חיובי ממון מחמת עיכובים בבניה

בס"ד

פסק דין

בפני כבוד הדיינים:

הרב אשר וייס - גאב"ד

הרב צבי גרטנר - דיין

הרב עובדיה יוסף טולדאנו - דיין 

המקרה:

התובע - קבלן בניה

הנתבע - קבלן משנה

הופיעו הצדדים, העלו את טענותיהם, ממכלול טענותיהם ומהמסמכים שהוגשו על ידם עולה:

הצדדים מתעסקים בעבודות בניה. התובע חתם על הסכם עבודת בניה ברחוב נ.ג. (להלן: העבודה), כאשר תחילת הבניה תהיה ביום ---, ומועד סיומה תהיה בתום 3 חודשים. בעבור כל יום איחור בביצוע העבודות, התחייב הקבלן לשלם למזמין פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך 350 ₪ ליום, זאת ללא קשר לנזק הנגרם למזמין בגין אי ביצוע העבודות, או ביצוען באיחור. הוסכם כי סכום זה יקוזז מהתמורה הסופית המגיעה לקבלן.

לשם קיום ההסכם והבנייה המבוקשת, חתם על הסכם עם הנתבע לשמש כקבלן משנה, כאשר הוזהר על ידו שלא להעביר מידע זה לבעלי הבית (מזמיני העבודה). בין הצדדים הוסכם בע"פ, שהנתבע מחוייב כפי ההסכם שנחתם בין התובע לבעלי הבית, כאשר ההסכם הועבר במלואו לנתבע. סוכם כי הנתבע יקבל עבור העבודה 370,000 ₪ [בנוסף לויתור על חוב קודם של 5,300 ₪], כן סוכם על מועדי התשלומים כאמור בהסכם בהתאמה למחיר שנקבע בין הצדדים, מועד סיום העבודה כולה וכיו"ב.

טענות התובע:

העבודה התמשכה מעל ומעבר למסוכם במשך חודשים רבים, כאשר הנתבע טוען טענות שונות להגנתו. בנוסף, מתוך מצוקה תקציבית, ביקש הנתבע להקדים את מועדי התשלום, מה שגרם לכך שקיבל בפועל הרבה מעבר למה שהיה מגיע לו בהתאם לעבודה בשטח. וכאשר ביקש תשלום נוסף וסורב, הפסיק את העבודה, ולאחר מו"מ הוסכם להוסיף לו 45,000 ₪ עבור גמר העבודה, כאשר הובהר ברורות כי הסכמה זו הינה רק בתנאי שיגמור את העבודה בצורה יעילה ומהירה לפי הזמן החדש שנקבע, תוך כדי תיקון כל הליקויים הרבים שנעשו. למרות סיכום זה, כאשר נגמר בידו תוספת הסכום האמורה, שוב הפסיק את העבודה. ומשכך אין מקום לסיכום שהוסכם ביניהם.

לטענתו, בשלב מסויים, כאשר הבין כי כלתה אליו הרעה, החליט להמשיך את העבודה לבדו, שכן עדיף לו להפסיד מעט, מאשר להמשיך את העבודה עם הנתבע ולהפסיד הפסד גדול יותר. עלות סיום העבודה נאמד על ידו ב-95,000 ₪, ובנוסף כ-15,000 ₪ בגין עבודתו.

לטענת התובע, בפועל שולם לנתבע 389,200 ₪ (19,200 ₪ מעבר למה שהוסכם), וכן 21,300 ₪ עבור תוספות מאושרות.

בנוסף טען התובע, כי אם ישנם תוספות ושינויים שונים אשר הסכים הנתבע לבצע בלא להודיעם תחילה לתובע, הוא את הוצאותיו ישא, זאת מאחר ובין התובע לבעלי הבית הוסכם במודגש (סעיפים 31-32):

באם ידרשו על ידי המזמין שינויים בביצוע העבודות, לפני שהקבלן ביצע אותן, לא יהיו כרוכים שינויים אלו בתוספת תשלום כל שהיא, למעט הפרש התוספת בגין מחיר החומר או העבודה הנוספת הנדרשת עבור השינויים והתוספות, וזאת בכפוף לתעריף מחירון דקל. כל שינוי או תוספת יינתנו בכתב בלבד. ביצע הקבלן שינויים או תוספות ללא אישור בכתב של המזמין, לא יהיה זכאי לכל תשלום נוסף בגינם. ע"כ.

טענה נוספת העלה התובע, כי מאחר והנתבע הזיק וגרם עוגמת נפש גדולה לשכנים, הוכרח לפצותם בכך שריצף להם את כל המרפסת, מה שנאמד על ידו ב-7,000 ₪ [הכלול בסכומים הנ"ל], וכי יש להשית חוב זה על הנתבע.

כמו כן, מאחר ונגרם עיכוב גדול בסיום הבניה, הוכרח לפצות את בעלי הבית ב-6,800 ₪, בנוסף לבניית ספרייה מגבס בעלות של 3,000 ₪ [אשר כלול בסכום הנ"ל], כאשר אילו היו עומדים על הדין, היה בידם לחייבו קנס גבוה הרבה יותר, כמופיע בהסכם שביניהם. ואשר על כן, גם חוב זה יש להשית על הנתבע.

לסיכום תביעתו, מאחר והוסכם בין הצדדים כי הנתבע יקבל בגין עבודתו 370,000 ₪, ובפועל שולם ע"י התובע 491,000 ₪, זאת מלבד עלות עבודתו בסך 15,000 ₪, הרי שלטענתו יש לחייב את הנתבע את כל ההפרש בסך 136,000 ₪.

טענות הנתבע:

בתחילת העבודה, קבלן השלד ברח וגרם לעיכוב של כמה ימים עד תחילת העבודה, כך שהעבודה התחילה תוך ימי ה'רמאדן', מה שגרם להתמשכות העבודה ועיכוב גדול בסיומה. בנוסף, במהלך העבודה בעלי הבית ביקשו שינויים רבים, ומאחר ולנתבע היה אסור להודיע שהוא קבלן משנה, הוכרח לעשות את בקשתם ללא בקשת תמורה כל שהיא, דבר שגרם להתארכות העבודה לאורך זמן רב.

לטענתו, אכן ביקש להקדים תשלומים, אך זה היה משום ששיטת העבודה שונתה ממה שסוכם בתחילה, ובהתאם לכך היה צורך גם בשינוי פריסת התשלומים.

בנוסף, לטענתו מלכתחילה הוא ביקש תשלום גבוה יותר, והתובע הבטיח לו שלמרות סיכום המחיר, הוא ידאג לכך שהנתבע לא יצא נפסד. זאת ועוד, התובע בחר להביא איש מקצוע שלו להתקנת סורגים, ושילם לו 20% יותר, זאת על חשבון התשלום של הנתבע, וכתוצאה מכך הופסד אחר ששילם יותר ממה שהיה אמור להיות משולם בגין זה.

באשר לטענת התובע כי המשיך את העבודה לבדו, מה שגרם לו להוצאה נוספת של 95,000 ₪ מלבד דמי עבודה שלו, טען הנתבע, כי כאשר הוסכם בינו לתובע על תוספת תשלום ולו"ז חדש כאמור לעיל, גם הוא סגר עם פועלים על עבודה בקבלנות, וכי הפועלים היו אמורים לסיים את העבודה כמסוכם, כך גם לתקן כל ליקוי בבניה שנטען ע"י התובע, ורק לאחר מכן לקבל את שכרם, וכאשר התובע החליט על דעת עצמו להפסיק את ההתקשרות עם הנתבע, סילק את פועליו, והתחיל לעבוד לבדו, גרם נזק לעצמו בכך שהפועלים אמורים לקבל את שכרם מושלם, למרות שלא סיימו את עבודתם, ומאידך לא היה ניתן לתבוע מהם השלמת העבודות כאשר גורשו בידיים מן המקום.

לטענת הנתבע, הוא קיבל בפועל 404,500 ₪, כולל כל התשלומים ששולמו ישירות לבעלי המקצוע.

באשר לפיצויים ששילם התובע לשכנים ולבעלי הבית, טוען הנתבע כי אין מקום לחייב אותו במתנות שהחליט התובע לתת, מה שהוא לא היה מחוייב מכורח הנסיבות. כך לגבי הפיצויים בגין האיחור, כאשר אילו היה התובע מסכים להתדיין עם בעלי הבית, היה מוצא שאינו מחוייב בשום קנס, זאת לאור האשמה הנופלת על בעלי הבית בשינויים רבים תוך כדי עבודה.

מנגד תובע הנתבע את תשלום עבודתו, ובנוסף את תשלומי התופסות והשינויים שביצע בדירה.

כך גם תובע פיצוי על שהתובע הוציא את דיבתו רעה ופגע בשמו הטוב, בעיקר לגבי טענתו שהצ'ק שנמסר לידו זוייף על ידו, ומבקש הצהרת התובע כי שיקר על כך. וכן פיצוי על החרמת כלי העבודה, והחזרת הכלים לביתו לאלתר.

סיכומי תביעה:

א. קביעה כי אין תוקף לסיכום על תוספת 45,000 ₪ שהובטח עבור סיום העבודה.

ב. תשלום כל הפסדיו של התובע, שנגרמו מחמת איחור הנתבע בסיום העבודה, בסך 136,000 ₪.

סיכומי תביעה נגדית:

א. תשלום עבור שינויים שנעשו.

ב. סיום תשלום עבור העבודה והפועלים, זאת מאחר והוסכם שהתשלום יהיה קבלני, וכי הפסקת ההתקשרות נעשתה באופן חד צדדי.

ג. החזרת כלי העבודה.

ד. פיצויים בגין עוגמת נפש, והצהרה מצד התובע כי שיקר בטענתו שהצ'ק זוייף על ידי הנתבע.

דיון והכרעה:

מקריאת ההתכתבויות הרבות שבין הצדדים עולה, כי אכן החל מאמצע החודש ה-6 ולאורך המשך הבניה התלונן התובע בפני הנתבע על איחור בהתקדמות העבודה. טענות הנתבע על בריחה של קבלן השלד אינן ממין העניין, מאחר והוא זה שהתחייב לעמוד בזמנים, ועליו לשאת באחריות, ומלכתחילה לקחת בחשבון אונסים כגון אלו אשר הינם סבירים במהלך עבודה כגון זו.

טענת הנתבע כי שינויים שונים גרמו להתמשכות והתארכות בעבודה, לא הוכחה, וגם אם יש בה הצדקה כל שהיא להתמשכות הבניה, הרי שבהתכתבות שבין הצדדים בזמן אמת מוכח שעיקר העיכובים נגרמו מסיבות אחרות, בעיקר לאור מחסור בתזרים מזומנים. דוגמא לכך, העיכוב בהתקנת אלומיניום [כפי העולה מהתכתבות ווטצאפ שבין הצדדים מתאריך 12.10.18 ועד 31.10.18]. כאשר מקריאת ההתכתבויות עולה, כי הקושי בתזרים מזומנים גרם לנתבע להתנהל באיטיות, כאשר הוא מודה בעצמו על "ניהול לא נכון מצידי" [ראה התכתבות מתאריך 31.10].

ברור הדבר, כי גם אם היה ידוע לבעלי הבית כי הנתבע הינו קבלן משנה, הרי אין לפועל לעשות שינויים על דעת עצמו ללא קבלת רשות מהמעביד, והיה מוטל עליו לבקש את רשותו של התובע  קודם לכן. משכך, אין לו להתרעם אלא על עצמו.

טענת הנתבע לצרף לתביעה את בעלי הבית, יש טעם בדברי התובע כי שמו הטוב חשוב לו מהפסד כספי, ומשכך דרש שלא להגיע לידי תביעה ממונית כלפי בעלי הבית, וכי ההסכם הוא ביניהם, והתביעה היא האחד על חבירו בלבד.

אמנם, לענין התשלום הממוני בגין השינויים, למרות שלטענת התובע, נכתב בהסכם במפורש שלא יוכל לדרוש תוספות ללא שהדברים כתובים וחתומים מראש, מ"מ אילו היה בעה"ב מודה לפנינו כי השינויים נעשו לבקשתו ולשביעות רצונו, היה מקום לדון לחייב את בעה"ב בתשלום, ומשכך ככל שאכן מוכיח הנתבע שנעשו שינויים לבקשת בעה"ב, יש מקום לדון חיוב תשלומים בגין זה לנתבע, כתעריף המופיע בהסכם.

טענת הנתבע כי לא ניתן לחייב אותו בתשלום סיום העבודה, מאחר והוא כבר חוייב לשלם לפועלים עד סיום העבודה, זאת בהתאם לסיכום שהם יקבלו בצורה קבלנית, וככל שהיה צורך בתיקונים והשלמת עבודה, היו הם והוא עומדים הכן לסיים את העבודה, נדחית, לאור ההתכתבויות הרבות, ההתראות השונות שהתרה התובע, הלחץ הגדול שעמד בו לסיים את העבודה וחיוב קנסות שונים, כאשר הבטחות הנתבע לסיים עבודות שונות במועד זה או אחר, לא התקיימו. ועל כגון דא אמרו חז"ל (ב"מ עה, ב):

"השוכר את הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד, וחזרו בהן - מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען".

וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי' שלג ס"ה).

כמדומה שדוקא מעשי התובע, בלקיחת אחריות כלפי בעלי הבית מזמיני העבודה, ראויה לשבח, וכי מאחר וראה שהנתבע אינו עושה את העבודה כראוי, למרות הפסדים כספיים, החליט לסיים את העבודה בעצמו ובמהירות.

אכן, טענת התובע להשית על הנתבע תשלומי פיצויים, נדחית, זאת מאחר וגם אם התחייב בהסכם תשלומי פיצויים לבעלי הבית, הרי לא מחוייב שהיה ביה"ד מחייב תשלומים אלו באופן מלא או חלקי, ומשכך קשה להוציא מהנתבע, למרות שהוא מחוייב להסכם מכח ההסכם שביניהם.

החלטת ביניים

אי לכך ולאור האמור הננו מחליטים כדלהלן:

א. טענת הנתבע לתשלומים בגין שינויים מתקבלת בחלקה, וזאת בהתניה שיוכחו שינויים, אשר יש בהם הנאה גמורה למזמין העבודה, וכי חיוב התשלומים על שינויים כגון אלו, יהיה כפחות שבפועלים.

ב. טענת התובע לחייב את הנתבע בתשלומי פיצויים, נדחית.

ג. ביה"ד ממנה בזאת את מר --- כמומחה מטעמו, לשום את עלות סיום הבניה שעשה התובע. כתב המינוי והוראות ביה"ד למומחה יינתנו במסמך נפרד. על הצדדים לשת"פ עם המומחה, לשלם את שכרו, זאת על פי הוראות שיינתנו ע"י מזכירות ביה"ד.

ד. שני הצדדים יפקידו במזכירות ביה"ד צ'ק לביטחון התשלומים לאור האמור.

ה. לאחר ביצוע האמור בסעיף ד, ותיאום עם המומחה כאמור בסעיף ג, יחזיר התובע את כלי העבודה השייכים לנתבע. 

ו. באשר להתחייבות התובע לתשלום נוסף לנתבע בסך 45,000 ₪, ביה"ד יתן את חו"ד בעניין לאחר קבלת חו"ד המומחה.

באעה"ח - אדר תשע"ט

( - ) עובדיה יוסף טולדאנו  - דיין                  ( - ) אשר וייס - גאב"ד                ( - ) צבי גרטנר - דיין