היתר הליכה לערכאות

הליכה לערכאות נגד מי שהוא ציית דינא וא"א לדון אותו בביה"ד

רקע:  

בראשית חודש סיון הוציא ביה"ד צו מניעה נגד עבודות הכשרת שטח נוסף לביהכ"נ. בתאריך ג' סיון חתמו בפנינו הנתבעים שהם יצייתו להוראות ביה"ד. בפועל השטח הוכשר וניתן בתאריך י"א סיון היתר ערכאות כנגד הנתבעים ושאר אנשי בית הכנסת, בתאריך כ' סיון ביה"ד הוציא הבהרה שלאחר שהתברר שהנתבעים אינם אשמים בהפרת הצו אין להוציא נגדם היתר ערכאות.

וכעת השאלה שעומדת בפנינו:

כשלא ניתן לתבוע מישהו לדין תורה מאחר שהוא חלק מקהל שהם לא צייתי דינא, והוא עצמו ציית דינא כפי שטענו בפנינו האם יש מקום ליתן היתר ערכאות נגדו או לא?

ולצורך כאן עלינו לעיין במקורות ההלכה והנה נפסק בשו"ע (חו"מ סי' כו ס"ב):

היתה יד עכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה אם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו: הגה: ויש רשות לב"ד לילך לפני עכו"ם ולהעיד שזה חייב לזה (בה"ת בשם ר' שרירא) וכל זה דוקא כשאינו רוצה להיות ציית דין אבל בלא"ה אסור לב"ד להרשות לדון לפני עכו"ם (מהרי"ק שורש א').

הרי להדיא דברי מרן והרמ"א ברור מיללו לכאורה שאין להתיר לילך לערכאות גם במקום שאינו ציית דינא רק אם זה מחמת שהוא 'אלם' כלשון מרן, או כלשון הרמ"א שאינו רוצה לציית דין, אבל אם אינו אלם ורוצה לציית דין רק שלא שייך לנהל נגדו דיון וכמו במקרה שלפנינו, מנין לנו להתיר לילך לערכאות במקום כזה?

והנה כתב שם בבי' הגר"א (ס"ק ז) שמקור ההיתר הוא מדברי הגמרא (ב"ק צב ע"ב):

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי קרית חברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי ביה א"ל (יחזקאל כד, יג) יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד.

הרי מפשטות לשון הגמ' משמע שאם אין לאדם אפשרות להוכיח את חברו מכל סיבה שלא תהיה יכול להפיל עליו כותל גדול ומכך הוציאו בשו"ע שמותר ללכת לערכאות וא"כ גם באינו אלם ורוצה לציית דין יש להתיר אמנם עי' פירש"י שם שכתב:

קרית חברך - להוכיחו ולא ענך: דחי גודא - כותל הפל עליו כלומר הניחו ויפול ברשעו דחהו בידים:

וא"כ גם רש"י כתב להדיא שכל ההיתר הוא רק משום שהוא רשע וע"כ יש להתיר שיפול ברשעו, אבל אם אינו רשע לא התירו!

וכ"כ בח"א למהר"ל מפראג שם:

רמי גודא עליה. פי' כי ראוי לכך מדה כנגד מדה הוא קראו ולא ענהו והרי הוא היה דוחה אותך, גם אתה תדחה אותו ושדי גודא עלייהו.

הרי דזה עונש על מה שלא רצה לבא לדי"ת, ובאמת מקור הדברים הם מסמ"ג שכתב קובץ שיטות קמאי (עשין סי' ק"ז):

אמנם בזמן שיד גוים תקיפה ובעל דינו אלם ולא ציית דינא והוא מסרב לבא לבית דין נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני גוים, וגרסינן בפרק החובל (ב"ק צ"ב ע"ב) קרית לחברך ולא ענייך גודא רבא שדי עילויה ופירש רבינו יוסף טוב עלם (הובא ברא"ש סימן י"ז בשם רב פלטוי גאון) קראת לחברך בדיני ישראל ולא רצה לבא השלך עליו הכותל הגדול שלא יוכל להשמט כלומר שיבא עליו בדיני גוים.

הרי דגם הוא למד מדברי הגמ' שאין היתר אלא כשלא רצה לבא! וכיו"ב כתב בס' התרומות (שער סב), ורי"ו (מישרים נ"א חי"ב), ובארחות חיים (הל' דיינים סי' א), ובפסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוס' (פ' משפטים).

אמנם הדיוק הזה קשה לקבלו שהרי לפ"ז יוצא שמי שיש לו סיבה שא"א לתבוע אותו לדין תורה והוא אינו לא ציית דינא לא יוכלו לתבוע אותו בשום מקום בעולם? והרי יותר מסתבר שכל מה שכתבו זה שבדר"כ המציאות היא כזו שהסיבה שא"א לדון היא משום שאינו רוצה ואז זה בא כעונש, אמנם בפועל גם אם הוא ציית דינא אם א"א לדון בדין תורה מותר לדון בדין הערכאות ובאמת כ"כ בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' רצ):

וכן כת' רבינו שרירא ז"ל כל המורד בדין מתרין בו תחלה התראה מפורסמת ואם אינו מקבל מעידין בו וגובין ממנו דכי אמרינן לפניהם ולא לפני עכו"ם במקום שאתה יכול לגבות החוב בישראל או בדיין מומחה אל תזקק להדיוטו'. אבל במקום שאין ב"ד מומחה בהדיוטו' נידון ואל יאבד...

הרי דעיקר הדין כן הוא שאם אין בי"ד שיכול לדון בדיני ישראל מכל סיבה שלא תהיה מותר לילך לערכאות וכ"כ נכדו בחוט המשולש (טור ג סי' ו), ובאמת כן משמע גם בשו"ת הרא"ש שכתב (שו"ת כלל סח סי' יג):

והא דכתבי' בשטרות בין בדיני אומות העולם יש לפרשו שלא לעקור דברי תורה כגון אי גברא אלימא הוא ואין רשות וכח דייני ישראל שולטת עליו אז יש לו רשות להביאו בערכאות של עובדי כוכבים קודם שיפסיד ממונו, כההיא קרית לחברך ולא ענייך דחי גודא ושדי אבתריה.  

הרי דכל מה שהביא ראיה מדברי הגמ' הוא בדרך דוגמא וגם הוא כתב דאין איסור רק שהדוגמא שמצא הוא בלא ציית דינא!

וע"כ ביה"ד מתיר לך ללכת לערכאות נגד כל דיירי הבנין, לרבות אותם אלה שאין אשם בהם במה שלא צייתו לדין תורה.

שלמה שרגא – אב"ד                               עובדיה ועקנין – דיין                                    משה פרקוביץ – דיין