שומר שמסר פיקדון לנושה של המפקיד
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תשס"ב/2
התובע: מר א'.
הנתבעים: משפחת ב'.
בנושא: פיקדון שהיה בידם.
טענות הצדדים:
התובע: כשעזבתי את דירתי ביקשתי מגב' ב' להשאיר בביתה כמה פריטים, וביניהם מחשב, והיא אמרה שהם הולכים לשבוע ואחר כך נוכל לקחת, והיא ביקשה רשות להשתמש בו וכמובן שאמרתי - כן, והיא שמה את הדברים על הספה בחדר של התינוק. אני המשכתי להגיע לאזור ואמרתי שאני שמה. הדבר היה בקיץ תשס"א בתחילת החופש הגדול. הגעתי בחופש הגדול והתברר לי שהמחשב נמסר לג' והוא הכניסו למיקלט. ומר ב' אמר לי שאשתו השתמשה בו. אני תובע שיחזירו לי את המחשב זה פיקדון שלי.
הנתבעים: מר ב' - אשתי מעולם לא בקשה להשתמש במחשב, היא הסכימה להשאיר לשבוע והוא היה אמור לקחתו ולא בא, ואני לא ידעתי היכן הוא נמצא, לא השאיר כל כתובת. המחשב היה מיטרד ופגשתי את ג' והוא אמר שיכניס אותו למיקלט. לא ידעתי שג' היה בעל חוב שלו, הוא רק אמר שיש לו הרבה נושים ושמה במקלט המחשב יהיה שמור הכוונה הייתה למטרת שמירה. כל הסיפור נמשך כחודשיים וחצי.
אמרתי לג' שיחזיר והוא ענה איני מחזיר. אם יתבע אותך במחשב אז אחזיר. א' הלך לאנשים שילחצו עלי שאלחץ על ג' זה לא בסדר.
גב' ב' - אמרתי למר א' כשביקש למסור את המחשב שאנו נוסעים לשבוע, ובינתיים יכול להשאיר אצלי. הוא אמר שאני יכולה להשתמש, אולם אמרתי לו שאיני צריכה כי זאת תוכנה אחרת.
הדברים הפריעו לי ולא ידעתי את הטלפון שלו. אז נודע לי שג' הוא בעל הבית ויש לו את הכתובת. כוונתי היתה להציל את המחשב שלא ייקחוהו הנושים, לא ידעתי שגם ג' הוא נושה .
מר ג': אני השכרתי את הדירה לא' ומההתחלה היו הפרות קשות של החוזה. כשעזב לא הודיע בדיוק והשאיר ציוד.
תבעתי אותו בתביעות קטנות בבית המשפט בגלל סירובו לבא לבית הדין. הוא לא הופיע ובית המשפט פסק לחייב אותו.
אשתו של מר ב' פגשה אותי ביולי או אוגוסט ואמרה לי שא' השאיר אצלה ציוד, ואמור היה לקחת אחרי שבוע ולא בא וזה מהוה מטרד אצלה. אמרתי לה שתתן לי כי יש לי חוב כלפיו, וזה יהיה אצלי למשמרת עד שיסתדר החוב שלו, וכן שיש לו עוד נושים.
עד כאן עיקר הטענות.
בירור הדין:
הנושא העומד לפנינו לדיון:
א. איזה גדר של שומר חל על משפחת ב'?
ב. אם נאמר שהם שומרים, האם מסירת החפץ למישהו אחר, יש לזה דין שומר שמסר לשומר שנחשב פשיעה?
א. גדר השמירה
הנה בתיאור העובדות לא נתברר כיצד ובאיזה לשון, קיבלה על עצמה הגב' ב' את השמירה. שהרי מבואר בערוך-השלחן חו"מ סי' רצ"א סע' כ"ג, באם אדם אומר הנה הבית לפניך או חדר זה לפניך, הכוונה שאתה יכול להניח ואיני חייב לשמור.
ואפילו אם נניח שהייתה כאן קבלת שמירה, היות ולפי דברי משפחת ב' הם התכוונו שבסוף אותו שבוע החפץ ילקח, ואם כן, לאחר מכן יש להם דין כאילו נסתיים מועד השמירה, ויש דעות בפוסקים שבעבור הזמן דינו אינו אפילו כשומר חינם. אמנם הכרעת הפוסקים היא שגם בעבור הזמן השומר נשאר לפחות כמו שומר חינם, עי' ערוך-השולחן חו"מ סי' רצ"א סע' כ"ו.
ב. שומר שמסר לשומר
כעת נשאר לנו לברר האם מסירת המחשב לשמירה וליתנו למישהו אחר יש בזה משום שומר שמסר לשומר, שאנו פוסקים שהאחריות נשארת על הראשון, מהטענה אתה נאמן לו בשבועה והאחר אינו נאמן, ע"פ ערוך-השלחן חו"מ סי' רצ"א סע' מ"ד.
והנה מובא בהלכה, כשהשומר צריך לנסוע לדוגמא למדינת הים, מותר לו למסור את הפקדון ע"פ בית דין לאדם נאמן. ומוסיף ערוך-השולחן חו"מ בסימן רצ"ג סע' ד', שאפילו תוך זמן השמירה, שאין סברא שאדם יהיה משועבד ומשליך את ענייניו אחרי גוו.
הנה בנידון דידן אצל משפחת ב' זה היה בבחינת אחרי מועד השמירה, כי הם לא ידעו היכן נמצא בעל הפיקדון, והם שומרים בעל כרחם. אמנם בזמנינו אין בי"ד שמטפל בזה, אבל הסברא היא שמנהג המדינה היא שמוסרים לאדם נאמן, וככה זה היה כאן, הם מסרו את המחשב לטובת המפקיד לשמירה אצל אדם נאמן בעיניהם.
ויעויין גם שו"ת מהרשד"ם חו"מ ס' תכ"ד.
ובכאן ניתן להוסיף עוד נימוק, שאפילו אם ידעו שהלה ירצה לתפוס עבור עירבון כדי שישלם את החוב, הלא מובא ברמ"א חו"מ סי' ע"ג סע' י' ובערוך-השלחן חו"מ סי' ע"ג סעי' ט"ו, שהנפקד רשאי ליתן את הפקדון למטרת עיקול - במידה ואינו חושש להפסד עצמי - למי שבעל הפקדון חייב לו, מדינא דרבי נתן, שמוציאים מזה לנותנים לזה. ואין זה נחשב לפשיעה.
מכל האמור נראה לבית הדין שאין כאן פשיעה מצד משפחת ב' ואין לחייבם באחריות.
לסיכום: אין לחייב את משפחת ב' בשום אחריות, הם נהגו כדין.
