תביעת תיווך על הצעת חנות וסחורה
הנתבע טוען שרק במקום אחד התובע הציע לו וחנות זו נסגרה לאחר חודשים וגרמה להפסדים, ושכר תיווך מגיע רק על מחזור שנתי. ועוד שנכנס לשם רק לאחר שהשפיעו עליו אנשים אחרים לפתוח שם.
ולגבי קניית הסחורה הוא מודה אך היו עוד שני שותפים שקנו איתו שעמם לא דיבר המתווך ולכן מגיע לו שליש משכר מתווך.
לגבי החנות השנייה כיוון שלא הוא זה ששכנע את הנתבע אינו מקבל שכר.
לגבי הסחורה יש לברר כמה נהוג לקבל בתיווך על קניית סחורה.
כרך ז פס"ד המתחיל בעמוד קל
הנידון
ראובן טוען שהציע לשמעון רעיון לפתוח רשת חנויות בשכונת רמות ובשכונת בית וגן, ואכן שמעון פתח חנות ברמות עם עוד שני שותפים, וכן נכנס כשותף בחנות בבית וגן. תובע ראובן דמי תיווך על הצעת הרעיון של פתיחת החנויות, וכן על התיווך של רכישת הסחורה. שמעון מכחיש דברי ראובן כאילו הציע לו לפתוח רשת חנויות ברמות ובבית וגן. לטענתו מעולם לא דבר אתו בענין בית וגן, ומה שקנה בבית וגן היה משום שהוא גר בבית וגן ובעל העסק הציע לו שיכנס אתו בשותפות, והוא נכנס שם כשותף אך ורק ע״י השפעת בעל העסק ועפ״י הצעתו, ולראובן אין כל שייכות לזה. בענין החנות ברמות טוען שמעון ששכר תיווך על עסק משערים לפי המחזור השנתי, ומכיון שהעסק נסגר כעבור חדשים ספורים בגלל הפסדים, המחזור השנתי הביא רק הפסד. עוד הוא טוען שבעקבות הצעתו של ראובן לפתוח את החנות ברמות, התענין בדבר ולא רצה בכלל להכנס לענין הזה, ורק כעבור זמן השפיעו עליו שבכל זאת יכנס לענין, ומה שנכנס לבסוף לא היה זה בהשפעת ראובן. ועל התיווך של הסחורה שקנה לצורך החנות, מודה שמעון שאמנם קנה אותה בזול מפושט רגל עפ״י מידע שנתן לו ראובן, אבל אינו חייב לשלם לו עבור המידע אלא שליש, מכיון שקנה את הסחורה עם עוד שני שותפים, וראובן לא הציע זאת לשותפים האחרים, וגם על השליש שלו טוען שמעון שלא מגיע לראובן עבור הצעתו אלא שליש מן השליש.
המקורות להלכה
עי׳ בנובי״ת סי׳ לו שכתב על הרמ״א חו״מ סי׳ קפה סעי׳ ו עפ״י תשו׳ הרא״ש בראובן שהי׳ סרסור לשמעון למכור ביתו ללוי ולוי נתרצה לקנותו ושוב לא אבה שמעון למכור ללוי כי אמר שהוא שונאו, ומכרו לאחר. ותובע הסרסור מהמוכר דמי סרסרותו. והשיב:
"לא ידענו במה נתחייב לו, ואף שבועה אין כאן וכו׳, ודאי אם אחר שאמר לסרסור שאין רצונו למוכרו ללוי הלך ומכרו ללוי זה ודאי הי׳ רמאות וצריך ליתן שכרו", ע״כ.
וכתב הנוב״י דאם לבסוף מכרו ללוי ע״י סרסור אחר חייב ראובן לשלם לסרסור הראשון סרסרותו, היינו שהסרסור לא אבד זכותו מכל וכל.
ואף בנידון דידן בענין תביעת הסרסור על העסק ברמות, שטוען הקונה שנכנס לענין רק אחרי שהושפע מאחרים, ולא ע״י ראובן, היא טענה, כמו שכתב הרא״ש:
"כיון שאמר ראובן לשמעון תהא סרסור למכור ביתי והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו ושוב לא רצה ראובן למכור ללוי כי אמר כי היה שונאו, פשוט הוא שהסרסורים והשכנים אם נגמר הדבר בלא סרסור אין המוכר נותן כלום. ודאי אם אחר שראה הסרסור ואמר שלוי שונאו ולא רצה למוכרו לו ואח״כ מכרו ללוי הי׳ זה רמאות וצריך ליתן לו שכרו, אבל בנידון דידן אינו חייב ליתן לו כלום ודמיא להא דפרק הגוזל בתרא דף קטז בעא מיניה רבא מר׳ אמי ירד להציל ולא הציל מהו, א׳׳ל זו שאלה אין לו אלא שכרו, פירוש שכר טרחו ולא דמי חמורו, ה״נ יתן לו שכר טרחו שהלך ודבר בשבילו ולא דמי סרסרותו. ואין לומר דהתם לא הי׳ העיכוב של בעל החמור אבל בנידון זה הוא עושה שליחותו והעיכוב הי׳ של המוכר, הלכך יתן לו סרסרותו, דלא מיקרי האי עיכובא פשיעה. ועוד, דלא דמי כלל דהתם הפסיד המציל חמורו כדי להציל חמור חבירו, אבל הכא לא הפסיד הסרסור מאומה", עכ״ל הרא״ש בתשובה.
והנה הדיון ברא״ש היה שהמתווך תובע דמי תיווך מהמוכר, כי בקש ממנו שיתווך במכירת דירתו, ואכן המתווך מצא את לוי שהי׳ מוכן לקנותו, אבל המוכר לא רצה למכור ללוי. וזה פשוט דהמתווך לא תבע כלל דמי תיווך מלוי אף שאח״כ מכר ללוי, מפני שע״י מה שתיווך ללוי לא יצא שום דבר והערמה שייך רק מה שנוגע למוכר, ואם אח״כ מכר ללוי בלי המתווך י״ל שזה הי׳ ערמה מצד המוכר, לכן בצדק יכול לתבוע דמי תיווך מהמוכר, כי עשה שליחותו ופעולה עבור המוכר, ואם מצא עילה לנשלו הרי ברור אצלנו דהטענה שהוא שונאו לא היתה טענה כי הלא מכר לו בלי השפעה של מי שהוא, וזה רק מה שנוגע למוכר, אבל הקונה אף שהציע לו הענין והתקבל על דעתו וגם לסוף הוא קנה, לא נזכר ברא״ש שיש לו למתווך שום תביעה על הקונה כיון שההצעה הראשונה שבאה ע״י המתווך לא התקיימה, כי מצד הקונה לא היתה שום ערמה במה שלא יצאה פעולת המתווך, כי המוכר לא רצה למכור, ומה שהי׳ לו למוכר חשבונות כן למכור, אלא בלי סרסור, הקונה לא ידע מזה ומצדו לא יצאה הפעולה כיון שהמוכר לא רצה למכור ללוי, הגם שאח״כ יצאה הפעולה וההצעה הראשונה של המתווך עשתה פרי אין למתווך שום תביעה על הקונה, דמה שנגמר נגמר בלי סרסור אין הקונה נותן כלום, ורק אם היתה ערמה המוכר צריך לשלם דמי סרסרותו למתווך, אבל אם ברור לנו שלא היתה שום ערמה גם מצד המוכר, גם המוכר אין צריך לתת כלום.
ובנוגע לתביעת התיווך על החנות בבית וגן, הרי נגד תביעת הסרסור יש הכחשה של הנתבע, ומבואר בחו״מ ברמ"א סו״ס פז, לט דאם
"תבעו בשכר השדכנות וזה כפר ואמר שלא הי׳ שדכן שלו או שאר טענות שבינייהו דינו כשאר תביעות ממון ונשבעין על כך" עכ״ל.
ובנוגע לסחורה, יש לברר מה המנהג של דמי תיווך עבור הצעת סחורה מוזלת, דהלא בתיווך דירה מקבל המתווך שני אחוז, היינו אחוז מכל צד, ואי נימא שה״ה בסחורה מוזלת א״כ מגיע לו 0.09%.
