תליית וילון על גדר הרבים למניעת היזק ראיה
הרב קרויזר יהודה
בוררות בענין מניעת אויר משכנו בפריסת וילון לצניעות על גדר הרבים, מול ביתם המשותף.
הנידון.
משפחת א' שוכרים דירה בקומה 2 בבית,
כאשר הקומה שלהם היא במפלס הכביש. משפחת ב' שכרו כעת דירה בקומה הראשונה של הבית,
שממוקמת מתחת למפלס הכביש. משפחת ב' פרסו וילון על הגדר של הכביש, כדי למנוע היזק
ראיה של הרבים שיכולים להסתכל מהכביש לתוך הגינה שלהם, וגם כדי למנוע מהרבים לזרוק
אשפה לתוך הגינה בהיסח הדעת בחושבם שהגינה היא הפקר. ואכן לפני שהם שכרו את הבית, הגינה
היתה במצב מלוכלך מאד, ועכשיו הם ניקו וסדרו הגינה לשימוש, ורצונם לשמור על הנקיון
ועל הפרטיות. משפחה א' טוענים שהוילון מונע מהם אויר וגם מסתיר הנוף וזה מאד מקשה
עליהם, ותושב שבא חדש לישוב, לא יכול לפרוס וילון על גדר של הישוב ולעשות בו כרצונו,
וכך לפגוע בהם.
פסק דין.
יש לעיין בכמה שאלות בנידון דידן:
1. האם שכן יכול למנוע משכנו לפרוס
וילון וכיוצא בו בחצרו, באופן שמונע מהשני אויר?
2. האם יש הבדל בין פריסה
של וילון בחצר של עצמו לבין פריסה ברשות הרבים?
3. האם יש טענת היזק ראיה
בחצרות של היום?
4. האם יש טענת היזק ראיה
מול הרבים?
בע"ה נדון בשאלות אלו.
1. האם יש לשכן טענה על מניעה אויר,
כאשר המונע את האויר, עושה בתוך שלו?
הרמב"ן (ב"ב נט. ד"ה
הא), הביא את דעת רבינו אפרים שיש לשכן טענת מניעת אויר גם כאשר אין טענת מניעת
אורה. אך כתב עליו: "ועוד שהוא דן אותם בדין חדש שלא מוזכר בגמרא". גם הרשב"א
בשו"ת (ג,קנה) כתב, שאין טענת מניעת אויר בין שכנים:
"הדין עם ראובן שיכול הוא להכניס בתוך שלו וכל שאינו נוטל כלום משל שמעון אין לו להתעכב מחמת דחקו... ואע"פ שממעט האויר של שמעון".
ובפסק דין של בית דין ירושלים לדיני
ממונות (אתר פסקים מס"ד 1382) הוסיפו שגם הרמ"ה (ב"ב רעא) כתב כן.
וגם הרא"ש (שו"ת ה,ג) סובר כך, שפסק שמותר לאדם לבנות מחיצה על המושב
שלו בבית הכנסת, אע"פ שזה גורם לתחושת מחנק אצל השכן, הואיל והוא בונה בשלו, וכפסיקת
הרשב"א.
מיהו יש סוגיא בגמרא שנראית כסותרת
הנחת יסוד זה.
במשנה ב"ב ב.
"השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין הכותל באמצע".
ובגמ' (ב:) לפי ההסבר הראשון, מדובר באחד
שרוצה לבנות כותל בינו לבין שכנו, ושכנו מסכים ואמרת הגמרא:
"פשיטא! לא צריכא דקדים חד ורצייה לחבריה. מהו דתימא מצי אמר ליה כי איתרצאי לך באוירא, בתשמישתא לא איתרצאי לך, קמ"ל".
משמעות הגמרא שהאדם צריך רשות משכנו
למנוע ממנו אויר, והשכן יכול לטעון שכוונתו בהסכמתו לבנות הכותל היתה רק הסכמה
לוותר על זכות האויר שלו, אבל לא הסכים שהכותל יהיה בקרקע שלו והוא לא הסכים לשלם
על כך.
הרשב"א (שם) מקשה קושיא זו וכתב:
"ואל תתעה במה שאמרו בריש פ"ק דב"ב... דאלמא משמע דאפילו שמכניס לתוך שלו בעי רצוי כל שבא למעט אפילו אוירא!"
לשאלה זו יש כמה תשובות.
הרשב"א (שם) תירץ:
"היא דהתם הוא דהויא חצר כולה משותפת, ורצה האחד את חברו לחלוק, ואלו לא נתרצה לו חברו לא היה יכול לחלוק ולמעט אוירו בפניו, דחצר שאין בה חלוקה היא".
זאת אומרת שדוקא בחצר שאין בה דין
חלוקה צריך את הסכמת השכן לבנות כותל ולצמצם באוירו. אך במקרה שיכול לחלק השותפות
באופן חד צדדי, אין צורך בהסכמת השכן כדי לבנות כותל בשלו אע"פ שהוא מצמצם
באויר חבירו.
ובחידושים (ב"ב שם) פירש הרשב"א,
שהשכן יכול לומר שהוא הסכים לשלם על הכותל ולצמצם אוירו רק אם הכותל יהיה כולו
בשטח של חבירו. ועיין בראשונים שם הסברים נוספים.
מכל ההסברים עולה שלא מדובר בטענת
מיעוט אויר שיכולה לעכב בנית הכותל.
הרמ"א (חו"מ קעא,א) פסק להלכה
כרשב"א והרא"ש, ששכן יכול לבנות בתוך שלו אע"פ שמצמצם אויר שכנו,
ואין לשכן טענה שמצמצם אוירו.
סיכום פרק זה:
אדם יכול להכניס לתוך שלו ולבנות, אע"פ שמצמצם אויר חבירו השכן.
2. האם שכן יכול למנוע מחבירו השכן לצמצם
אוירו כאשר השכן עושה ברשות הרבים?
מיהו נידון דידן הוא שונה מסוגיה זו, כי כאן השכן תלה וילון על גדר ששייכת לרבים. האם באופן זה ישמע טענת שכנו שמונע ממנו אויר?
עיין ברשב"א (בשו"ת שם) שכתב:
"וזה דבר ברור שאין לשמעון שום שתוף ושום זכות במקומות של ראובן, בין ירצה בין לא ירצה, ראובן מכניס בתוך שלו ואע"פ שממעט האויר לשמעון".
רואים מכאן שההיתר של השכן למעט באויר
חבירו הוא מטעם שמותר לו לממש את בעלותו על שלו ואין לחבירו השכן זכות למנוע ממנו
לעשות כן.
וכך נראה בדברי הרא"ש (שם)
שהסיבה ששכן יכול לבנות בשלו אע"פ שממעט אויר חבירו, היא שהוא עושה בשלו ואין
לחבירו זכויות ברכוש חבירו כדי למנוע ממנו לממש בעלותו. וז"ל:
"אבל אדם הבונה בתוך שלו להשביח נכסיו ואינו מזיק לגוף ממון חבירו אלא שמפחיתו מדמיו, כי האי גאוונא (שבונה בתוך שלו ומצמצם באויר חבירו וכדומה), לא הצריכו חכמים להרחיק...".
מוכח מכאן, שאם בונה ברשות הרבים, יש
לשכן אפשרות למנוע ממנו לצמצם את האויר שלו.
וכך כתב שם הרא"ש (שו"ת ה,ז,
בסופו):
"אותו בנין בראש המסבה הוא של כולם... הילכך אין לשנות בנין שאצל הראש אלא מדעת כולם". והראש ממשיך: "ועוד הריוח שהיה בין המסבה ובין המקומות שבכותל ההיכל, של כל הקהל הוא, ואי אפשר ליחיד ליקח אותו מקום אלא מדעת כל הקהל וזה שהיה שני לו במסבה, יכול לעכב עליו...".
הרי מבואר שהחש נפגע משימוש בנכסי
הקהל יכול לעכב על שימושם גם באופן שלא היה יכול לעכב על פגיעה הנעשית בנכסי הפרט.
וכך כתב הדגול מררבה על הרמ"א (שם):
"..שבמה שפנוי בבית הכנסת, יד כולם שוה ואין מי שיוכל ליקח לעצמו".
ונראה לי שחבירו יכול למחות גם אם עושה
בהפקר באופן שממעט אויר שלו, בגלל שההיתר הוא שעושה בשלו, אבל בהפקר הרי יד כולם
שוה בו ולכן נראה שגם בזה הנפגע יכול לעכב. וצ"ע בזה.
סיכום פרק זה:
מי שחש נפגע על ידי פעילות חבירו בנכס
של הרבים, יכול לעכב עליו גם אם מדובר במיעוט אויר.
לפי זה נראה שמתקבלת טענת משפחת א', ועל משפחת ב' להוריד את הוילון מהמעקה של הרבים.
3. האם יש היזק ראיה בחצרות שלנו?
יש לעיין כעת אם יש ממש בטענת משפחה
ב' שיש לה היזק ראיה מהאנשים שמחכים בתחנת אוטובוס ומסתכלים לתוך החצר, ויש לעיין גם
אם הרבים עצמם חייבים למנוע היזק ראיתם.
בפסק דין מבית דין מצפה יריחו (מס"ד 443 באתר פסקים) הורו שאין היזק ראיה בחצרות של ימינו, הואיל והקריטריון לחצר שיש בו היזק ראיה הוא ש"רוב תשמישן בחצר" וכדברי רש"י (ב"ב ב. ד"ה השותפין), ובימינו אין רוב תשמישינו בחצרות. ולכן נראה לדחות טענה היזק ראיה של משפחה ב'.
4. האם הרבים חייבים לסלק היזק ראיתם?
נראה שאין הרבים חייבים לסלק ראיתם.
הגמ' ב"ב ו אומרת:
"מהו דתימא נימא ליה סוף סוף הא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים"
וכן בדף ס.
"אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח, דאמר ליה, סוף סוף הא בעית אצטנועי מבני רשות הרבים".
לא זו אף זו, בבב ס. עולה, שכאשר
הרבים יכולים לראות אותו, גם היחיד לא צריך לסלק היזק ראיתו, וכך נפסק בחו"מ קנד,ג,
וקנט,א ברמ"א.
ואם הרבים אינם צריכים לסלק היזק
ראיתם, השכן לא יכול להשתמש בנכס הרבים לסלק היזק ראיתם בלי הסכמת הקהל, ולכן
משפחה א' יכול למחות בוילון שמשפחה ב' תלו על הגדר של הרבים.
סיכום פרק זה:
אין הרבים חייבים לסלק היזק ראיתם ולכן השכן לא יכול להשתמש בנכסי הרבים על כרחה של משפחה א'.
מסקנה:
מתקבלת טענת משפחה א', ועל משפחה ב'
לסלק את הוילון מהגדר של הישוב ליד ביתם.
יש לציין, שנראה שיש פתרון בר השגה
למצוקה של משפחה ב', והוא, לפרוס צלייה מקיר התמך של הכביש לכותל ביתם, וגם לתלות
שלט על המעקה המזכיר ומבקש שלא ליזרוק אשפה לחצר.
ניתן: יט אלול תשפ"ב.
הרב ברוך פז שליט"א
העתק למרא דאתרא: הרב יהודה קרויזר שליט"א.
