שכן שאינו דתי בשכונה דתית

לאחר הסכמה וקבלת קניין בין הצדדים, הדיון התנהל בפני שני דיינים בלבד

א.     תיאור המקרה בקצרה

התובעת הינה דיירת בירושלים בשכונה המוגדרת כשכונה דתית. התובע מייצג את אחותו שהינה הבעלים של דירה אשר נמצאת קומה אחת מעל לדירת התובעת.

בתחילת שנת תשפ"א, השכיר הנתבע את דירת אחותו ("הדירה") לזוג צעיר ("השוכרים") אשר הציג את עצמו כזוג דתי.

התובעת גילתה מהר מאוד שלא רק שלא מדובר בזוג דתי, אלא שלא מדובר בזוג נשוי כלל.

במהלך השנה התובעת התלוננה מספר פעמים בפני הנתבע על התנהגותם של השוכרים:

עיקר תלונתה היתה על כך שבני הזוג אינם דתיים, וכי אורח החיים שלהם מפריע לה מאוד. התובעת טוענת שהיא בחרה לגור בשכונה דתית כדי שלא תצטרך להתקל בחילול שבת, פגיעה בקדושת יום הכיפורים ושפה לא נקיה. בכך שהמשכיר הסכים להשכיר את הדירה לזוג לא דתי הדבר פוגע באיכות החיים שלה בתוך ביתה.

עוד התלוננה התובעת בפני הנתבע, שהשוכרת הלא דתיה מעשנת בזמן שהתובעת סובלת מרגישות לעשן סיגריות, וכן מתנהגת בצורת תזיזתית ולא רגועה בתוך ביתה אשר כולל גרירת כסאות ורעשים חזקים אחרים.

לבסוף התלוננה התובעת על כך שהשוכרת נוהגת לזרוק לכלוכים מהמרפסת, וכן לשפוך מים בצורה שמלכלכלת את דירת התובעת.

התובעת מודה שלמרות כל האמור בזמן האחרון השוכרים שיפרו את התנהגותם, במידה ניכרת, וכי רוב הדברים שהתלוננה עליהם פסקו, מלבד זה שהיא מודעת  לאורח החיים הלא דתי שלהם (חיים יחד בלי חופ"ק), וכן מים שעדיין נשפכים בצורה מלכלכת.

התובעת התכוונה לבקש מהנתבע שלא להאריך את החוזה עם בני הזוג, אולם בדיון נתברר כי הנתבע כבר שאל שאלת רב בעניין וקיבל היתר להמשיך את השכירות,.ולכן חתם עם השוכרים לעוד שנה מיוני (סיון).

התובעת מבקשת מבית הדין לעזור לה ככל שהדבר ניתן.

ב.      הדיון

התובעת מתלוננת על שכן שמפריע. אכן במקורותינו פוגשים אנו את המושג שכן רע. בתפילה אנו אומרים: ותצילני משכן רע. בפרקי אבות א, ז נאמר: הרחק משכן רע.

מכיוון שמדובר בסכסוך בין שכנים, צריך היה שייפתר ע"י שיג ושיח בין השכנים עצמם.

התובעת מסרבת לנהל קשר כלשהו עם בני הזוג, ומבקשת לנהל את השיח עם הנתבע בלבד, בטענה שבכך שהנתבע הסכים להשכיר לבני הזוג את הדירה הרי שהוא נושא באחריות לכל ההתנהלות שלהם.

האם ניתן לתבוע את המשכיר?

תביעה דומה היתה לפני ביה"ד של קרית ארבע, בראשות הרב דב ליאור [מס' סדורי 107], שם תבע שכן את המשכיר בגלל רעש של השוכר, ואני מצטט קטע מהפסק:

בית הדין קיבל את העובדה שניתן לכוף את המשכיר שלא להשכיר את דירתו למי שנחשב כשכן רע. בנידון דידן לא הוכח שמדובר בשכן רע. על המשנה באבות א, ז הנזכרת לעיל אומר התשב"ץ בפירושו מגן אבות שם: השכן רע שנזכר כאן, הוא רע לבריות, שהוא גזלן וחמסן.

לפי טענת התובעת בתחילת השכירות בני הזוג לא נזהרו לשמור על האווירה הדתית של השכונה בה הם גרים. אך נראה לומר שחילוני בימינו, וביחוד שגדל כך, הוא בגדר תינוק שנשבה, וכל עוד אינו מתריס בחילוניות שלו, לא ברי שנגדירנו כשכן רע. ולכן מכיוון שלפי הודאת התובעת השוכרים נזהרים בדבר זה הרי שכיום אין הם עוד בגדר של שכן רע.

הארכת החוזה

מכיוון שהחוזה בין הנתבע לבני הזוג כבר נחתם לשנה נוספת, ובני הזוג אינם לפנינו הרי שממילא אין סמכות לבית הדין להשפיע על תוקף החוזה שכבר נחתם.

גם אם היה לבית הדין סמכות, לא ברי שבית הדין היה מתערב בשיקוליו של הנתבע להאריך את החוזה עם בני הזוג שכבר נחתם. שכן  החלטה שלא להאריך את החוזה, היה גורם לנזק ממוני לבני הזוג ויתכן אף לנתבע, וכל עוד השוכרים לא עושים מעשים פוגעניים אי אפשר לסלקם רק בגלל אמונתם.

כלומר כל עוד התנהגות בני הזוג ואורח חייהם פגע ישירות באיכות חייה של התובע, אם בעשן סיגריות, רעש בשבת ופגיעה באוירה הדתית היה אולי מקום לדון, אולם על פי הודאת התובעת בעקבות בקשותיו של הנתבע בני הזוג שיפרו את רוב הנהגותיהם.

שפיכת המים של בני הזוג לא נשמע כמעשה שנעשה בכוונת מכוון לפגוע בתובעת, אלא מחוסר הבנה כיצד להתנהל בכדי שלא ללכלך את בית התובעת. התובעת מצידה אמרה שהיא מסרבת לפנות לבני הזוג ולהסביר להם מה היא בדיוק רוצה שהם יעשו, והיא דורשת מהנתבע שידאג לכך שזה יפסק שכן זו אחריותו. אולם בתביעה בעלת אופי ספיצפי כזה פניה לנתבע בעניין זה נראה כחסרת תוחלת, ועל התובעת לנסות להסביר בעצמה לבני הזוג מה בדיוק עליהם לעשות.

אף ויתכן ויש אחריות לנתבע לדאוג לכתחילה לאופיים הדתי של השוכרים בכדי שלא לפגוע ברגשות אנשי השכונה, אולם אין הנתבע אחראי לדאוג שהשוכרים שלו יידעו איך לשטוף נכון רצפה או חלונות. וכל עוד לא הוכח שהתנהגות של השוכרים נעשה במזיד כדי לפגוע בתובעת, וכל עוד התובעת מסרבת לנסות לפתור ביחד איתם את הבעיה הספציפית הזאת קשה לבוא עליהם בתלונות מבלי לשמוע אותם.

ג.      פסק הדין

התובעת  סבלה רבות במהלך השנה האחרונה, ביתה אשר אמור להיות מקום של שלוות נפש ורוגע רוחני נפגע. בית הדין ער למצוקתה האמיתית ודבריה אשר יצאו מהלב נכנסו אל הלב.

למרות האמור, מכיוון שהחוזה כבר הוארך, בני הזוג אינם לפנינו, והתובעת מסרבת לפנות אליהם בדרך כלשהי, ידיו של בית הדין כבולות.

אף שאין לבית הדין עילה מספיקה כדי להכריח את המשכיר להפר חוזה שכירות, אם המצב יורע, או יהא בלתי נסבל לדעת התובעת אנו משאירים לה פתח לתבוע שוב כארבעה חדשים לפני תום השכירות, כדי שאפשר יהא לפי תנאי החוזה, אם יהא צורך בכך, לא להמשיך את השכירות בתום תקופת השכירות הנוכחית.

בשולי הפסק

ועתה למה  שמעבר לדין. סכסוך בין שכנים צריך להפתר במפגשים ודבורים, וגם שונאים יכולים להפוך לאוהבים. על הפסוק במשלי (כז, יט:) "כמים פנים אל פנים כן לב האדם באדם", אומר המצודת דוד:

כמים - כמו דרך המים מראים את הפנים בדומים להפנים המסתכלים בה אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו ואם רעה תרע גם היא:

כדאי שהמשכיר ייזום פיוס, ואם יהא צורך אנו מוכנים לסייע, והיה מחננו שלום.

באנו בזאת על החתום י"א למנחם אב תשפ"ב

________________________                              ______________

הרב איתמר ורהפטיג- אב בית הדין                               הרב תנחום גולד