לפנים משורת הדין בזמנים שב"ד קבע

החלטות של ב"ד בנתינת זמנים

הוגשה בקשה על ידי הנתבעים בתיק להשלים את ההכרעה בתיק על פי פסק הדין בו בשל נזקים שנגרמים להם לטענתם על ידי התובע.

בפסק הדין נאמר (בסופו):

משכך המתווך ר' ד.ד. מ.ז. .. יקבל 1% בשכרו, והצדדים ימשיכו את עבודתם, על המתווך לפרסם ולעבוד כמקובל בשוק, ואם ירצו הצדדים לקבוע תבנית עבודה מוסכמת יכולים לפנות בענין לבורר והוא ישלים את ההכרעה בענין כמבוקש. 

התובע הגיב באותו היום:

אני בחופשה. אוכל להגיב מחר מאוחר או יום רביעי.

לאחר זמן, נשאל התובע על ידִי מדוע איננו מגיב כפי שהתחייב, השיב:

הרב מ.ק. בודק את השטר בוררות.

דיון והכרעה:

אמנם לא מדובר באיחור כל כך משמעותי מבחינת ימים שכן מדובר באיחור של בס"ה יומיים, אמנם ביחס לזמן שהתחייב אליו מדובר באיחור של 100% ואילולא שאלתי, סביר מאד להניח שהענין היה ממשיך להתאחר, אך חמור מכך גם כשהשיב לא ראה צורך לסיים את ה'בדיקה' של שטר הבוררות אלא הודיע ללא קציבת זמן כי הרב ק. בודק את שטר הבוררות.

זאת בשעה שהנתבעים טוענים לנזקים, ובכך הוא מגבה לכאורה את טענתם [שנטענה במהלך הליך הבוררות] כי התובע איננו פועל כיאות למתווך שמקבל בלעדיות.

והנה משהדברים מפורשים בפסק הדין אין צורך להמתין ל'בדיקה' של שטר הבוררות שגם אם היא באמת 'מתבצעת' על ידי הרב ק. היא לא אמורה להתארך ליותר מ'מחצית השעה', ולכן הייתי אמור לתת החלטה בענין הסמכות כבר עכשיו, אמנם לפנים משוה"ד אני מוכן להמתין עד ליום ראשון בערב כדי שהרב ק. יסיים את הבדיקה.

ואין לומר שבדיני ממונות אין לבורר זכות לתת החלטות לפנים משורת הדין שהרי זה על חשבון הצד השני, שהרי כתב הסמ"ע (סי' קיד ס"ק ג) בשם הרא"ש שבענייני מועדים זכותו של ביה"ד להתנהג במידת הרחמים וז"ל:

ושלא לבא בעקיפין ז"ל הרא"ש דכל זמן ב"ד אינו מן הדין אלא מדת רחמים נהגו דברי חכמים על בעלי דינים שלא לדחוק אותם יותר מדאי כו':

משכך הוחלט כאמור לעיל התובע יתן תשובה מסודרת בענין הסמכות עד ליום ראשון בערב ואם יהיה צורך גם הנתבעים יגישו את תשובתם בענין.