אי פיתוח אזורי של היישוב המונע מכניסה לדירה

תיק מספר: 139

בענין שבין התובע: ר'

לבין הנתבעת: מ'

טענות התובע: 

אנחנו גרים בישוב ובהתאם לתוכנית מסודרת ומתואמת עם הנהגת הישוב ובעידודה התחלנו בתהליך בניה בשנת תשע"ט. התחלנו תכנון ומדידות והבניה בפועל החלה באביב תש"פ, הבניה הושלמה ביום כ' סיון תשפ"א למעט השלמת עבודות פיתוח ותשתיות שהן מוטלות על היישוב. בכח' בסיון תשפ"א קבלנו טופס 4 עם התחייבות מצידנו ומצד הישוב שלא נאכלס את הנכס עד לקבלת תעודת גמר דהיינו פיתוח השכונה. המצב הוא שהבית מוכן אך אין היתר לגור בו בגלל הפיתוח שמתעכב. בהסכם על רכישת המגרש נאמר שהקיבוץ יעשה את כל המאמצים לדאוג לסיום עבודות הפיתוח "לא יאוחר ממועד סיום בניית יחידת הדיור על המגרש." אנו סבורים שבמציאות בפועל לא נעשו כל המאמצים האפשריים למנוע מצב זה, תקופה ארוכה לא נעשתה כל פעולה בענין. אנו מודים שמאז שהנתבע נכנס היתה עבודה רציפה, אך בחצי שנה שקודם לכך היתה רשלנות ולא ננקטו צעדים מספיקים. יש להוסיף שבמהלך כל התקופה מזכירות הישוב עודדה אותנו להתחיל בעבודות הבניה, כולל העלאת שכר הדירה על מנת שנזדרז לבנות. כיון שעד עכשיו (אלול תשפ"א) כשהבית מוכן עדיין לא נכנסנו לדור בו, אנו נאלצים לגור בדירה שכורה ולשלם שכר דירה, וכמו כן לשלם את המשכנתא על הבית שבנינו בעדוד ובזירוז הישוב. 

לכן אנו תובעים: א. החזר שכ"ד על הדירה שכעת אנו מתגוררים בה מיום העמידה בתנאי הועדה (כ בסיון) עד ליום האכלוס העתידי. בזמן התביעה בביה"ד הסכום עומד על כ 8700 ש"ח. (שלושה חודשי שכירות). ב. החזר תוספת שכר דירה שנגבתה כעידוד על הבניה בסך 2340 ש"ח. סך התביעה (נכון ליום התביעה בביה"ד) – 11,040 ₪.

טענות הנתבעת 

הבניה החלה כאשר אנחנו לא היינו מעורבים בזה. בתקופה זו היה אחראי אחר מטעם הישוב. מאז שקבלנו את האחריות על הפיתוח, אנו משתדלים לעשות את המיטב על מנת לזרז ולהתקדם ככל שניתן. ישנם עכובים שאינם תלויים בנו כגון כניסת מהנדס מועצה חדש וכמו כן תשתיות חשמל שתלויות בחברת חשמל. יש להוסיף שבהסכם שהתובע הזכיר מובא בפסקה (6ט): "ידוע לחבר כי עבודות הפיתוח סביב ובצמוד למגרש יכול שתמשכנה אף לאחר הקמת יחידת הדיור, וכי עבודות הפיתוח הכלליות יימשכו אף מעבר לאמור לעיל ולפרקי זמן ממושכים".
ענין זה הוזכר מלכתחילה, וההערכה שלנו שהעניין יסתיים בתשרי חשוון תשפ"ב.

הצעת פשרה:

בית הדין הציע לצדדים להגיע לפשרה, ואף ניתן זמן להצעת פשרה מוסכמת. למעשה נשלחה לבה"ד הצעת פשרה מהישוב אך התובע לא הסכים לקבל הצעה זו.

תצהירים: לבקשת בית הדין נתקבלו שני תצהירים: א. מר ד' שהיה מנהל הישוב שומריה עד לחודש נובמבר 2019 למניינם. ב. מר א' חבר במזכירות הישוב כ 6 שנים, ויו"ר האגודה הקהילתית בשנים כסליו תשעט – חשוון תשפ"א.

בירור הדין:

א כיון שהצדדים לא הגיעו לפשרה מוסכמת לכן הענין בין הצדדים יוכרע ע"פ הדין.

ב. בהסכם המגרש שנחתם בין הצדדים מובא בפסקה (6,ט): "ידוע לחבר כי עבודות הפיתוח סביב ובצמוד למגרש יכול שתימשכנה אף לאחר הקמת יחידת הדיור וכי עבודות הפיתוח הכלליות יימשכו אף מעבר לאמור לעיל ולפרקי זמן ממושכים." ומחוייבות הקיבוץ נכתבה שם בלשון זו: "אולם הקיבוץ יעשה את כל המאמצים לדאוג לסיומם של עבודות הפיתוח הדרושות וכו' לא יאוחר ממועד סיום בניית יחידת הדיור על המגרש." הרי שלא הוזכרה משמעות כספית לאיחור עבודות הפיתוח, אלא השתדלות לעשיית "כל המאמצים" אך בלא התחייבות ממונית למצב שלא תקוים הבטחה זו ולכן לא ניתן לחייב תשלום מכוח החוזה. אי לכך גם אם היתה כאן רשלנות מסויימת מצד היישוב, הנזקים שנגרמו לתובע הם עקיפים ובבחינת גרמא בנזיקין שפטור מלשלם בדיני אדם (חו"מ תכ יא). ואף שבשטר הבוררות ניתנה לבית הדין סמכות לחייב על גרמא, כאן בית הדין מסיק שאין לחייב כי לא הוכחה רשלנות להיפך, באי כח היישוב טוענים שלכל הפחות בתקופת המשמרת שלהם הם עשו את מה שהיה ביכולתם לכך. ויש לציין שמהתצהירים שהגיעו לבית הדין עולה רושם דומה גם ביחס לתקופה הקודמת.

ג. מכל הנ"ל נראה שלא ניתן לחייב על פי דין את הנתבעת לשלם. אמנם מכיון שהיישוב זרז את התובע לבנות בשליחות היישוב ואף ניתן היה להבין שהפיתוח יושלם עד תאריך גמר הבניה, יש ליישוב אחריות מוסרית כלפי בני היישוב שסמכו על כך והחלו מיד בבניה. ובייחוד שבעניינים אלו קשה לקבוע האם באמת נעשו המאמצים כנדרש. על כן  נראה שמן הראוי שהישוב יפצה את התובע כפי שנכתב בהצעת הפשרה של הישוב: "הישוב יפצה את הבונים ב25% מגובה שכ''ד אותו הם משלמים מרגע קבלת טופס 4, זאת לאורך של לא יותר מחצי שנה או עד לנקודת הזמן בה יהיה ניתן להזמין חיבור חשמל לבית, המוקדם מבין שניהם." כאמור, אין אנו מחייבים תשלום זה אך מן הראוי והנכון לנהוג כך.

ד. במהלך הדיון החליט בית הדין לדאוג לכך שהנהגת היישוב תעשה ככל יכולתה לקדם את הפיתוח, ולאחר התייעצות עם הצדדים בית הדין קבע שהחל מראש חודש כסליו תשפ"ב לא יוכל היישוב לגבות תשלום הנובע מעיכוב הפיתוח (שכר דירה) כמובן שתשלומי ארנונה ומיסים ישלומו כסדרן.

החלטה:

1. מ' פטורה מתשלום.

2. החל מר"ח כסליו  תשפ"ב התובע לא ישלם שכר דירה ליישוב.

3. מן הראוי שינתן פיצוי כפי שהוצע "הישוב יפצה את הבונים ב25% מגובה שכ''ד אותו הם משלמים מרגע קבלת טופס 4, זאת לאורך של לא יותר מחצי שנה או עד לראש חודש כסליו".

'והאמת והשלום אהבו'

___________ _____________     ____________

הרב דרור טוויל,   הרב אריאל בר-אלי, אב"ד       הרב אביעד תפוחי