שכר עבודת שיפוץ בדירה נטושה שהוזמנה שלא על ידי הבעלים
הרב בן יאיר שלמה
הרב תפוחי אביעד
הנתבע טוען שהתובע נכנס לדירה ללא רשות. לכן הנתבע טוען שהוא פטור מלשלם. זאת ועוד, הוא תובע בחזרה את הסכומים שכבר נתן לתובע 16,200 ₪ כיוון שניתנו בתנאי שיחובר לחשמל.
בביבור של ביה"ד עלה שהנתבע טען שהוא מיופה כח של בעל הבית אך בפועל הוא מיופה על דירה אחרת.
תיק מספר: 130
פסק דין בעניין שבין:
תובע ר'
לנתבע ש'
עובדות מוסכמות
הדירה ברחוב ... בעיר שדרות שייכת למר מ'. הדירה עמדה נטושה זמן רב, עד שר' (להלן 'התובע') נכנס והחל לשפץ אותה, באלול, תשע"ט. לאחר שנכנס לשפץ, הגיע אחיו של הנתבע, שהוא מיופה כח בנכס זה, והתנגד להמשך השיפוץ. למרות זאת, התובע המשיך בשיפוץ. זאת עד שהאח הנ"ל, סגר את הבית עם סורגים ומאז התובע לא היה יכול להכנס. כיון שכך, השיפוץ נעצר באמצע. במשך התקופה שעברה מאז (כעשרה חודשים) הנתבע העביר לתובע מספר פעמים כספים עבור ההשקעה בבית.
טענות התובע
התובע טוען שהוא התחיל בשיפוצים בתיאום עם הנתבע ומתוך הבטחה של הנתבע שיחזיר לו את ההוצאות שיוציא על השיפוץ ע"י שיתן לו לדור בדירה ללא תשלום שכ"ד כנגד הוצאותיו. עד כה קיבל התובע 15,000 ₪.
התובע טוען שעל הנתבע לשלם לו כדלהלן-
57,000 ₪ על ההוצאות שהוציא בשיפוץ הדירה.
15,000 ₪ עוגמת נפש.
(יש להעיר שבמהלך הדיון הוסיף הטו"ר תביעה עבור ימי עבודה שהתובע הפסיד בסך 43,000 ש"ח, אך בבית הדין התובע אמר להדיא שהוא מוחל על התשלום עבור זה אלא רק עבור מה שהוציא. ועל כגון דא אמרו חז"ל 'אל תעש עצמך כעורכי הדיינים').
טענות הנתבע
הנתבע טוען שהתובע נכנס לדירה ללא רשותו, ורק לאחר שנכנס וכדי למנוע מחלוקת הנתבע הסכים שהתובע ימשיך לשפץ וישלם לו 9,000 ₪ . גם את תשלום של הסכום הזה הוא התנה לטענתו בכך שהתובע יחבר את הבית לחשמל, דבר שלא נעשה עד עתה. לכן הנתבע טוען שהוא פטור מלשלם. זאת ועוד, הוא תובע בחזרה את הסכומים שכבר נתן לתובע 16,200 ₪ סה"כ, (15,000 ₪ שהעביר לתובע ועוד 1,200 ₪ ששילם לאינסטלטור) כיון שהם היו בתנאי שהבית יחובר לחשמל, כנ"ל.
בירור הדין
ראשית, יש לציין שבתאריך ח אב הדיינים ירדו לדירה וראו את המצב בשטח.
הגדרת היחס שבין התובע והנתבע
יש לדון בתביעה זו מכמה צדדים.
א. חוזה בכתב
בין הצדדים נכתב חוזה. חוזה זה הוצג בבי"ד ללא חתימת הנתבע ולכן ודאי שאין לו תוקף.
ב. חוזה בע"פ
שכירות פועל לא צריכה להעשות בכתב אלא ניתן לשכור פועל אף בע"פ, שכאשר הפועל מתחיל לעבוד עפ"י הסיכום שעשה עם בעה"ב, זה עצמו קנין (כמבואר בראשונים ב"מ דף עו:). וא"כ כאן לכאורה הנתבע שכר את התובע שיעבוד עבורו בבית, והבטיח לו שכר של שווה כסף (-מגורים בבית המשופץ).
אלא שאם אכן הנתבע הוא מיופה כח, א"א לתבוע אותו אלא את מייפה הכח, דהיינו את בעל הבית, שכן כל הסכם שעשה מיופה הכח הוא לא עשה אלא בשמו של משלחו, וא"א לתבוע את השליח אלא את המשלח. אמנם ביפוי כח שהוצג בפני בית הדין מפורש שהנתבע מיופה כח על דירה אחרת. נמצא, עפ"י המסמכים שבפנינו, שהנתבע טעה והטעה את התובע לחשוב שיש לו סמכות לפעול בדירה זו. וא"כ לפי זה באנו לדין המבואר בשו"ע (סימן שלו סעיף א)-
השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו, נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מחבירו מה שההנהו, ואינו יכול לומר, לו: טול מה שעשית בשכרך, אפילו לא אמר לו שכרך עלי, אלא שכרו סתם.
דהיינו שאף שמתברר שהנתבע שכר את התובע לשפץ בית שאין לו בו יפוי כח, מ"מ הוא חייב לשלם את השכר המלא שהתחייב לו (ורק הנתבע יכול לחזור ולדרוש מבעל הבית את השווי של מה שנהנה מהשיפוץ).
אלא שנראה שנידון דידן דומה יותר לדברי השו"ע שם בסוף הסעיף-
אבל אם שכרו לעשות בשל חבירו סתם, יכול לומר: טול מה שעשית בשכרך. ואם אמר ליה: שכרך עלי, אינו יכול לומר לו כן.
ומבאר הסמ"ע (סק"ד) שמדובר במקרה שהפועל יודע שהשדה אינה של מי ששכר אותו, אלא של אדם שלישי ואעפי"כ הוא הלך ועבד בשדה זו. הסברא בזה היא, שרק במקרה שהשוכר אמר "שכרך עלי" או לחילופין כששכרו לעשות בשלו ואפילו בסתמא שה"ז כאומר "שכרך עלי", כיון שישנה התחייבות של המשכיר הרי הוא חייב לשלם את שכרו של הפועל, אך כשלא מתקיימים תנאים אלו ה"ז ככל יורד לשדה חבירו ששכרו על בעל השדה.
כיון שכך, בנידון דידן שהנתבע ראה עצמו כבא כוחו של בעל הבית הרי שלא חייב את עצמו בשכרו של התובע. וכיוון שהתברר שהוא אינו מיופה כח של בעה"ב על בית זה, יש לדון זאת ככל יורד לשדה חבירו שלא ברשות שתביעתו על בעה"ב.
לכאורה היה מקום לומר שהתובע יכול לתבוע מדין יורד לחורבת חבירו שלא ברשות ובנה אותה, שאם זו חורבה העשויה לבנות משלם לו כבנאי העיר, ואם אינה עשויה ליבנות משלם לו השבח או היציאה הפחות מבין שניהם (עיין שו"ע סימן שע"ה). אך כיון שהתבאר שהנתבע אינו בעל הדירה, א"א לתבוע זאת ממנו אלא אך ורק מבעלי הדירה עצמם.
מטעם זה נראה שאין לחייב את הנתבע מחמת דין נזיקין או ערבות וכעין שמצאנו "לך ואני אבא אחריך" (חו"מ יד ה ברמ"א), כיון שלא קיבל על עצמו אחריות אישית אלא כבא כוחו של בעל הבית, והגם שגילה התעניינות לעזור לתובע בענין זה אין בכך קבלת אחריות אישית, ואם אכן יש כאן השבחה של הנכס דינו של התובע עם בעל הבית.
דין התשלומים שכבר שולמו
אף שהסקנו לעיל שאין לתובע תביעה על הנתבע אלא רק על בעל הבית, מ"מ נראה שביחס לתשלומים שכבר שולמו אין להוציאם מן התובע. כיון שהנתבע העביר כספים אלו לתובע וראה עצמו כמייצג את הבעלים, ולדבריו גם היה לו קשר עמם בענין זה, לכן גם אם אין לו מחוייבות ישירה כלפי התובע, כיון שסכום זה ניתן מרצונו הרי הוא של התובע. בין מה שניתן מהבעלים עצמם ובין מה שניתן מהנתבע מרצונו כפורע חוב של הבעלים. טענתו שמה שנתן היה בתנאי אין לה סימוכין ואין להוציא בגינה מן התובע.
ויש להוסיף שפשוט שאין לחייב את הנתבע שבועה מדין מודה במקצת בנדון שלפנינו שהרי אינו מודה כלל בתביעת התובע ואדרבא תובע להחזיר לו גם את מה שנתן.
מסקנות
תביעת שני הצדדים נדחתה.
יש להשאיר את הממון כפי שהוא כעת.
'והאמת והשלום אהבו'
