שכר לקבלן שהביא חומרים לא תקניים
התובע טוען טענת מקח טעות בייחס לעבודה שנעשתה ולכן הנתבע צריך להשיב כסף שהגיע לידו.
הנתבע טוען שבסך הכל העבודה שווה יותר ממה שהגיע לידו ועל כן חיבים לו עוד כספים.
רקע
עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה של בית הכנסת כנגד קבלן שיפוצים, בעיקר בגין ליקויים בבנייה, כדלהלן:
התובעת הינה בית כנסת (באמצעות נציגה גבאי בית הכנסת, להלן לצורך הנוחות: התובע) שביקשה להקים אולם בבנייה קלה (פנלית). הנתבע הינו קבלן שיפוצים שהגיש הצעה לבנית האולם בסך 40,000 ש"ח כולל החומרים (פנלית לקירות ולתקרה, בסיסים לפנלית מפח, גג אקוסטי, חשמל, ריצוף, רובה, גבס ואיטום וכו').
עם תחילת העבודות, ביקשו שני אנשי מקצוע מתפללי בית הכנסת מהקבלן להוסיף עבודה וחומרים נוספים, בכדי לחזק את המבנה. התובעת הוסיפה ושילמה לנתבע עוד 19,000 ש"ח עבור רכישת חומרים נוספים (על פי המלצת אנשי המקצוע). שני הצדדים מסכימים שהנתבע רכש חומרים בסך 15,500 ש"ח, כך שהנתבע חייב להחזיר לתובעת, מתוך סכום זה - 3,500 ש"ח.
הנתבע ביקש לתרום לבית הכנסת מספר עבודות: א)- פירוק פרגולה והקמתה מחדש ליד האולם. ב)- חלק מתאורת האולם. ג)- התקנת מזגנים לבית הכנסת.
הנתבע החל את עבודתו ביום שלישי כ"ד באלול תשפ"ב (20.9.2022). בימים הראשונים לעבודתו, הנתבע עבד על פירוק הפרגולה והקמתה במקום חלופי. למעשה, הפרגולה שהוקמה הייתה לא יציבה, והנתבע פירק את הפרגולה. כאמור, כל העבודות בימים הראשונים היו עבודות בהתנדבות מצד הנתבע, והוא לא תובע עבורן תשלום.
בעקבות הקמת הפרגולה בצורה לא יציבה, התקבלו תלונות כנגד עבודת הקבלן, ובמוצאי שבת פרשת ניצבים (24.9.2022) הוחלט לאחר התייעצות עם שני אנשי מקצוע על מספר שינויים. כמו כן הוחלט, שמעתה והלאה רק הגבאי התובע ישוחח עם הקבלן הנתבע.
תקלה נוספת הייתה ברכישת הגג - הנתבע בטעות רכש גג שהיה קטן, ולא התאים לגודל האולם, אך הנתבע הצליח למכור לצד ג' את הגג הקטן, ולהביא גג חלופי תקין.
ביום ראשון כ"ט באלול (25.9.2022) ערב ראש השנה, הנתבע הקים את שלד המבנה, אך אנשי המקצוע הנ"ל ביקשו לעצור את המשך הבנייה, בגלל שהקבלן הביא פרופילים דקים שהיו לא בטיחותיים.
ביום רביעי ג' בתשרי תשפ"ג (28.9.2022) הנתבע לא הגיע לעבודה, ולא היה ניתן לתפוס אותו. בשלב מאוחר יותר התברר, שהנתבע לא יכל להגיע בגלל נסיבות אישיות. למחרת, שני הצדדים הסכימו ביחד על סיום ההתקשרות בין הצדדים.
הנתבע עבד בזמנים הבאים:
ביום שלישי כ"ד באלול (20.9.2022) - הנתבע רוכש חומרים ומגיע בצהריים לפרוק את החומרים. ולאחר מכן תחילת פירוק הפרגולה.
ביום רביעי כ"ה באלול (21.9.2022) - הנתבע עבד על הפרגולה. (על כך אין תביעת תשלום).
ביום חמישי כ"ו באלול (22.9.2022) - הנתבע התחיל לבנות את הפנלית ובמקביל גם עבד על הריצוף (כ-35 מ"ר) משעות הצהרים ועד מאוחר בלילה.
ביום שישי כ"ז באלול (23.9.2022) - הנתבע הגיע אחרי שתיים עשרה, עבד על פרגולה (על כך אין תביעת תשלום).
ביום ראשון כ"ט באלול (25.9.2022) ערב ראש השנה - הנתבע עבד מהשעה 12:00 ועד השעה 17:00 - הוא מסיים להקים את השלד. וניקה את השטח במשך שעה וחצי שעתיים.
עם סיום ההתקשרות בין הצדדים, התובעת פירקה את כל שלד המבנה, רכשה פנלית חדשה בגובה של כ- 3 מטרים (במקום הפנלית שהזמין הנתבע בגובה 2.5 מטרים), וסגרה עם קבלן חלופי שיסיים את ביצוע העבודה.
טרם הדיון בבית הדין, הצדדים ישבו בניהם והגיעו להסכמות על מספר נקודות עם מסמך חתום. על שאר הנושאים שנותרו במחלוקת - הצדדים הסכימו לקבל את החתום מטה כדיין יחיד, ללא אפשרות ערעור. שני הצדדים חתמו על הסכם בוררות.
טענות התובעת
התובעת טוענת טענת מקח טעות. היא הסכימה שהקבלן יבצע את העבודות רק לאחר שהתקבלה התחייבות מצידו על כך שיש לו ניסיון בהקמת מבנים, ומתוך הנחה שמדובר בעבודה מקצועית, אך למעשה התברר כי לאורך כל הדרך היו תקלות בעבודתו של הנתבע, החל מהבאת גג לא מתאים, ועד לליקויי בטיחות בהבאת פרופילים דקים שהיו לא בטיחותיים.
התובעת עוד טענה, כי היא הסתמכה לגמרי על הקבלן ועל מומחיותו, כך שהיה על הנתבע להביא פנלית בגובה של כ- 3 מטרים ולא פנלית בגובה 2.5 מטרים.
מעבר לכך, התובעת ביררה מספר פעמים מול הנתבע, כיצד הוא מתכונן לאטום את הגג, וכיצד הוא מתכונן להסתדר עם בעיית הגבהים לאחר הקמת גג אקוסטי, אך לטענתה היא לא קיבלה הסבר קוהרנטי.
התובעת עוד טענה, שהנתבע התחייב לסיים את העבודות עד לחגים, אך הוא כלל לא הגיע לעבודה יום לאחר ראש השנה.
מכיוון שמדובר בבנייה לקויה ולא בטיחותית - התובעת מבקש לחייב את הנתבע בדברים הבאים:
עלות פירוק המבנה - 2,000 ש"ח.
עלות הפנלית הישנה בגובה 2.5 מ"ר - כאמור התובעת הזמינה פנלית בגובה של כ-3 מטרים, כך שאין לה מה לעשות עם הפנלית הישנה. בגלל מצב הפנלית התובעת מוכרת פנלית זו במחיר הפסד, ולכן היא מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום ההפרש בסך של 5,000 ש"ח.
אי תשלום שכר עבודה - לא לשלם לנתבע שכר על עבודתו, כי היא לא נהנתה מעבודתו. למעשה כל המבנה פורק ומשכך לא מגיע לנתבע שכר על עבודתו.
החזרת כספים ששולמו - הנתבע קיבל 40,000 ש"ח ורכש חומרים בסך 23,400 ש"ח, כך שעליו להחזיר לתובעת סך 16,600 ש"ח.
החזרת כספים מוסכמים - מוסכם על שני הצדדים שעל התוספות ששולמו לנתבע בסך 19,000 ש"ח - מגיע לתובעת החזר בסך 3,500 ש"ח.
טענות הנתבע
במהלך עבודתו היו מספר חברים בקהילה שהתערבו בעבודתו. היה בלתי אפשרי לעבוד בצורה מסודרת כאשר בכל יום יש שינויים של אנשי מקצוע מתוך הקהילה.
הנתבע טען שיש לו ניסיון עם הקמת מבנים קלים, ואומנם היו מספר תקלות בביצוע הבנייה, אך את כל התקלות היה ניתן לפתור.
הנתבע ציין שהוא עבד שעות רבות ולפעמים עד שעה מאוחרת בלילה, ולפיכך מגיע לו שכר על עבודתו.
הנתבע הוסיף, שהייתה לו טעות במדידת השטח, והוא מצא שיש עוד 10 מ"ר שלא חישב אותם, ולפיכך הוא מבקש לחייב את התובעת בעוד 1,000 ש"ח.
הנתבע התייחס לסעיפי התביעה:
עלות פירוק המבנה - לטענת הנתבע אין לחייבו על כך, כי הוא יכל לתקן ולסיים את המבנה, ואם התובעת החליטה לפרק ולבנות מבנה חדש - הוא לא אחראי על כך.
עלות הפנלית הישנה בגובה 2.5 מ"ר - הנתבע עבד בשיתוף פעולה מלא מול הגבאים ומול שני אנשי המקצוע מטעם התובעת. הם לא אמרו אף פעם שהם מבקשים הזמנה מיוחדת של פנלית בגובה של 3 מטרים.
שכר עבודה - כאמור, הנתבע ציין שעבד שעות ארוכות ולפיכך הוא זכאי לשכרו.
החזרת כספים ששולמו - הנתבע טוען שהתובעת עוד חייבת לו כספים כשכר על עבודתו, ולפיכך הוא לא חייב להחזיר לה כלום מהסכומים שכבר התקבלו.
החזרת כספים מוסכמים - הנתבע חתם שהוא מאשר החזר כספי זה.
נושאי הדיון:
העקרונות לקביעת שכר העבודה לקבלן.
חוות דעת מומחה.
ניתוח התביעות לאור חוות דעת המומחה.
חישוב הכספים שמגיעים לקבלן.
העקרונות לקביעת שכר העבודה לקבלן.
חוות דעת מומחה.
ניתוח התביעות לאור חוות דעת המומחה.
חישוב הכספים שמגיעים לקבלן.
העקרונות לקביעת שכר העבודה לקבלן
העקרונות לקביעת תשלום לקבלן שההתקשרות עמו הסתיימה באמצע העבודה - נמצאים בדברי הגמ' במסכת בבא מציעא דף עו עמוד ב: קבלן שחזר בו באמצע העבודה, או בעל הבית שחזר בו בגלל סיבה מוצדקת - אנו אומרים שיד הקבלן על התחתונה, כלומר אנו בוחנים את הסכום הנקוב בהסכם, ומפחיתים את עלות השלמת העבודה, והתוצאה זה הסכום שהקבלן יקבל. אך בכל מקרה הקבלן לא יקבל יותר משווי עבודתו שביצע בפועל, לכן אם עלות השלמת העבודה היא פחותה - הקבלן יקבל את שווי העבודה שהוא ביצע ולא מעבר לכך. וכך פסק השולחן ערוך בסימן שלג סעיף ד.
למעשה במקרה כאן, הפסקת ההתקשרות הייתה מסכמת על שני הצדדים, ולפיכך העקרון לקביעת שכר הקבלן הוא בבחינת העבדות שהוא ערך, ומתן שכר על העבודות שבוצעו בפועל. אומנם ככל ומדובר על עבודה לקויה, הרי שלא מגיע לקבלן שכר על עבודה לקויה.
אציין, כי מרבית עבודתו של הקבלן בשטח הייתה עבודת התנדבות על פירוק והקמת הפרגולה. בדיון שאלתי את הנתבע, האם הוא תובע שכר על עבודה זו, אך הנתבע במודעות מוחלטת אמר, שהוא מבקש לתרום את העבודה לבית הכנסת, ואף לאחר סיום ההתקשרות הוא לא מבקש שכר על כך. לפיכך לא נחייב את התובעת בתשלום על עבודה זו, אומנם במקרים בהם יש ספק, ניקח בחשבון שהתובעת נהנתה מעבודה זו של הנתבע בפירוק הפרגולה.
על חלק מהעבודות שביצע הנתבע, אין ספק שמגיע לו שכר, וזה על עבודת הריצוף. הנתבע ריצף כ-35 מ"ר, ועל כך מגיע לו שכר, כי מדובר בעבודה ברמה סבירה. אומנם על הקמת הבנייה הקלה - יש מחלוקת בין הצדדים, האם מגיע לנתבע שכר על עבודתו זו. התובעת סבורה שלא מגיע לו שכר, כי היא פירקה את כל העבודה שלו, אך הנתבע טוען שכן מגיע לו שכר על כך, כי הוא יכל להשלים את העבודה ולתקן את הליקויים.
בכדי להכריע בנקודת מחלוקת זו, הזמנתי מומחה שיסייר במקום בנוכחות שני הצדדים. אציין כי שני הצדדים חתמו על הסכמתם לקבל את חוות הדעת של המומחה.
חוות דעת מומחה
המומחה התבקש להעריך האם עלויות החומרים שציין הנתבע הן סבירות (הנתבע רכש את החומרים אצל פלסטינים ולא יכל לתת שום קבלה או חשבונית). כמו כן המומחה התבקש להעריך כמה שווה שכרו של קבלן על כל יום עבודה. המומחה עוד התבקש לתת חוות דעת לגבי הרמה המקצועית של המבנה, ובסופו של דבר לחוות את דעתו, האם הייתה רשלנות בעבודת הקבלן.
להלן חוות דעת המומחה.
לאחר סיור במקום יחד עם האב"ד ועם שני הצדדים, להלן חוות דעתי:
בנוגע לטבלת העלויות שנערכה ע"י ביה"ד - עלויות נמצאו סבירות, למעט עלות ריצוף שלא היה ברור על כמה מ"ר שולם לקבלן.
ביחס לימי עבודה שמופיעים בפירוט ביה"ד - לדעתי יש לחשב יום עבודה של מומחה ועוזר לפי 1,600 ש"ח (לפי חישוב ימי עבודה שבהם הקבלן עבד על הפנלית). רכישת חומרים אומנם אינה יום עבודה בהקשר הזה, אך ניתן להתפשר על תשלום חצי יום.
החומר שלא נעשה בו שימוש, קרי קירות הפאנל שהוזמנו לפי מידות של 2.5 לכאורה לא מתאימים לגובה המבוקש לצורך בנייה בגובה סביר, שיפוע ותקרה אקוסטית. (נראה שלכה"פ היה ראוי להזמין 2.9) יש לברר מי אחראי להזמנת הקירות.
לגבי עיגון הקירות ביו פח לבן, הדבר לא רצוי מאחר והפח לא עמיד לקורוזיה, ולא עומד בתקן, אך יש מקומות שהשתמשו בפח כזה (בריכוזים החרדיים).
בניית הקירות לפני היציקה, לא ראויה הן מבחינת ביסוס והן מבחינת איטום.
התכנון להוסיף על גובה הקירות בחתיכה נפרדת, כאשר אין קונסט' למבנה לא מקובל ויקר. הדבר מחליש את המבנה.
לגבי תמיכה בפרופילים, היה ראוי להביא מהנדס ולייצר קונסט' עמודים וקורות.
להבנתי הריצוף תקין. באם ישנן סטיות הן בגדר הסביר.
סיכומו של דבר: ניכר כי לא הושקעה חשיבה נכונה בתכנון המבנה, חיזוקו, הגבהים, האיטום, פתיחת החלון ועוד. וכן כי הקבלן אינו בעל ניסיון רב בבנייה בפנלית, אך מאחר וכל העבודה הייתה בליווי הגבאים והם היו מעורבים בכל השלבים של התכנון והביצוע - אין להפיל את כל האחריות על הקבלן.
המלצה לסיכום: מצד המזמין, חרף הטעויות הרבות שנעשו בתכנון וביצוע המבנה לכאורה לא ניתן לייחס לקבלן רשלנות פושעת או חריגה גסה מהמקובל (למעט סעיף ה, שגם סעיף ה' ניתן לתקן בדיעבד ללא פירוק המבנה) וזאת מאחר ולכל אורך הדרך הקבלן עבד תוך התייעצות ופיקוח צוות הגבאים המורחב. הבעיות שנוצרו ברובן תכנוניות ומזמין העבודה / הגבאים ידעו שהקבלן אינו מומחה גדול לתכנון ובינוי אלא אדם בעל ידיים שפנוי לכל מלאכה. לכן ללא תכנון ופיקוח אדריכלי והנדסי אין תימה שהפרויקט לא צלח.
מצד הקבלן, מאחר והעבודה ירדה לטמיון. והקבלן לא דרש תכניות מפורטות מראש ולא החתים את המזמין על כל הסעיפים, לא ראוי לשלם רווח על העבודה למעט כיסוי הוצאות (הסכומים המופיעים בסעיף ב' לעיל הם כיסוי הוצאות) וכיוצא בזה עפ"י החלטת ביה"ד. מן הסתם ישנו סיכון הכרוך בעבודות קבלניות ובפרט שמדובר בכספי ציבור.
ניתוח התביעות לאור חוות דעת המומחה
המומחה קבע, שלא ניתן לייחס לקבלן רשלנות פושעת או חריגה גסה מהמקובל, ולכן לא ניתן לקבל את טענת התובעת שמדובר על מקח טעות. אומנם כן ניתן לייחס רשלנות בסעיף ה', אך גם בסעיף ה' ניתן לתקן בדיעבד ללא פירוק המבנה.
עיינו בדברי הנתיבות (חידושים בס"ק ז) שכתב:
פירוש, כל שיכול לתקן המום שיחזיר הבית לקדמותו בהדמים שינכה לו, ולא יהיה נחשב כפנים חדשות שיהיה נחשב כדבר שלא בא לעולם - מנכה לו מן הדמים. אבל בכותל שלם ונמצא רעוע, כשיתקן אותה ויבנה פנים חדשות באו לכאן - והוי כדבר שלא בא לעולם לכך המקח בטל.
כלומר אם יש ליקויים שהקבלן יכול לתקן - ניתן להפחית מהתשלום המגיע לקבלן בכדי לכסות את הוצאות התיקון, אך אין בכך בכדי לקבוע שמדובר במקח טעות, אא"כ יש צורך בתיקון שנחשב לפנים חדשות. בנידונינו, מדובר על מבנה ברמת בנייה נמוכה שאילו התובעת הייתה בוחרת להשאיר אותה על תילה, היה ניתן על ידי תיקונים חיצוניים לתקן את הליקויים. הבנייה כמובן הייתה ברמה נמוכה, אך זו הרמה שתובעת רכשה, וזה מה שהיא אמורה לקבל.
המומחה אף העיר שהנתבע לא עבד בחלל ריק, אלא הוא שמע וקיבל הנחיות משני אנשי מקצוע מהקהילה, כך שלא ניתן להטיל רק עליו את האחריות ברמה כזו שיהיה ניתן להוציא מתחת ידו את עלויות פירוק המבנה.
התובעת לא יכולה לצפות למבנה ברמה גבוהה, כאשר היא משלמת סכום נמוך מאוד. התובעת קיבלה הצעת מחיר על הקמת המבנה במעל מאה אלף שקלים, ואף הקבלן השני שלמעשה ביצע את המבנה - לקח כ-70,000 ש"ח (וזה מבלי לחשב את הזמנת הדלתות המיוחדת). לא מתקבל על הדעת שאדם ישלם על רכב פיאט, וידרוש ביצועים של מרצדס.
התובעת יכלה להבין על פי הצעות מחיר חלופית שקיבלה, שהיא תקבל עבודה ברמה נחותה. אומנם ככל והמומחה היה כותב שמדובר בעבודה לקויה ולא בטיחותית, שלא מקובלת - היה מקום לקבל את תביעת התובעת, אך המומחה בסיכום הדברים כתב, שהתובעת יכלה לדעת שלא מדובר במומחה גדול, "אלא באדם בעל ידיים שפנוי לכל מלאכה".
וודאי שאין מקום לתביעת התובעת לקבל את עלות הפנלית הישנה. הצדדים מסכימים שלא סוכם על הבאת פנלית בגובה 3 מטרים ולא דובר בכלל על גובה הפנלית. מעבר לכך, התובעת ראתה לאורך כל הדרך שמדובר בפנלית בגובה 2.5 מטרים, ולא ביקשה להחליף ולא התרעמה על כך. כמו כן, על פי העלות הנמוכה שהציב התנבע למבנה, אין לצפות להקמת מבנה גדול ומרשים. כך שאין כל מקום לתביעה זו.
לאור כל האמור, להלן הכרעתי בכלל התביעות:
עלות פירוק המבנה - 2,000 ש"ח - התביעה נדחית. אילו התביעה למקח טעות הייתה מתקבלת, היה ניתן לקבל גם תביעה זו, אך כאמור לא ניתן לומר שיש מקח טעות, ולכן לא ניתן לחייב את הנתבע על פירוק המבנה.
עלות הפנלית הישנה בגובה 2.5 מ"ר - התביעה נדחית. התובעת החליטה לבנות מבנה גדול ויפה יותר. זו זכותה וזו גם בחירתה, אך לא ניתן להטיל את ההפסד הכספי כתוצאה מבחירה ראשונית לא טובה שהייתה לתובעת.
אי תשלום שכר עבודה - התובע זכאי לקבל תשלום על עבודתו בריצוף ובהקמת הפנלית על פי חוות דעת המומחה כפי שיבואר בפרק הבא.
לסיכום: אין מקום לשלוש התביעות הנ"ל של התובעת.
חישוב הכספים שמגיעים לקבלן
בית הדין ערך טבלת עלויות של החומרים שרכש הקבלן מתוך סך 40,000 ש"ח שהוא קיבל:
כאמור, המומחה אישר את התמחור של הקבלן, לפיכך, בית הדין מקבל תמחור זה.
הנתבע עבד על הריצוף ועל בניית המבנה במשך יום וחצי, על פי חוות דעת המומחה יש לשלם לנתבע על כך 2,400 ש"ח. הנתבע עבד ביום שלישי על רכישת החומרים והבאתם לישוב. המומחה הציע לתמחר זאת החצי יום כלומר בעוד 800 ש"ח. (על שאר הימים בהם הנתבע עבד על הפרגולה - אין חובת תשלום, כי הוא נתן את העבודה כתרומה לבית הכנסת).
הנתבע טען, שהייתה לו טעות במדידת השטח, והוא מצא שיש עוד 10 מ"ר שלא חישב אותם, ולפיכך הוא מבקש לחייב את התובעת בעוד 1,000 ש"ח. - טענה זו של הנתבע נדחית. החישוב של שכרו של הנתבע נקבע לפי חוות דעת המומחה.
המומחה בסיכום דבריו כתב: "לא ראוי לשלם רווח על העבודה למעט כיסוי הוצאות (הסכומים המופיעים בסעיף ב' לעיל הם כיסוי הוצאות)". כלומר לנתבע מגיע שכר רק עבור כיסוי ההוצאות בהתאם לאמור בסעיף ב', בו יש תמחור לפי ימי עבודה ולא לפי מטראז', ובהתאם לכך חושב שכרו של הנתבע.
לסיכום: לנתבע מגיע שכר בסך 3,200 ש"ח.
חישוב כללי
הנתבע קיבל סך 40,000 ש"ח עבור בניית האולם. מתוך סכום זה הנתבע רכש חומרים בסך 23,300 ש"ח, כמו כן מגיע לו על עבודתו שכר בסך 3,200 ש"ח, כך שעליו להחזיר לתובעת 13,500 ש"ח.
הנתבע קיבל עוד סך 19,000 ש"ח עבור תוספות בנייה. שני הצדדים הסכימו שמתוך סכום זה - הנתבע חייב לתובעת סך 3,500 ש"ח.
לסיכום: על הנתבע להחזיר לתובעת סך 17,000 ש"ח.
סיום דבר
בשולי פסק הדין אציין, שתוצאה שבה הנתבע היה יוצא ללא כל שכרו - לא היה בה מן הצדק. הנתבע השקיע שעות ארוכות בפירוק הפרגולה בהתנדבות. בנוסף הנתבע אף הכין את תשתית החשמל למזגנים בהתנדבות, ואף תרם חלק מסוים מהתאורה לבית הכנסת. למרות סיום ההתקשרות - הנתבע לא ביקש לתבוע את התרומות שנתן. לא ניתן שלא להתחשב בכך שהנתבע השקיע זמן וכסף עבור בית הכנסת, כך שהתביעה לסלקו ללא כלום, גם אם היא מהדין - אין היא מהצדק, כפי מימרת רבי יוחנן (במסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב).
גם אילו הייתי מקבל את דרישת התובעת במלואה, ומכריע שיש במקרה כאן מקח טעות, והנתבע לא זכאי לקבל שכר כלל על עבודתו הלקויה, לא מן הנמנע שהייתי מכריע על פי סמכותי מתוקף הסכם הבוררות עליה חתמו הצדדים, על פשרה המעניקה לנתבע סכום זהה, זאת בכדי לפצות אותו על העבודות שהוא עבד עבור התובעת.
החלטות:
הנתבע חייב לשלם לתובע (נציג התובעת) סך 17,000 ש"ח.
על הנתבע לשלם תוך 30 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין.
אין אפשרות ערעור על פסק דין זה.
הנתבע חייב לשלם לתובע (נציג התובעת) סך 17,000 ש"ח.
על הנתבע לשלם תוך 30 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין.
אין אפשרות ערעור על פסק דין זה.
פסק הדין ניתן בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ג, 20 בדצמבר 2022
בזאת באתי על החתום:
