.

ואין להקשות שעניני ממון שאני, בגלל שלומדים תלוש ולבסוף חיברו דינו כמחובר לעניני ממון, לסוברים כן, מכלל ופרט וכלל, "מה כלי מטלטל....", כמש"כ הגר"א הנ"ל, אם כן צריך מטלטל לגמרי? וזה שונה מטומאה.

זה אינו! שגם קבלת טומאה לומדים שצריך תלוש בגלל שכתוב בפסוק "כלי" כמש"כ למעלה וזה מקביל לממון. ולא זו אף זו לגבי קבלת טומאה כלי שאינו עשוי לטלטל דינו כמחובר ואינו מקבל טומאה כמש"כ למעלה, ולענין ממון אינו כן. אם כן הגדרים של תלוש הם יותר מחמירים בטומאה מבממון. ואם כן דבר שדינו תלוש לגבי טומאה ק"ו לגבי ממון.

ד.      נעיין בזה בעיון בדברי הרמב"ם וראב"ד בע"ה.

סוגי חיבור לפי הרמב"ם בהלכות טומאת כלים ט,א יא,כד טו,ו.

עיין רמב"ם טומאת כלים יא,כד שבו הרמב"ם פוסק דברי חכמים שדף של נחתומים מקבל טומאה. "...שכל כלי מתכות שקבעם בקורה או בכותל מקבלין טומאה כשהיו עד שישנה מעשיהם. לפיכך דף של נחתומין של מתכת שקבעו בכותל טמא. וכן כל כיוצא בזה משאר כלי מתכות שנקבעו בין פשוטיהם בין מקבליהן מקבלים טומאה כשהיו"

הרי רמב"ם פוסק שכלי מתכת שקבעו לכותל אינו כמחובר ומקבל טומאה.

מיהו עיין טו,ו כתב הפוך ממשמעות הדברים הנ"ל "תנור או כירה של אבן טהורים לעולם ושל מתכות טהורין משום תנור וכירים שנאמר יותץ, את שיש לו נתיצה, וטמאין משום כלי מתכות. כיצד? אינן מטמאין מאוירן ולא במחובר לקרקע כתנור וכרים..." הרי מבואר שכלי מתכות שחיברו לקרקע לא מקבלים טומאה? וזה לכאורא סותר הפסיקה הנ"ל?

ונראה שמהלכה אחרת אפשר לתרץ הנ"ל.

עיין רמב"ם ט,א "כל כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותה שתחת הציר והציר והקורה והצנור מפני שאלו עשויין לקרקע או לשמש את העץ, אינן מקבלין טומאה ואפילו קודם שיקבעו" פה נאמר שיש כלל אלו כלי מתכות מקבלים טומאה ואלו לא. כלי ש"עשויין לקרקע" אינו מקבל טומאה וכלי שאינו עשוי לקרקע מקבל טומאה.

ונראה שהגדר של "עשויין לקרקע" היינו שהכלי והקרקע עושים הפעולה ביחד או שהמתכות משמש הקרקע. ולפי זה מובן למה תנור של מתכות לא מקבלים טומאה כאשר הוא מחובר וזה בגלל שהוא עשוי לקרקע היינו שהתנור צריך את הקרקע מסביבו כדי לפעול את פעולתו בגלל שהחום נשמר על ידי הקרקע ולכן התנור הוא בטל לקרקע אבל לדף של נחתומים יש שימוש שאינו קשור כלל לקרקע אלא יש לו שימוש עצמי והכותל מחזיק אותו בלבד אבל אינו שותף לתכלית פעולת הדף. ולכן הדף אינו בטל לקרקע כלל ומקבל טומאה במקומו.

מיהו ההקבלה הזאת אינה לגמרי נכונה, בגלל שנראה שתנור של מתכות מקבל טומאה בתלוש, לעומת הדברים המוזכרים בט,א הנ"ל, שאינם מקבלים טומאה בתלוש. ולכן יש לעיין עוד בנידון.

לפי הנ"ל נראה שמזגן אינו נחשב מחובר ויקבל טומאה אפילו כאשר הוא מחובר ודינו כדף של מתכות שאפילו אם חיברו אינו מקבל טומאה.

ועיין בשו"ת הרא"ש מובא בב"י יו"ד רא,נב (דף רפג בטור החדש) שמשמע שגם חילק חילוק הנ"ל. הטור שם הביא ש"סילון של אבר או של מתכת אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה ואם הוא מחובר לקרקע שפיר דמי" והב"י הביא מקור לכך, משו"ת הראש שהביא ראיה מהמקור של הרמב"ם הנ"ל ט,א "והביא ראיה מדתנן כלים יא,ב "כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת והמנעול...שנעשו לקרקע, וכן הני סלונות כיון שנעשו להיות מונחים שם תמיד תשמישן עם הקרקע ואין מקבלין טומאה וביאר בתשובה דבין שנתחברו בבנין עם הקרקע או שטמונים כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורים".

רואים שגם הרא"ש דייק שצריך להיות "עשויין לקרקע" וכתב שדבר שהוא עשוי להיות מונח שם תמיד דינו כעשוי עם הקרקע. אמנם נראה שזה שעשוי להיות שם תמיד אינו הקריטריון היחיד שהרי כתב שצריך להיות מחובר לקרקע על ידי בנין או קבור בתוך הקרקע. משמע שלא מספיק מסמרים אלא צריך להיות "מחובר על ידי בנין" זאת אומרת שבנו בנין כדי לחבר אותו לקרקע ואז הוא עשוי לקרקע אבל אינו מספיק מסמר כאשר הכותל בא לסייע לכלי אגב אורחיה ואינו חלק אינטיגרלי של תפקיד הכלי. 

לפי"ז נראה שהוא הדין והוא הטעם לגדרי ממון, ולכן דף של נחתומים ומזגן, דינם כתלושים, לכל הדינים חוץ מקנינים אולי, לפי מש"כ, שגדרי קנין שונים משאר ההלכות.

ואין להקשות מתחילת דברי הרמב"ם שם יא,כד "מניקות של מתכת שהיא כמו שפופרת שנטמאה, משיקבע אותה במקל או בדלת ויחבר אותה עם העץ תטהר. לא נטמאת וקבעה במקל או בדלת הרי זו מקבלת טומאה במקומה..." הרי רמב"ם כתב כאן שכלי מתכת טמא שחיברו נטהר ונחשב למחובר, אע"פ שמקבל טומאה מכאן ולהבא! אם כן מי יאמר לנו ללמוד שכלי מתכת המחובר דינו כתלוש מזה שמקבלים טומאה? נלמוד שדינם כמחובר מזה שפוקעים טומאה קיים? אלא נראה  שמחובר נלמד מקבלת טומאה ולא מהפקעת טומאה, שהרי כל הפסוקים דנים בקבלת טומאה וכו'.

ה.     יוצאנו למדים שלפי הרמב"ם מזגן דינו כתלוש.

עיון בדברי הראב"ד שם.

הראב"ד חולק על הרמב"ם הנ"ל וכתב "...אבל אם היה כלי, וחיברה לו טמאה, עד שיחבר, פירוש במסמר..." הרי הראב"ד מחלק בין חיבור סתם שדינו כתלוש לבין חיבור במסמר.

נראה לפי זה שהחלק החיצוני של המזגן דינו כתלוש גם לשיטת הראב"ד בודאי, שהרי הוא אינו מחובר כלל לבית אלא הוא מחובר לחלק הפנימי על ידי צינור וזה ודאי אינו חיבור, אם מסמר היא הקרטריון להיחשב מחובר לפי הראב"ד. ויש לעיין מה דין החלק הפנימי שהרי הוא אכן מחובר לבית על ידי ברגים שנראה שדינם כמסמר לענין זה ולכן י"ל שדינו כמחובר וצ"ע.

ו.        למסקנה

נראה שהחלק החיצוני של המזגן דינו כתלוש לכל הדעות והחלק הפנימי לרמב"ם דינו כתלוש וכן נראה  לרא"ש אבל לראב"ד יש להסתפק.   

מה דין מזוזה לענין כל הנ"ל?

לפי הבנתי בדברי הרמא הנ"ל שהוא רק החמיר לומר שמחובר לקרקע כקרקע, בבית אבל המחובר לבית, דינו כתלוש לכו"ע, כדברי התוס', לכל הדעות מזוזה וכל דבר אחר המחובר לבית, דינו כתלוש.

לפי השך שהבין שחולקים בכל דבר המחובר, נראה שה קלף של המזוזה ודאי אינו מחובר כלל, ויש לעיין בבית המזוזה. ולפי הרמבם וראש, נראה שדינם כתלוש כמו שכתבנו למעלה לענין מזגן. אבל לראבד יש לעיין אם החיבור במסמרות כאן דינם כקרקע או לא. ונראה שהואיל ויש למזוזה דין מיוחד "על מזוזות ביתך" ולא מזוזות ביתך, שהמזוזה צריך להיות מנותק מעצם הדלת, לכל הדעות בית המזוזה דינו כתלוש.