תשלום על תיקון רכב בתקלה שחזרה על עצמה

עיקרי התביעה:  ברכב שברשות התובע הייתה תקלה בה במהלך נסיעה הרכב כבה מעצמו. התובע גרר את הרכב למוסך לשם אבחון ותיקון. הנתבע בדק את הרכב ואמר לתובע בשיחה טלפונית כי הבעיה נעוצה בקלאצ' בגיר הרובוטי של הרכב ויש להחליפו, בנוסף מצבר הרכב התבלה ויש להחליפו, בעלות כוללת של 5500 ₪. במהלך השיחה שהושמעה בפני בית הדין ציין התובע כי שוויו הכולל של הרכב הוא רק כ12000 ₪ ולכן שאל האם הנתבע בטוח כי זוהי התקלה, הנתבע אישר וקיבל אישור לתיקון. לאחר זמן קצר התקלה חזרה על עצמה והנתבע תיקן על חשבונו מחשב אחד מתוך 4 מחשבים של הגיר. לאחר זמן קצר שוב חזרה התקלה על עצמה והנתבע הזמין על חשבונו [בעלות 300 ₪] בודק חיצוני שמשתמש במחשב רכב משוכלל יותר שמסוגל לאתר תקלות ממוקדות יותר. הבודק איתר תקלה במחשב הראשי של הגיר ולשם תיקונו דרושים כ3000 ₪. 

התובע: הרכב הגיע לתיקון ולא תוקן, ועל כן לא קיבלתי תמורה לכסף אותו שילמתי. כמו כן מאחר ושאלתי מראש מהו מחיר התיקון, וציינתי כי שווי הרכב אינו עולה הרבה מעל התיקון, וביקשתי וודאות שזוהי התקלה, אם הייתי יודע שהעלות כה גבוהה לא הייתי מתקן ואיני מעוניין לשלם על תיקון נוסף. 

הנתבע: החלפת הקלצא' הייתה נחוצה והכרחית, וניתן היה לראות אחרי פירוק הקלאצ' כי הוא בלוי. ומכיוון שכך אכן התקבלה התמורה לתשלום. התיקון הנדרש במחשב הינו תיקון נוסף שנדרש על גבי התיקון שבוצע, ולא כתחליף. סדר הפעולות הנכון בתיקון מעין זה הוא לתקן את הבעיה הברורה שהייתה והיא הקלאצ', ותקלות נוספות שנתגלו אינן כלולות בהצעת מחיר, לגבי הטענה שהיה נדרש ליידע את התובע על כך שייתכן והתיקון לא יסתיים בסכום שסוכם מראש, מאחר ותקלה זו כלל אינה מצויה ואינה שכיחה ובאופן פשוט התיקון היה צריך להסתיים בהחלפת הקלאצ' לכן לא היה צורך לומר זאת מראש ללקוח.

הטענות הנידונות:  

1. האם ניתן לקבל את טענתו של הנתבע כי אכן תיקן את הרכב והבעיה במחשב היא בעיה נוספת על גבי התיקון הראשון, או שמא הרכב נחשב כמי שלא תוקן כלל. והאם העובדה שהכסף נמצא בידי הנתבע משמעותית להכרעה.   
2. ב- האם ניתן לקבל את טענת הנתבע שנדרש תיקון נוסף להשלמת הטיפול בתקלה וגם אם התקלה לא תוקנה בשלימותה מ"מ מקובל שבתהליך התיקון מתגלים פגמים נוספים שאינם ניתנים לגילוי בשלב הראשוני, ובעל המוסך שאינו יכול לדעת על פגמים אלו אינו צריך לשאת בעלות התיקון הנוסף. התיקון בוצע לפי סדר התיקון הנכון בו מחליפים קודם את הקלאצ' ורק אחר כך ניתן לגשת לשאר הבעיות, לכן ניתן לומר שהצעת המחיר לתיקון מטבע הדברים אינה יכולה להיות הצעה סופית ועלותה צריכה להיות מושתת על הלקוח. טענה זו נידונת בזיקה לשאלה האם היה על הנתבע לציין בפני התובע את העובדה שאין וודאות כי התיקון יסתיים בסכום שעליו סוכם, והאם זוהי עילה לביטול הסיכום ביניהם.

הכרעת בית הדין: 

1. מאחר והסיכום בין התובע לנתבע היה על תיקון התקלה איתה הגיע הרכב למוסך, ולא על תיקון מרכיבים כאלו או אחרים, בית הדין אינו נזקק לשאלה האם החלפת הגיר הייתה נחוצה או לא אלא לשאלה האם התקלה עליה שילם התובע תוקנה. במצב הדברים שתואר בפני בית הדין בו התקלה חזרה מיידית בסמוך לתיקון לא מתעורר ספק האם התקנה תוקנה או לא. המבט הפשוט על המצב הוא שהתקנה לא תוקנה. אכן אם התקלה הייתה מופיעה לאחר פרק זמן משמעותי בו הרכב היה נוסע באופן תקין היה מקום לדון האם התקנה תוקנה ובאה תקלה חדשה, אך במצב דברים שתואר בפני בית הדין לא ניתן לעורר ספק שמא התקלה תוקנה.
2. אכן גם אם לא ניתן לראות בטיפול שבוצע כתיקון התקלה, מ"מ שמא ניתן לקבל את הטענה שהטיפול שבוצע הוא חלק מהתיקון הכולל והוא אינו יוכל להיות סופי. בנקודה זו בית הדין הסתמך על שמיעת הקלטת השיחה בין הצדדים בעת ההסכמה לביצוע התיקון בה נשמע התובע מציין בפליאה את המחיר הגבוה ביחס לעלות הרכב ושואל את הנתבע האם הוא בטוח באבחנה. שאלה זו בעת האישור לביצוע העבודה מהווה חלק מן הסיכום בין הצדדים ולכן משמעותה שנדרש מבעל המוסך לדייק בהצעתו. טענתו שהבעיה הנוספת במחשב הגיר היא מילתא דלא שכיחא נדחתה במקרה שלפנינו, בצירוף העובדה כי בדיון עלו 3 נקודות המצביעות על חוסר ידע מספיק על מהות ועלות התקלה כבר בעת ההסכמה לביצוע התיקון. 1- הנתבע ציין בפני בית הדין כי ברשותו מחשב רכב כללי שאינו יכול לזהות באופן ממוקד את כל הבעיות ולכן נזקק בהמשך לשכור בודק חיצוני עם מחשב מדויק יותר, נתון זה צריך להיות מובא בפני הלקוח שמבקש וודאות ביחס לעלות התיקון הסופי.  2- הנתבע ציין כי טיפל ברכב מדגם זה מעט מאוד פעמים. 3- במהלך הדיון הועלו הצעות פשרה בהם התובעים ישלמו סכום נוסף והנתבע יתחייב לתיקון סופי ומוחלט, אך מדברי הנתבע עלה כי הוא אינו יכול להתחייב לסופיות התיקון, משמעות הדברים היא כי חוסר וודאות זה בקשר לסופיות התיקון הייתה צריכה להיאמר גם בשעת הסיכום.

פסק הדין בפשרה קרובה לדין

בפני הנתבע אפשרות לתקן סופית את הרכב ללא תמורה נוספת, לחלופין על התובעים לשאת בעלות ההנאה הברורה שהפיקו מהתיקון שבוצע. אף שיש לדון האם התובעים היו מתקנים כלל, מ"מ בית הדין פוסק כי עליהם לשלם את עלות המצבר במלואו וכן עלות החלק של הקלאצ' ללא עבודה. סה"כ 2000 ₪. ומכאן שעל התובע להחזיר להם 3500 ש"ח.