שניים מחברי הנהלת ישיבה שהתחייבו בשמה וההנהלה מסרבת לקיים

כרך ז פס"ד המתחיל בעמוד קנח

בנידון שנים מתוך חברי הנהלה של ישיבה שהתחייבו לתת מדור למנהל רוחני

הנידון

ישיבה בקשה לצרף אליה מנהל רוחני הרב א׳, והוא העמיד תנאי שיתנו לו מדור בישיבה. שנים מחברי ההנהלה התחייבו לו, ועכשיו ההנהלה טוענת שההתחייבות לתת לו מדור לא היתה על דעתם, והיא אינה מחייבת.

המקורות להלכה

בתשו׳ הרא״ש כלל ו סי׳ יז: 

"קהל התנו עם ראובן בתנאי ידוע שידור עמהם להרביץ תורה ביניהם, ולא רצה עד שנתחייבו לו שנים מן הקהל שיתנו לו התנאי, והקהל נתנו לו פתקי חתום בשבועה מן הקהל אותן שרגילין לכתוב ולחתום בפתקאות שנותנין בגביית ממון ההקדש לשני שנתחיבו לו בתנאי, וכתוב בפתקא שיתן החוכר ההקדש לאותן שנים סכום ידוע בכל שנה ושנה, כל זמן שידור ראובן ביניהם, ועל סמיכת פתק זה נתחייבו השנים ליתן לראובן סכום ידוע כל זמן שידור ביניהם. ועכשיו יש קצת מהקהל שאומרים שאין לשנים הנזכרים כח לגבות הממון הנזכר מחוכר ההקדש בפתק הנזכר. והם אומרים כבר נתחייבנו ליתן לראובן סכום הידוע כל זמן שידור ביננו. תשובה. אחר שהתנו הקהל עם ראובן לבוא לדור עמם להרביץ תורה ביניהם בתנאי ידוע כל זמן שידור עמהם כמו שכתוב בפתק, מחוייבין הקהל ליתן לראובן מה שהתנו לתת לו, וכל שכן כאן שהוא בחר שנים מהקהל שנתחייבו לו תנאו והקהל נתנו לו פתק חתום בשבעה אנשים הרגילין לחתום פתקי גביית ממון ההקדש לאותן שנים (שנתחייבו ליתן לו שיתן החוכר ההקדש לאותן שנים) סכום ידוע כל שנה ושנה כל זמן שידור ביניהם, ועל סמך אותו פתק נדרו הם ליתן לראובן תנאו, חייבין אלו השנים ליתן לראובן כל מה שנדרו לו וחייב החוכר ליתן סכום ידוע שנדרו לתת לו ועל זה אין לפקפק". ע״כ.

ובסוף סי׳ יט: 

"ועל שהוספת לשאול אם יוכלו לחזור בהם, מנהג פשוט הוא מה שטובי הקהל מסכימים לעשות שריר וקיים הוא בלי קנין וכו׳". 

ובסי׳ כא: 

"תשובה. כבר השבתי לך שבכל דבר שהקהל או טובי העיר שנתמנו מדעת הקהל מסכימים אין צריך קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובין וכמסורין דמו וכו׳". ע״כ.

והנה זה פשוט בנידון דידן השנים שהסכימו לתנאי של ראובן שלא רצה לדור ביניהם להרביץ תורה אא״כ יתחייבו לתת לו את תנאו, אם התחייבו אלה השנים על דעת הקהל או על דעת טובי העיר לתת לו התנאי, שריר וקיים הוא בלא קנין ובלא שטר, אלא דבריהם ככתובין וכמסורין דמו ואין יכולין לחזור בהם. אלא שיש לברר אם אכן ההתחייבות של השנים היתה על דעת טובי העיר ובהסכמתם, או שהתחייבו על דעת עצמם בלי להביא את התנאי להתיעצות של טובי העיר, ואין זה הסכמת הצבור אלא של יחידים בעלמא, ואין ההתחייבות שלהם מחייבת כלל. ויתכן שאם יש לשנים הללו הסכמה כללית על כל מה שהם עושים, והועד סומך עליהם שכל מעשיהם היא לטובת הישיבה, וחברי הועד האחרים אינם מתמצאים בסבך הענינים, או שבדיעבד הועד מסכים אח״כ לכל מה שהשנים מחליטים על דעת עצמם, אף בהחלטה זו יש לדון שהועד הסכים עמהם.