פסק דין בתביעת מזכירות היישוב נגד פ'

טענות התביעה וההגנה בתמצית:

חברת א' שכרה מהתובע מבנה תעשייה והתחייבה בחוזה לשלם שכר דירה בסך 1,800 לחודש. מי שחתום על החוזה הוא מנכ"ל החברה, פ', שקיבל על עצמו ערבות אישית בחוזה. לחברה אין נכסים וגם לא כסף מזומן, ועל כן התביעה היא למימוש הערבות, לתשלום החוב של החברה.

התביעה כוללת שלושה סעיפים:

א. תשלום שכר דירה לפי הפירוט הבא:

שנת 2018 - 25,272 ש"ח

שנת 2019 - 26,536 ש"ח 

שנת 2020 - 25,272 ש"ח

ב. תשלום חוב עבור חשמל שלא שולם.

ג. תשלום הקנס המוסכם בחוזה על איחור בתשלום שכר דירה וחשמל בסך 334,550 ש"ח.

פ', הופיע כנציג החברה, וגם כנתבע אישית, ובתשובתו לא הכחיש את העובדות. לגופו של עניין טען כי מחובתה של האגודה לסייע ולעודד תעשייה ביישוב, ולכן היה קשר רצוף עם  המזכיר בקשר למצב של החברה. הוא הבין כי כל זמן שהחברה לא מרוויחה היישוב לא יתבע ממנה את שכר הדירה.

לגבי הערבות האישית טען כי כיוון שלא היה כתב ערבות מסודר עם הפרטים של הערב והערבות אלא רק סעיף בחוזה, חשב שזה אינו סעיף מחייב. 

בירור הדין:

א. תשלום שכר דירה:

הנתבע אינו מכחיש את עצם החיוב לשלם שכר דירה, אך טענתו שהייתה מעין מחילה. לדבריו יש חוזה כתוב שלפיו החברה חייבת לשלם שכר דירה, אולם כיוון שהוא היה כל הזמן בקשר עם  מזכיר היישוב וקיבל ממנו סיוע, וכיוון שלא תבעו בפירוש את תשלום החוב במהלך כל התקופה, הרי זה כעין מחילה.

בשולחן ערוך חושן משפט סימן רמ"א סעיף ב' נחלקו הפוסקים האם מחילה בדברים מועילה כנגד שטר. הרמ"א מביא את המרדכי:

"ויש אומרים אפילו היה לו שטר או משכון עליו, אפילו הכי הווי מחילתו מחילה בדברים בעלמא".

כלומר, שאפשר למחול על שטר בדברים בעלמא ללא צורך בקניין.

הש"ך שם באות ד' מביא גם את החולקים. ברם, כל זה כאשר הייתה מחילה מפורשת. בדרך כלל בעל החוב אומר "הריני מוחל". אמנם מצאנו גם לשונות אחרים, כגון המובא בפסקי דין רבניים חלק ג' עמוד :161

"גם לשון אין לי תביעות עליך הווי מחילה אם הדברים נראים שמחל".

וכבר האריכו הפוסקים בהגדרת לשון מחילה. בנדון שלנו לא הייתה כלל לשון מחילה, ותמצית הדבר היא כפי שהגדיר זאת נתבע:

הייתה תחושה שהיישוב שותף לסיכון ולרווח, ושיהיה בסדר. זה לא נאמר בפירוש אלא נשאר מעורפל, אבל עצם הדחייה נתנה תחושה שלא מדובר במזכיר שמה שמעניין אותו הוא רק כסף.

כלומר, לא הייתה כלל אמירה מפורשת או משתמעת של מחילה, ולכן אין בסיס לטענה זו. יתר על כן, גם אם היה משתמע מהמזכיר ויתור או מחילה, הרי שהוא אינו מוסמך כלל למחול ללא החלטה של המזכירות. לפיכך המסקנה היא שהחברה חייבת בתשלום שכר הדירה לשנים 2018-2019.

לגבי השנה השלישית טען הנתבע כי הוא הודיע בתחילת השנה שלא יוכל לשלם שכירות, וכי היישוב יכול להשכיר את המבנה למישהו אחר, ומאז לא הייתה פעילות משמעותית במקום.

אמנם בפועל לא סילקו את הציוד שהיה במבנה, אולם לא השתמשו בו לייצור וכדומה, ועל כן ניתן לקבל את הטענה כי ברגע שהיישוב היה מוצא שוכר אחר או שהיה נזקק למקום החברה הייתה מפנה אותו, וכל זמן שלא היה צורך לא דרשו פינוי, ולכן אין בעיכוב הפינוי סיבה לחייב בתשלום דמי שכירות.

ב. תשלום חוב עבור חשמל: 

הנתבע לא הכחיש כי על החברה לשלם את החוב עבור החשמל. הצדדים יבדקו מהו סכום החוב המדויק ויוסיפו אותו לחיוב התשלום.

ג. תשלום קנס פיגורים:

בית הדין דחה אמנם את טענת המחילה לגבי תשלום השכירות, אולם ברור שהייתה הסכמה מפורשת לדחיית תשלומים, הייתה הסכמה לתשלום של מחצית מדמי השכירות 900 ש"ח בתקופה שלחברה לא הייתה יכולת לשלם, ואף היה קשר מתמיד בין המזכיר לבין הנתבע.

לא הייתה שום התראה על חיוב בקנס, והיה כל הזמן ניסיון לעזור לחברה, ועל כן אין מקום לחייב בתשלום קנס, ומה עוד שכידוע כל נושא הקנסות שנוי במחלוקת.

חובת הערב:

לא נשמעה שום טענה שיכולה לבטל את הערבות. הנתבע הודה כי כאשר חתם על החוזה ידע שסעיף הערבות מופיע בו. טענתו שחשב כי סעיף זה לא מחייב כיוון שהוא חלק מחוזה ולא הייתה חתימה נפרדת על הערבות אינה יכולה להתקבל. לפיכך על הנתבע שלם את שכר הדירה לשנים 2018-.2019 לפי הנאמר בבית הדין יש להפחית מהחוב2,000  ש"ח עבור החיפוי אבן של הש"ג שהחברה עשתה בתיאום עם המזכיר.

התביעה האישית בעניין החובות של פ' ליישוב לא נדונה בבית הדין, וסוכם כי  לאחר פסק הדין בנושא החברה, יתקיים דיון נוסף אם יהיה צורך בכך.

המזכיר הודה בבית הדין שהוא חייב לפ' אישית 10,000 ש"ח עבור עבודה שביצע. הצדדים ביקשו לנתק בין חוב זה לבין חובות החברה.

לסיכום:

התשלום עבור שכר הדירה לשנתיים הוא 51,808 ש"ח  

מסכום זה להפחית:

6,138  ש"ח ששולמו, 2000 ש"ח עבור חיפוי הש"ג באבן.

יתרת החוב 43,670 ש"ח

לסכום זה יש להוסיף את החוב עבור החשמל לאחר שהצדדים יבדקו את החשבונות ויגיעו להסכמה על גובה החוב הצדדים יגיעו ביניהם להסכמה כיצד ישולם החוב וידווחו על כך לבית הדין.

ועל כך באנו על החתום, י"א במנחם אב תשפ"א,