אחריות שליח במקום שהמשלח מסרב לשלם

בפני כבוד הדיינים:

הרב אשר וייס - גאב"ד

הרב עובדיה יוסף טולדאנו - דיין

הרב הלל קצנלבוגן - דיין

התביעה 

התובעת - מנהלת את בית העלמין במועצה האיזורית ת.

הנתבעים - הינם משפחה המסרבת לשלם עבור קבורת אמם בבית העלמין.

בצהרי יום י"ב טבת תשפ"ב (16-12-21) פנה הנתבע למנהל המועצה, כשלוחם של בני המשפחה, בבקשה לקבל אישור קבורה עבור אם המשפחה שנפטרה בחו"ל והיתה בתם של מקימי היישוב ואף התגוררה בו בעבר.

בידי הנתבע היה מסמך שנחתם ע"י יו"ר המועצה בשנת 2003, לפיו מאחר שהגב' ילידת המקום, היא זכאית לחלקת קבר ללא תשלום בבית העלמין המקומי. אולם, היו"ר הנוכחי הבהיר לנתבע שמאחר שהגברת נפטרה בחוץ לארץ, עליו לגבות מהמשפחה סך 30,000 ₪ עבור חלקת הקבורה ועוד כ-5,000 ₪ על הוצאות הקבורה, וכי עליהם להעביר סכום זה בהעברה בנקאית טרם הוא יעביר את אישורי הקבורה.

אולם, לאחר מספר ימים התברר ליו"ר המועצה שהבנק החזיר את הכסף שהתקבל לחשבון באנגליה, מאחר שהיה חסר את שם המועצה. יו"ר המועצה פנה שוב ושוב לנתבע, עד שהוברר לו שהמשפחה של הנפטרת מסרבת לשלם את הסכום עבור החלקה, זאת על פי הבנתם שמכח המסמך שקיבלו, ואשר בבירור בשנת 2017 עם היו"ר הנוכחי, התקבלה התשובה כי המסמך בתוקף, היתה אימם זכאית לחלקה ללא תשלום. לאור זאת תובע ב"כ המועצה את הנתבע לביה"ד בבקשה לחייבו בתשלום החלקה. לטענתו, שלא הוכחשה ע"י הנתבע, במהלך השיחות עם הנתבע, הנתבע הבטיח לדאוג לתשלום, ואמר כי המשפחה תשלם את הכסף, זאת כי הם אנשים הגונים וישרים, ואין מה לדאוג.

הנתבע השיב, כי בראש ובראשונה אין הוא בעל דברים בעניין זה, ואילו בני הנפטרת לא מעוניינים להתדיין בבי"ד זה. עם זאת, לטענתו, העובדה שב"כ הנתבעת לא הסכים להמציא את האישורים עד לקבלת אישור העברת תשלום מלמדת על כך שהוא לא סמך עליו כלל, ועל כן אינו יכול לתובעו אחר שהעברה בוטלה.

לעצם התביעה, לטענתו התובעת היתה מחוייבת לאפשר את קבורת האם ללא תשלום, זאת בהתאם למסמכים שהיו בידה. ומלבד זאת טען טענות רבות על עצם זכות התובעת בבית העלמין, כמו גם הלנת המת בעיכוב האישורים, מיקום חלקת הקבר שהיה בריחוק מהמקום שביקשה להיקבר, תפקוד החברא קדישא בלוויה עצמה ועוד.

ב"כ התובעת הכחיש את רוב טענות הנתבע הנוגעות לקבורה עצמה ולמקום החלקה. ועל הטענה כי לנפטרת היה זכות מוקנית לקבורה ללא תשלום, בהתאם לכך שהוריה היו ממייסדי המושב, ובהתאם למסמך שהיה בידה, השיב, כי הוא מחוייב על פי חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת לגבות תשלום זה, למרות האמור במסמך, וזאת מפני שהנפטרת עברה לגור בחו"ל, וע"פ חוזר מנכ"ל החדש, המכתב הנ"ל לא רלוונטי, אחר שנקבע לגבות מתושב חו"ל עבור חלקת קבורה סך 30,000 ₪.

דיון והכרעה

מאחר שמשפחת הנפטרת סירבה לתת סמכות לדון בפנינו במכלול הטענות, ביה"ד אינו רואה מקום לדון בטענותיהם אודות הקבורה עצמה, החלקה והשירות הניתן עבורה, כי אם רק בדבר זהות הנתבע ואחריותו על חיוב בני המשפחה.

לאחר העיון בדברי הצדדים, בירור המצב החוקי ועיון בספרי ההלכה, הננו כדלהלן:

לפנינו מסמך משנת 2003, החתום ע"י יו"ר המועצה באותם הימים, בו נכתב:

כילידת המושבה זכותך, ללא תשלום, לחלקת קבר בבית העלמין המקומי.

לטענת משפחת הנפטרת, בשנת 2017, חזרו לשאול את יו"ר המועצה כיום, אשר אישרר את המכתב ואת זכותה לקבלת חלקת קבר בבית העלמין, ללא כל עלות.

מאחר שהתנהלות כל המועצות המקומיות הינה על פי כללים מוסדרים של הרשויות, ומאחר שהנפטרת לא התגוררה בארץ ישראל בעת פטירתה, וע"פ חוזר מנכ"ל נקבע כי עליה לשלם על חלקת הקבר, ממילא אין תוקף להתחייבות לספק את חלקת הקבר ללא תשלום, כאשר הנתונים השתנו והנפטרת ירדה מהארץ, וכפי שמופיע בתקנות משרד הדתות לאחראים מטעמם בכל המועצות המקומיות.

לאור זאת, לדעתנו היה מוטל על יורשי הנפטרת לשלם על חלקת הקבורה כפי דרישת התובעת. מטעם זה לא יכולים היורשים להיפטר מהתשלום בטענה שהתחייבותם לשלם היתה באונס בכדי לאפשר את קבורתה ואין תוקף להתחייבות זו, מפני שבנידון דידן היו הם מחוייבים על פי דין לשלם גם ללא התחייבות, כל שכן לאחר שהתחייבו לשלם ואף העבירו כסף, אלא שהוא חזר בגלל בעיה טכנית.

כאמור לעיל, יתר הטענות אודות מקום הקבורה והשירות שניתן עבורה, אינם מעניין פס"ד זה, אחר שבני המשפחה לא נתנו סמכות לביה"ד לדון בענין.

ומכאן יש לדון האם יש לנתבע אחריות כל שהיא על חוב זה. הנה, לכאורה צודק הנתבע שאינו בעל דברים לאחר שהוא היה רק איש קשר מטעם המשפחה שחייבת בתשלום, ומאחר שלא שילמו את חובם, על ב"כ התובעת לתבוע את בני משפחת הנפטרת.

אלא שעל פי המבואר בדברי הרמ"א (חו"מ סי' קכט ס"ב), מי שאומר לאדם לעשות דבר מה עבור אדם אחר, כאשר העושה כן מסתמך רק על האדם שהורה לו לעשות כן, בתנאים מסויימים, הוא מחוייב לשלם מדינא דגרמי. בנידון דידן סבור ביה"ד כי לאחר שהקשר היחיד שהיה לב"כ הנתבעת עם בני משפחת הנפטרת היה דרך הנתבע, והאמינו בכך שבני המשפחה ישלמו, הרי זה כמי שאומר 'בטוח הוא', ולאחר שהוברר שהם לא מעוניינים לשלם, עליו לשאת בתשלום זה.

אלא שטענת הנתבע להיפטר מאחר ובמעשי ב"כ התובעת שלא הסכים לספק את אישורי הקבורה לפני שראה אישור על ביצוע העברה, מוכח שלא התכוון להסתמך עליו, ועל כן אין הוא חייב באחריות על תשלום זה, יש לה יסודות איתנים בהלכה, שכן כל דברי הרמ"א הנ"ל הינם כאשר מוכח שכל המעשה נעשה רק על פי דברי אותו אדם, וכמו שכתב הש"ך (שם ס"ק ז ועיין גם בשו"ת פני משה סימן קיט, שו"ת בית שלמה חו"מ סימן לו ובספר יהושע סימן קי-קיא, שחלקו על דברי התומים שם ס"ק ג).

ואכן, מעיון בהתכתבות שהיתה בין הצדדים סמוך להעברת התשלום, ניכר כי יו"ר המועצה לא רצה להסתמך על התחייבויות בעלמא, ורק כנגד אישור על ביצוע העברה בנקאית הסכים לאשר את הקבורה, לפיכך לא ניתן להגדיר את דברי הנתבע כאמירת "בטוח הוא", וכשם שאם היה יו"ר המועצה מבקש לקבל לידיו כסף מזומן לפני הקבורה ואחר כך היה מתברר שהכסף היה מזוייף לא היה זה באחריות הנתבע, כך הדבר לגבי בקשה זו להעברת הכסף לחשבון שרק לעיתים נדירות חוזרת לאחר הביצוע (אמנם אם היה מדובר בצ'ק של המשפחה, יתכן שמכיון שצריך להסתמך על בעל הצ'ק שיאפשר את גבייתו יש אחריות עד לפרעונו), ואף אם הדבר מסופק לא ניתן להוציא ממון מספק. 

פסק דין

לאור האמור הננו להחליט באופן מעשי כדלהלן:

א. התביעה כנגד הנתבע, נדחית, זאת מאחר ומלכתחילה היה ברור שהינו שליח של בני המשפחה בלבד, וכפי שהוכח לפני ביה"ד ב"כ התובעת לא הסתמך על הנתבע לבדו למסירת אישורי קבורה ונתינת מקום הקבורה עבור הנפטרת. אי לכך, לא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום הסכום שלא שולם על ידי בני המשפחה.

ב. עם זאת, ומאחר וכאמור בית הדין לא הוסמך לדון בעניין חיובם של בני משפחת הנפטרת, על הנתבע לשתף פעולה ולמסור לב"כ התובעת את כל הפרטים הנצרכים לשם מימוש תביעתו כלפי בני משפחת הנפטרת.

ג. עם סיום פסה"ד וכחלק ממנו, ואף שבני משפחת הנפטרת לא הסכימו להצטרף כצד להליך, ביה"ד רואה חובה לעצמו להודיע ליורשיה, כי על פי המבואר בספרים, אין ניחותא לנשמת הנפטר עד שהיא קבורה בחלקה ששילמו עליה את כל הנדרש (יעוי' בספר החיים לאחי המהר"ל מפראג ח"ב פ"ח שכתב וז"ל: כל אדם אפילו העני שבישראל צריך שיהיה הקרקע שהוא קבור בתוכו קנוי לו בכסף, והוא משום שאין רשות לשום משחית להוציא את האדם מרשותו, ולא נקרא רשות אלא אם כן אותה הקרקע קנוי לו וכדמצינו אצל אברהם אבינו שלא רצה את מערת המכפלה רק בכסף מלא. עכ"ל. וכן מצינו אריכות בעניין חמור זה בדברי הפוסקים, ובחתם סופר (יו"ד סי' שלא) אף התיר להוציא את המת מקברו אם נמצא במקום שאינו שלו לטובת נשמתו, וכן במהר"ם שי"ק (יו"ד סי' שנג), וכפי שהובא בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' נט) ובמנחת אשר על בראשית (סי' קד)), ועל כן לדעתנו טוב יעשו אם יותירו את המחלוקת מאחוריהם ולטובת אימם הנפטרת ולעילוי נשמתה ישלמו את הכסף עבור קבורתה בשלימות.

באנו על החתום ביום ט"ז בסיון תשפ"ב (15-06-2022)

( - ) עובדיה יוסף טולדאנו- דיין                     ( - ) אשר וייס - גאב"ד                                     ( - ) הלל קצנלבוגן - דיין