פיטורי מלמד
כרך ז פס"ד המתחיל בעמוד קטז
בנידון פיטורי נו״נ בישיבה
הדיון
ראובן שהוא המנהל של הישיבה, קבל את שמעון להיות נושא ונותן בישיבה ומדריך בהשקפה, בלי קביעות זמן ובלי חוזה, ונקבע שכרו ל-600$ לחודש, וגם דובר ששמעון יעבור מת״א לירושלים והישיבה תשלם את ההפרש משכר הדירה. כעבור זמן מסוים קיצץ המנהל את עבודת שמעון ושילם לו רק 400$ בשביל אותה עבודה חלקית. טוען ב״כ המנהל, שבחודש ניסן הודיע ראובן לשמעון שהוא מפוטר, ומה ששילם לו עד ח׳ באב היה בתור פיצויים. שמעון מכחיש שהמנהל הודיע לו בניסן שהוא מפוטר. לטענתו עשה את עבודתו המוטלת עליו ואף יותר מזה באמונה ובמסירות, והתלמידים היו קשורים אליו מחמת השפעתו עליהם. ב״כ המנהל טוען שבישיבת ההנהלה הוחלט ששמעון לא מתאים למשרה זו לתלמידים כאלה, ולכן צריכים לפטר אותו כדי לקבל במקומו מתאים יותר לעבודה כזאת, אבל המנהל חס עליו, ואמנם קיצץ את עבודתו למשרה חלקית בכדי שלא ישאר בלי פרנסה, אבל בשום אופן לא ישאר מדריך של התלמידים בהשקפה.
שמעון תובע פיצויים לפי המנהג, וכן תובע להשלים לו את המשכורת ל-600$ כפי מה שקבעו בהתחלה, וכן את ההפרש לשכר הדירה.
המקורות להלכה
הנה בעצם הדבר אם ההנהלה יכולה לפטר מלמד, בשו״ע חו״מ סי׳ שלג בבאר הגולה ס״ק ק מביא דבב״י כתב בשם תשו׳ הרא״ש:
"מי ששכר מלמד לבנו לשנה ובתוך השנה מצא טוב ממנו אינו יכול להוציאו מתחת ידו תוך זמנו כיון שהתחיל במלאכתו אם אינו פושע בה, ואם חזר בו בעה״ב צריך לשלם לו כל שכרו".
וביו״ד סי׳ רמה סעי׳ יח:
"אם יש כאן מלמד לתינוקות ובא אחר טוב ממנו מסלקין הראשון מפני השני".
ובפ״ת שם מביא בשם ס׳ בני חיי:
"נראה לדקדק מכאן שאף שכבר היה מלמד כשבא אחר שלומד טוב ממנו מסלקין הראשון".
ולכאורה משמע אפילו בתוך הזמן מסלקין את הראשון, דאילו בגמר הזמן יכול בעה״ב לסלק אף בלי טעם ״שהשני הוא טוב ממנו״, וזה שלא כדברי הרא״ש. ונראה דלעולם השו״ע דפסק דיכול בעה״ב לסלק את הראשון אם השני טוב ממנו, הוא דין בהל׳ ת״ת, דודאי צריכים לקבל מלמד המתאים יותר לתלמידים, אבל הרא״ש מיירי בהל׳ שכירות דאין יכול לסלק בתוך הזמן של השכירות אם לא שמשלם שכרו משלם.
ובפ״ת שם בסי׳ שלג ס״ק ו הביא בשם עטרת צבי ס״ק יב דנוהגין עכשיו שבכל תחילת הזמן רשות בעה״ב לחזור עד ר״ח, בימי החורף עד ר״ח חשון ובימי הקיץ עד ר״ח אייר ותו לא. עכ״ל.
ואשר לפי״ז כיון שלפי טענת ב״כ המנהל אמר לו לשמעון שהוא מפוטר בח׳ ניסן, אשר לפי המנהג רשות בעה״ב לחזור, אין למלמד שום תביעה, אלא מה שהמנהג אומר לשלם פיצויים, וטוען ב״כ המנהל שאכן שילם פיצויים. אבל לפי טענת התובע שלא אמר לו בח׳ ניסן שהוא מפוטר אלא רק בח׳ באב, צריך ראובן המנהל לשלם לשמעון שכרו משלם עד ר״ח חשון, ומלבד זה צריך לשלם לו פיצויים לפי הנהוג. ולפי הכלל שבידינו המוציא מחבירו עליו הראיה שמעון שהוא המוציא עליו להוכיח בעדים שלא אמר לו המנהל שהוא מפוטר.
ונראה בנידון דידן שיש הכחשה בין המנהל הטוען ששמעון אינו שכיר כיון שפוטר בזמנו כנהוג, ושמעון טוען שהוא שכיר, מספקני אם זה בכלל סי׳ פט בשכיר שנשבע ונוטל.
ועדיין צריך בירור אימתי הוריד המנהל את המלמד למשרה חלקית, אם זה היה לפי המנהג שמובא בעטרת צבי שיכול בעה״ב לחזור בו, ואם זה לא היה בזמן שיכולים לפטר מלמד צריך להשלים עד חשון או עד אייר.
והנה לפי מנהג המדינה שאין לפטר מלמד אלא בהודעה של לפחות חודש לפני סוף השנה, והפיטורין חלים רק מסוף השנה, היינו מאלול, נמצא שעד אלול חייבת ההנהלה לשלם למלמד מלוא משכורתו, לכן אפילו אם באמת הודיע המנהל לשמעון בח׳ ניסן שהוא מפוטר, אין יכול לפטר אותו באמצע השנה, וחייב המנהל לשלם לשמעון משכורתו עד סוף השנה מלבד הפיצויים. כמו כן מה שנוגע לפיטורין החלקיים חייב המנהל לשלם משכורת מלאה עד סוף השנה.
