גנן שלא שולם לו מלוא שכרו

בס"ד

ח' באב תש"ע

19 ביולי  2010

תיק מס' 70051

פסק דין

         א.         עובדות מוסכמות

התובע, העוסק בגינון מזה כמה שנים והנתבע הגר בבית צמוד קרקע, סיכמו על עבודה של הקמת גינה ובנוסף יציקת בטון וריצוף בכניסה לביתו של הנתבע. הם סיכמו על מחיר של 24,000 ₪.

כמו כן סוכם שהעבודות ייערכו כשבועיים ימים. מבחינת מועדי התשלום סוכם שבסוף שלב היציקה ישלם הנתבע כמחצית הסכום (12,000 ₪) ואת המחצית הנותרת ישלם בסוף העבודה.

בתחילתה, התנהלה העבודה בנעימים, אולם לאחר כמה ימים, התנהלו הדברים בצורה לא נעימה לשני הצדדים.

הנתבע שילם לתובע 10,000 ₪ עוד לפני היציקה. לאחר מכן קיבל 600 ₪ נוספים.

התובע לא מצא את סוג האבן שסיכם עם הנתבע שתשמש לריצוף הכניסה, לכן הנתבע רכש את האבן בעצמו במחיר של 100 ₪ למ"ר. שטח הריצוף שהיה מוטל על התובע לרצף בהתאם להסכם הינו 30 מ"ר, לכן יש לנכות מסכום ההסכם סך של 3,000 ₪ בתוספת הובלה במחיר 500 ₪ (סה"כ 3500 ₪).

בנוסף, בהסמכה המירו התובע והנתבע את הזמנת המזרקה בהרחבת הריצוף בעוד עשרה מטרים  וסכומים אלו התקזזו.

         ב.         טענות התובע

עיקר דרישתו של התובע הוא תשלום שכרו המלא.

התובע התלונן על כך שבוצעו שינויים רבים תוך כדי עבודה, דבר שדרש ממנו עבודה כפולה בכמה עניינים. לדוגמה, התכנון המקורי היה לבנות את כל הכניסה בשיפוע רצוף, ולאחר התחלת העבודה דרשו הנתבע ואשתו שהמשטח הקדמי יהיה ישר, והשיפוע יהיה רק בכבש העליה.

שינוי זה גרר הוספת ימי עבודה לעובדים של התובע. בסך הכל, עלות שינוי זה לטענתו 1,200 ₪ (סעיפים 3,4,5 בדף השינויים של התובע).

מלבד זאת דורש התובע תשלום עבור מספר שינויים נוספים מהתכנית המקורית שבגללם הוציא הוצאות נוספות בסך 1,250 ₪ ( עצים 350 ₪ ; ביטול מזרקה 200 ₪, הארכת השביל 400 ₪ ; העברת אבנים 250 ₪. ; פלריג 50 ₪ ).

בנוסף, הנתבע השתמש בחלוקי נחל קטנים של התובע בשווי 425 ₪, אבנים שהתובע השאיר בשטח לאחר דרישה של הנתבע להחליף אותם בחלוקי נחל גדולים יותר.

התובע טוען שהוא נדרש ליום עבודה של שני עובדים (הוא ועובד נוסף), על מנת להשלים את העבודה כולה, ולתקן את הנדרש.

עבור צ'ק שחזר והוצג פעמיים, הוא תובע 100 ₪.

סך כל תביעותיו הנוספות עולה לסך: 2975 ₪.

          ג.         טענות הנתבע

הנתבע טען שהתובע לא ביצע כראוי את מלאכתו (כדוגמה: שביל העץ איננו ישר, תוספת הריצוף במרפסת עקומה גם היא, ואינה תואמת לגובה הריצוף הקיים, לא נעשתה הכנה ראויה לפני הנחת הטוף ועוד). בנוסף, העבודות ארכו כחודש ימים ולא שבועיים כפי שסוכם. בדיון העריך את עלות השיפוץ הנדרשת על מנת לתקן את עבודתו של יהודה בכ2,000 ₪ ובמסמך שהעביר לאחר הדיון נקב סכום של 3,000 ש"ח. הוא איננו מסכים שהתובע יבצע את השיפוצים הללו מכיוון שהוא אינו סומך עליו.

הנתבע הודה שעשה שימוש בחלוקי הנחל. לטענתו, כיוון שהאבנים היו מונחות בחצרו, פיזר אותן מתוך הבנה שכאשר יגיעו לבית הדין יחשבו את כל הדברים.

הנתבע הודה בבית הדין שהוא צריך לשלם משהו להשלמת חובותיו כלפי הנתבע, אך לטענתו הסכום פחות בהרבה ממה שדורש התובע. הנתבע אמר בדיון שהוא מוכן לשלם את העלויות בלבד.

לטענת הנתבע נקבע מחיר המתאים לעבודה מקצועית, וקיבל תמורה של עבודה של מתלמד.

         ד.         תשלומים.

כאמור, בתחילתה של העבודה, שולם סכום של 10,600 ₪.

לאחר הסכסוך, במהלך דין ודברים בין חבירו של התובע לבין הנתבע, העביר הנתבע צ'ק על סך של 4,000 ₪ לתובע. התובע הציג את ההמחאה בבנק פעמיים, אך היא לא נפרעה כיוון שלא היה לה כיסוי. התובע דורש גם את עלויות הגביה של החזרת הצ'ק פעמיים.

בסיום הדיון קבע אב"ד שהנתבע ישלם לתובע סכום של 4,000 ₪, באופן מיידי, כיוון שסכום זה אינו שנוי במחלוקת. כך נעשה.

נמצא לסיכום, שעד עתה שולם סכום של 14,600 ₪.

         ה.         השלמת הטענות

לאחר הדיון, העבירו הצדדים לבית הדין התייחסות בכתב לעלויות שהיו לתובע.

התובע פירט עלויות בסך כולל של 23,508 ₪.

בנוסף לכך, עבור עבודתו האישית תבע 4000 ₪.

עלויות אלו כוללת את העלויות המתוכננות, ובנוסף, העלויות של השינויים. סך הכל: 27,508 ₪.

הנתבע, בתשובתו פירט את התייחסותו לכל סעיף.

לטענתו, סך כל העלויות עומד על 18,940 ₪.

מאידך, לטענת הנתבע יש לקזז את הסכומים הבאים:

3000 ₪ - עבור תיקונים והשלמת העבודה.

1000 ₪ - עבור התארכות הפרוייקט, שגרם לצער.

200 ₪ - עלות החומר שרכש מכספו למילוי היציקה שבכניסה לבית, על מנת שתהיה ישרה.

500 ₪ - עבור ניקוי פסולת על ידו.

          ו.          דיון:

מקורו של הסכסוך שלפנינו הוא בתיאום ציפיות לקוי בין הצדדים. דבר זה מתבטא בכמה עניינים: הנתבע מזמין העבודה לא ראה עבודות של התובע ועל כן לא התאים את ציפיותיו לאופי העבודה של התובע, אין מסמך בכתב המתאר את העבודה,  וגם שינויים שבוצעו בהסכמה לא נרשמו באופן מסודר.

המלצתנו הראשונה לשני הצדדים היא שבעתיד, עם הזמנת עבודות מסוג זה או ביצוען, יתארגנו באופן מסודר יותר ומתועד בכתב.

גם על רקע אי ההסכמה, אנו רואים בחומרה את העובדה שהנתבע השאיר בידו סכום גבוה כל כך, שברור היה גם לו, שיצטרך לשלמו. בעניינו של שכר שכיר חייבה תורה: "ביומו תתן שכר", ואסרה: "ולא תלין פעולת שכיר עמך עד בוקר".

מדובר בסכומים שגם הנתבע ידע שהתובע הוציא מכיסו לתשלום עבור מוצרים שבגינתו, או לתשלום שכר עובדיו. הטענה שהוא משאיר את הדברים לשעה שבית הדין יקצוב את הסכום המלא, אינה קבילה.

מבט כללי על המקרה שלפנינו, מגלה שעל פי הנתונים שמסרו שני הצדדים, מדובר על עבודה במחיר לא גבוה ביחס לעלויות החומרים והעבודה. גם הנתבע מודה בעלויות בסדר גודל של 18,940 ₪, כך שמחיר של 24,000 ₪ הוא מחיר נמוך (נעיר, שעל פי תחשיביו של התובע – העלויות עצמן קרובות ואולי עולות על הסכום של 24,000. לפי זה הצעת המחיר לא היתה שקולה, אך הוא זה שצריך לשאת בתוצאות של הצעת המחיר שלו.). למרות הליקויים המסוימים עליהם הצביע התובע, אין לנו ספק בדבר, ששווי תוצאת העבודה הוא גבוה מהוצאות החומרים והעבודה. על כן, ללא ספק יש לחייב את הנתבע לכל הפחות בכלל ההוצאות, שהרי אפילו יורד לשדה חבירו שלא ברשות, והיא שדה שאינה עשויה ליטע – משלם לו את ההוצאות, כל עוד השבח אינו פחות מההוצאות (שו"ע חו"מ סימן שע"ה סע' א). ובדומה, נפסק בעניין  בבעל מקצוע שביצע עבודה לקויה (שולחן ערוך חושן משפט סימן שו סעיף ג) :

"נתן צמר לצבע והקדיחו יורה, נותן לו דמי צמרו. צבעו כעור, או נתנו לו לצבעו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום, נתן עצים לחרש לעשות מהם כסא נאה ועשה כסא רע או ספסל, אם השבח יתר על ההוצאה, נותן בעל הכלי את ההוצאה;

ואם ההוצאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח בלבד".

יש לציין שכפי שהתרשם בית הדין בדיון, אילו היה הנתבע משלם סכום זה, הוא גם לא היה נתבע על ידי התובע בעלות התוספות.

נכון הדבר, שאיכות העבודה גם היא אינה גבוה ביותר, כפי שמתואר בתמונות. עם זאת, מדובר על דברים שבעיקרם הם ברי תיקון על ידי בעל מקצוע (יישור שביל העץ והכניסה לבית) בעבודה סבירה. חלק מן העבודות התובע טוען שתכנן לעשות בעצמו.

התייחסות בית הדין לעמדת הנתבע כפי שבאה לידי ביטוי במסמך ששלח

הנתבע עצמו, הודה בעלות של 18,940 ₪.

הוא טען שיש להפחית מסכום זה סך של 4,700 ₪.

אנו דוחים את הטענה להפחתה בסכומים אלו.

גם אם מוצדק הדבר להפחית סכומים אלו, יש להפחיתם לא מעלויות התובע, אלא מהסכום הכולל שנדרש על ידו (27,508 ₪). שכן, כאמור, בכנדון דידן, בכל מקרה מגיעות לתובע הוצאותיו.

לגופם של דברים, הסכומים לקיזוז שהוצגו על ידי התובע הם מופרזים: תיקון הליקויים שהוצגו בדיון והוכחו (יישור שביל העץ, יישור האבן, חיפוי צידי הרמפה והכבש), אינם עולים לכדי 3,000 ₪ (בפועל הפחתנו 500 ₪ עבור השלמת שני ימי עבודה). פינוי האבנים שנעשה על ידי הנתבע, אינו עולה 500 ₪. עיכוב של שבועיים בהשלמת ביצוע העבודה הוא אומנם חריגה מהמוסכם, אך לא מדובר על התארכות חריגה בתחום הבניה. מסתברת, ולו באופן חלקי, טענת התובע שהיא הושפעה מהשינויים הרבים, שגם הנתבע הודה בכך שהוא ואשתו ביקשו במהלך העבודות.

ביחס לעלות ה'באלה' של חומר המילוי של משטח הכניסה לבית – טענת התובע שלא הוכחשה על ידי הנתבע היא, היא שזהו שינוי שביקשו התובע ואשתו ביום היציקה. לטענת התובע כאמור, ששינוי זה גרם לו לנזקים גדולים יותר (ימי עבודה).

עוד נציין ביחס להערות הנתבע לטבלת התובע:

בסעיף 14 הנתבע טוען שההובלה בוצעה על ידי התובע – ועל כן לא מגיע לו שכר עבורה. עלויות ההובלה מגיעות לתובע, גם אם נעשתה על ידו. על כן – הסכום אולי פחות, אבל אינו 0.

ההערה החשובה ביותר ביחס לחישובי העלויות של הנתבע היא – שחישובי העלויות במסמך, לא כללו את עלות ימי העבודה של התובע עצמו. פרט זה מופיע בטבלת השינויים וההוספות. הנתבע לא זיכה את התובע בחישוביו בשכר זה כל עיקר.

בש"ך סימן ש"ו ס"ק ה', המתייחס לדברי השו"ע לעיל, באדם שנתן לאומן לצבוע לו בגד או לייצר לו כלי, מבואר שכאשר מחשבים למי שביצע עבודה לקויה את הוצאותיו, מחשבים גם את שכרו של בעל המקצוע. אומנם, למרות שמזמין העבודה קבע עם בעל המקצוע שכר גבוה, כאשר התוצר הוא לקוי, משלם לו רק את השכר הבסיסי של פועל. וז"ל:

"מה שהיה מגיע לו אפילו לא היה מתנה לתת לו פשיטא דבעי למיתב ליה".

אמנם, מבואר בש"ך שפירושו (בדברי הירושלמי) הוא חידוש, ורבותינו בעלי התוספות חלקו על הכרעה זו. אך, בנדון דידן בו העבודה אינה לקויה באופן שלא ניתן לתיקון, אלא שיש לבצע "מקצה שיפורים", ברור שמגיע לתובע את שכר עבודתו.

הנתבע הודה שמדובר על כעשרה ימי עבודה בהם עבד הנתבע. על פי חישוב של כ300 ₪ ליום עבודה (שזה כפחות שבפועלים בעבודה מקצועית), מגיע לתובע עוד 3,000 ₪.

לאור זאת, לכאורה, הסכום המינימאלי שעל הנתבע לשלם לתובע הוא 21,940 ₪, גם על פי גרסתו. כאמור, למרות שלדעתו ישנם תיקונים שונים, סוף סוף סכום זה משקף את ההוצאות – והערכת בית הדין היא שהשבח יתר על ההוצאה.

התייחסות בית הדין לסכום הנתבע על ידי התובע

כאמור, סך הכל התביעה היא על סך 27,508 ₪.

בחלוקת המסמך שהגיש, עבודתו ורווחיו מופיעים בעמוד השינויים, אך למעשה סכום זה של 4,000 ₪ צריך להכלל בתביעותיו קודם השינויים, כיוון שהוא זכאי לו גם ללא שינויים. בעניין זה, אנו קובעים שיש להפחית את הסכום שניתן לתבוע. מהטעם הבא: התובע הודה שצריך להפחית 3,500 ₪ עבור הריצוף שנרכש על ידי הנתבע. בנוסף, הוא מודה שעליו להשקיע עוד יומיים עבודה. אנו מעריכים את הסכום שיש להפחית בשל יומיים אלו בסך של 500 ₪. סך הכל, יש להפחית מן התביעה על העבודה הבסיסית סך של 4,000 ₪.

על כן, על כל העבודה, ללא השינויים והתוספות, לא ניתן לתבוע יותר מאשר 20,000 ₪. על התובע לשאת בעובדה שנראה שהתמחור לא היה מחושב כראוי.

בנוסף, חלק מטענות התובע על התוספות נדחות באופן ברור: על ביטול המזרקה (200) וכן על הרחבת היציקה אין לחייב את הנתבע (1500), שכן אלו התקזזו עם עלות המזרקה, כמו כן, אין מקום לחייב את הנתבע על העברה נוספת של אבני האקרשטיין (250 ₪). 

לעומת זאת, אנו מקבלים את תביעותיו לתשלום נוסף בעבור הפריטים הבאים:

על שינוי שיפוע השביל                          1200 ₪

הוספת העצים                                      350 ₪

החזרת צ'ק                                           100 ₪.

הוספת פלריד                                        50 ₪

סך הכל -                                              1,750 ₪.

הודאת הנתבע בהיקף ההוצאות עמדה על סכום גבוה יותר, אך לאור העובדה שהתובע צריך לספוג את התמחור הלא מדוייק של עבודתו, אנו מחייבים את הנתבע, רק במגבלות תביעתו כפי שחישבנו אותה.

נמצא שסך שווי העבודות בהם מכיר בית הדין, עומד על 21,750 ₪.

כאמור, הסכום שכבר שולם על ידי התובע הינו 14,600 ₪.

הסכום שנותר לתשלום עבור העבודות – 7,150 ₪.

בנוסף, השתתפות באגרת בית הדין בסך של 300 ₪, לאור העובדה שהחזיק במודע בכספים שהיה חייב לתובע תקופה ארוכה.

סך הכל ישלם התובע לנתבע סך של 7,450 ₪.

          ז.         החלטה

1. התובע ישלם לנתבע סכום של 7,450 ₪ עד לתאריך ל' באב תש"ע, 11 באוגוסט 2010.
2. פסק הדין ניתן ביום ח' באב תש"ע.