טענות באי עמידה בהסכם מכר

תיק: תשפ"א 2

פסק דין

שבין: מ. בעלי היקב, להלן "התובעים"

לבין: ב. ד. בעלי הכרמים להלן "הנתבעים"

בנושא: הסכם מכירה ארוך טווח בין הנתבעים בעלי הכרמים, ובין התובעים בעלי היקב

עיקרי הטענות:

בין הצדדים ויכוח מתמשך בו טענו התובעים כי הנתבעים לא טיפלו בכרם כראוי בכל הנוגע להשקיה, ריסוס, חוסר בכוח עבודה איכותי, ריקבונות, איחור במועדי הגעת הענבים ליקב וכד'.

הנתבעים טענו כי עבדו כמצופה ובהדרכת אגרונום מוסמך, השקו כראוי ועשו את המוטל עליהם, הודו כי לא תמיד עמדו בזמני הגעת הענבים ליקב.

(הפרוטוקול המלא ובו הטענות המפורטות נמצא בתיק בבית הדין)

הערות: הצדדים חתמו על שטר בוררות כנדרש.

טענות התובעים:

א. התובעים תבעו 35,168 ₪ עבור החזר השתתפות בהוצאות הכרם שלא שולמו ע"י הנתבעים על פי המסוכם בחוזה, התובעים טענו כי נשמטה קבלה עבור הוצאות השתילים ולכן לא תבעו אותה עד עכשיו.

ב. התובעים טענו למניעת רווח עבור יבול 2020 ע"ס 204,480 ₪, בשל אי מכירת 5 טון ענבים יקב ע"י הנתבעים, ומכירתם ליקב אחר שגרמה מניעת רווח בסך הנ"ל.

ג. התובעים טענו כי אין לקבל את תשובת הנתבעים מיום יב' אב תשפ"א (21/7/21), בשל העובדה כי ביה"ד נתן זמן עד ה' באב תשפ"א (14/7/21) והגדיר כי יש לבקש הארכה במקרה הצורך - הנתבעים לא ביקשו הארכה כזו.

ד. התובעים במכתבם מיום יג' אב תשפ"א (22/7/21) ביקשו להגדיר את המח' בין הצדדים על יבול 2020 ולא על סיום ההתקשרות כדי שיוכלו לפנות לבית משפט לצורך מניעת סיום ההתקשרות שאינו סביר לדעתם בשלב כזה של התקרבות עונת הבציר.

ה. התובעים חזרו וביקשו לחשוף את שמו של הגורם השלישי שקנה את הענבים מהנתבעים ב 2020.

ו. התובעים טענו במכתבם מיום ד' באב (13 ליולי), כי היו שלושים עד ארבעים אחוז ריקבונות ביבול 2020 ובשל כך דורשים התחשבנות על כמות היבול מהשנה הנ"ל.

ז. במכתבם הנ"ל הוסיפו התובעים כי עליהם לקבל בחזרה 8% עבור כל שנת בציר שניתנו על חשבון שנת השמיטה רק בהנחה שאכן ההסכם ימשך גם בשנת השמיטה.

טענות הנתבעים:

ח. תובעים 84,240 ₪ על 13 טון ענבים שנשלחו ליקב מיבול 2020 ועדיין לא שולמו.

ט. תובעים 14,800₪ על 5 טון נוספים שנמכרו בזול לקונה חלופי בשל סירובו של התובע לקנותם וההפרש בין המחיר שהיו אמורים לקבל למחיר שקיבלו עומד על סכום זה לטענתם.

י. תובעים 2000 ₪ נוספים על ענבים מבציר 2018 שנמכרו אף הם בזול לקונה אחר בשל סירוב הנתבעים לקנותם.

יא. העברת בעלות על הטרקטור שאת חלקם שילמו.

יב. הנתבעים דורשים ומודיעים על ביטול החוזה בשל הפרה יסודית לטענתם בעקבות:

1. חוסר תשלום על יבול 2020 שהועבר.

2. תחושה שאינם יכולים להגיע עם התובעים להסכמות בנושא טיב הענבים מה שיביא לתביעה נוספת.

3. חוסר אימון בסיסי בשל התביעה המתנהלת.

לטענתם בעקבות הודעתם לתובעים בכתב בפני ביה"ד ביום כו' תמוז תשפ"א (6/7/21) על דרישה לביטול החוזים ע"פ סעיפים 9.2 ו10.2 בשל הפרה יסודית ומשעברו 14 יום ללא תיקון ההפרה הנ"ל יש לראות את ההתקשרות כמבוטלת מכאן ואילך ע"פ הסעיפים הנ"ל.

בירור הדין:

סעיף א 

הנתבעים במכתבם מיום יא' אב תשפ"א (20/7/21) הודו בחיוב לשלם את הסכום ואף הביעו נכונות לקזזו, ועל כן יש לקבל את טענת התובעים בסעיף זה ועל הנתבעים לשלם את הסכום ע"ס 35,168 ₪ על החזר הוצאות ההשקעה בכרם.

סעיף ב - לגבי מניעת רווח בסך 204,480 ₪.

1. הפוסקים פסקו ש"מבטל כיסו של חבירו" פטור ע"פ הירושלמי ב"מ פ"ה ה"ג, והוסיף הש"ך בחו"מ סי' ס"א סק"י שזה גרע מגרמא בנזיקין שפטור שכן אין כאן הפסד אלא מניעת רווח.

2. הנתבע טען כי מכר את הענבים ליקב אחר הואיל והבין מהתובע שאינו חפץ בענבים, גם התובע הודה שאכן אמר את הדברים אך מתוך כעס ובמטרה לזרז את הנתבע לרסס. אף אם אין באמירה לבד ביטול חוזה, קיי"ל שגרמא בנזיקין פטור ומשום דינא דגרמי אין לחייבו אלא במזיד אבל בשוגג או באונס אין לחייב בגרמי כפי שפסק הש"ך בסימן שפ"ו סק"ו ובעוד מקומות וכאן הנתבע לכל הפחות שוגג בדבר.

3. הנתבע טוען שעשה ממש על פי הוראת התובע שאמר לו למכור ליקב אחר וכאמור התובע הודה שאמר כך אך לא התכוון לזה, ואם כן אין כאן טענה מצד התובע שעל פי הוראותיו נעשתה המכירה.

העולה מהאמור שע"פ כ"א מטעמים אלו וכ"ש בהצטרפות שלשתם יש לדחות את תביעת התובעים בסעיף זה.

סעיף ג 

התובעים טענו כי תשובת הנתבעים הגיעה מאוחר ללא בקשת הארכה מבית הדין ועל כן אין לקבלה – למעשה אין משמעות לסעיף זה כיון שהנתבעים הודו בטענת התובעים בסעיף א' שהיא זו שעמדה לבירור ומעבר לזה לא הוסיפו כל טיעון חדש שלא נאמר/נכתב בדיונים קודם לכן.

סעיף ד

לגבי החרגת סיום ההתקשרות מהדיון – בית הדין דן בכל הטענות הנגזרות מוויכוח בין הצדדים העולות מן החוזה עליו חתומים הצדדים, אחד מתנאי החוזה הוא האפשרות לביטולו במקרה של חריגה, כמו כן העילה המרכזית מצד הנתבעים לביטול החוזה היא חוסר התשלום על יבול 2020 כך שאין מקום להפריד בין הדברים, הצדדים חתמו על שטר בוררות ולכן בית הדין ידון עניינית בסעיף זה- לקמן.

סעיף ה

לגבי חשיפת שם הגורם השלישי, אין כל התקשרות ממונית המחייבת גורם שלישי שלא לקנות את הענבים ולכן דינם של התובעים אינו אלא עם הנתבעים עימם קיימת התקשרות בחוזה לפיכך אין מקום לחייב את חשיפת שם הגורם השלישי.

סעיף ו

לא הוצגה כל הוכחה לכך שאכן ביבול הנ"ל היו ריקבונות. הבציר נעשה על פי הוראת היקב ואכן הנתבעים סיפקו את היבול ליקב ולטענתם הענבים היו ללא ריקבונות. וכיוון שיש הכחשה הדדית על בעל היקב להביא ראיה, בתמונות שהוצגו אין בכדי לקבוע בוודאות האם וכמה ריקבונות היו.

סעיף ז

לגבי 7% תוספת עבור שנת השמיטה - מהסעיף שהתווסף בכתב יד בסוף החוזה, אין לקבוע בוודאות האם התוספת היא כחלק מן המחיר הקבוע עבור כל שנת בציר או מותנית בהימשכות החוזה עד לשנת השמיטה, בשל כך נראה לבית הדין להכריע שגבי השנים 2016 עד 2019 בהם שולמו ה 7% הנ"ל, והנתבעים מוחזקים בהם אין להוציא מהם. לעומת זאת לגבי שנת 2020 שעבורה עדיין לא שולם הסכום התובעים מוחזקים ולכן אין להוציא מהם.

ולגבי האחוז השמיני שניתן מרצון טוב ואינו נכלל בחוזה כלל, נראה לבית הדין כיון שתוספת זו ניתנה רק על דעת שהחוזה והאמון שבין הצדדים ימשכו עד לשנת השמיטה, והחוזה הופסק טרם שנת השמיטה על הנתבעים להחזיר אחוז זה עבור כל השנים שנתקבל, וכמו שמצאנו עיקרון דומה בשו"ע והרמ"א בחלק אבן העזר סימן נג סעיף ג'.

לגבי טענות הנתבעים:

סעיף ח

התובע הודה בקיום החוב על 13 טון מ2020 אלא שדרש לגלות את שם היקב, כאמור אין לכך הצדקה ועל התובע לשלם את המחיר המלא.

סעיף ט

לגבי מניעת רווח ממכירה בזול לגורם שלישי, כאמור לעיל סעיף ב' המבטל כיסו של חבירו פטור הן מטעם מניעת רווח בלא הפסד והן מטעם גרמא (בנוסף הענבים אכן נמכרו לגורם שלישי אלא במחיר מוזל אך מכל מקום הפסד אין כאן אלא מניעת רווח). לכן אין לקבל את טענת הנתבעים בסעיף זה.

סעיף י - אין לקבל טענת הנתבעים בזה כנ"ל בסעיף הקודם.

סעיף יא - התובעים עצמם הודיעו בדיון מיום 6 ליולי על נכונותם להעברת הבעלות ואין כאן ויכוח וכך יש לעשות.

סעיף יב 

בית הדין המליץ לצדדים בדיון הנ"ל להגיע לפשרה על יבול שנה זו ובמידת הצורך אף בתיווך בית הדין, הנתבעים סירבו לפשרה בענין זה וביקשו לבטל את החוזה.

מכיוון שלא הושגה הסכמה בפשרה, יש לשוב אל פרטי החוזה. בתנאי ביטול החוזה אין כל הגבלה על מועד הביטול לפני או אחרי עונת הבציר כמפורט בחוזים בסעיפים 9.2 ו10.2

כמו כן בדיון האחרון הנ"ל הייתה הבנה בין הצדדים כי ההסכם לא ימשך וכל הוויכוח על שנה זו בלבד. כלומר הצדדים מבינים כי האימון ביניהם נפגם וההתקשרות אינה יכולה להמשיך.

אי תשלום עד זמן הגשת התביעה היא אכן הפרה יסודית, בצירוף העובדה שהצדדים עצמם מבינים כי החוזה יסתיים בקרוב בעקבות חוסר האימון ההדדי. יש לראות את החוזה כמבוטל החל מיום י''א אב תשפ"א (20/7/21).

מסקנות:

1. על הנתבעים לשלם 35,168 החזר הוצאות הכרם.

2. על התובעים לשלם 84,240 ₪ על בציר 2020 בניכוי 8% סה"כ 77,500.80 ₪.

אחרי קיזוז על התובעים לשלם לנתבעים: 42,332.80 ₪.

3. מהסכום הנ"ל יש להוריד  1% מכל שנת בציר בשנים 2016-2019 שעבורן התקבלו 8% תוספת על שנת השמיטה.

4. על התובעים לבצע העברות בעלות על הטרקטור על שמם של הנתבעים.

5. ההתקשרות בין הצדדים הגיעה לסיומה.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים ויסיימו את ההתקשרות והתשלומים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום ה-30/8/2021.

והאמת והשלום אהבו.

על החתום:

הרב שלום אילוז                  הרב ישראל ליאור                  הרב איתמר לשם